אני מכוערת

אני מרגישה מכוערת במצלמה, במראה, בהכול ואני לא רוצה להסתכל על עצמי בכלל אני משתדלת להגיד שאני לא שונאת את עצמי ואני מנסה לחשוב תמיד חיובי ולהגיד "יכל להיות גרוע יותר את במצב טוב"
אבל נמאס לי כל הזמן להשאר אופטימית..
כבר ימים אני מרגישה מכוערת
ומגיל קטן 13 רציתי וחלמתי לעשות ניתוח אף ואוזניים וקו לסת וגם החזה שלי לא מפסיק לגדול ואני נראת שמנה כלכך והשיער שלי בכלל בלי מחליק, גלי נפוח ומעצבן
ונמאס לי כל הזמן לדאוג למראה החיצוני שלי אבל אני רוצה להרגיש בנוח בתוך עצמי וזה מספיק לי באמת.
אבל יש לי עוד חצי שנה שאני אוכל ללכת להתנתח בטורקיה , כשאני אהיה בת 16 אני בת 15 כרגע
ואני לא יודעת מה לעשות אני מתוסכלת כלכך
ונמאס לי לזייף כל הזמן עם איפור או מחליקים כאילו בא לי פשוט להרגיש בנוח בלי כל זה בפנים שלי הגוף שלי ממש סבבה, אבל הפנים שלי נראות כמו דמבו אני עוד במצב טוב, אבל לא בא לי רק להיות במצב טוב פשוט מתסכל אוף רק רציתי לפרוק אחרי ימים של בכי גם על המלחמה..
אבל תודה למי שקרא עד כאן.
שמחתי להוציא החוצה
מהות: פריקה