לכל האנשים שאוהבים לדון בנושא של אלוהים...

שואל השאלה:
^^^הגיוני, שכלי, על פי התבונה

ברו למד מילה חדשה והחליט לפתוח במלחמה איתה

ולשאלה, כן. זה די אובייס. יש אתאיסטים כמו שיש מאמינים

שואל השאלה:
^אבל האם את חושבת שזה הגיוני ורציונלי להאמין בשתי הדרכים?

עניתי לך, כן.
אמונה זה דבר משתנה בין אדם לאדם, יש מיליארדי אמונות, וכל אחד ממציא לעצמו אמונות משל עצמו

קצת מורכב....
לא ממש הבנתי אבל זה נשמע קצת סותר..

להאמין באלוהים זה בחירה ולא להאמין זה בחירה
אז מנקודת המבט הזאת כן

בעיקרון, לכל אדם יש את הדבר שבו הוא מאמין, ואני חושבת שברגע שהוא מאמין בשני דברים, הוא בעצם לא באמת מאמין....

שואל השאלה:
^^^הנקודה שלי היא ששתי הדרכים להאמין הן רציונליות, לא ששתיהן נכונות

וואי חלאס עם הרציונלי
זה מה מבלבל אותם כי זה נשמע מבולגן
תנסה לנסח את זה את השאלה בצורה שהיא לא חוזרת על עצמה וככה יבינו שאין ניגודיות

לא.

אמונה באלוקים - מחויבת בשכל, וכפירה - לא. כפירה - זנה דבר הכי תמוה שיש. ראיתי בספר של הרב דב יפה זקוצ"ל "לעבדך באמת" שאחד הגדולים אמר שאם הוא אל היה פוגש אפיקורסים במציאות, לא היה מאמין שיש אנשים עם דעות מוזרות כאלה.

שואל השאלה:
^אוו הנה התשובה שחיכיתי לה, למה אתה חושב שאמונה כזאת דווקא מחויבת בשכל?

כי כל הבריאה החכמה מעידה על מי שברא אותה שעשה הכל בבינה, דעה והשכל.

זה לא רציונלי להאמין
כי אין שום ראיה לאלוהים ולכל הדתות

הבריאה החכמה זה תוצר אבולוציוני של מיליארדי שנים

^^ יש, ובמיוחד ליהדות.

כן.

לא:)

מה זה רציונלי? (אני לא משהו בעברית)

זה לא רציונלי להגיד ששני הדברים האלה רציונלים.

אתאיסטים רק חושבים שהם רציונלים
הכל שם נטול שכל והגיון

אז איך זה גשם מתעבה מהעננים ויורד לבד

שואל השאלה:
^^אבל האמונה שלהם רציונלית, בדיוק כמו שאמונה באלוהים רציונלית

^^^^^^ הספר "חובות הלבבות" (מצרף קישור) בשער הבחינה יכול לעזור לך.

שואל השאלה:
^אני לא צריך לקרוא ספר עכשיו, אני רוצה שאתה תסביר לי אם אתה מבין כל כך

מי שמאמין באלוקים לא יכול להבין את ההגיון של אלה שלא מאמינים ולהיפך.

^^אתה צריך לחפש את אלוקים, לא מישהו אמור להביא אותו עד אליך.

זה שווה מאמץ כי זה גורלי וזה יתן לך להבין אם יש לך משמעות לחיים ולנצל אותם בשביל זה.

באתאיזם אין הגיון זה הקטע, זה בריחה ממציאות שמרגישה לאנשים קצת גדולה עליהם.
האמת זה יפה, במקום להודות במשהו ולא לחיות לפיו, פשוט לא מודים בו, אדם לא רוצה לשקר על עצמו...

שואל השאלה:
^^שמעתי כל כך הרבה טיעונים כאלה, ורובם מבוססים על רגש ולא יותר, אני לא רוצה להתבסס על אמונה, כי אמונה היא לא תמיד נכונה, ידע הוא משהו אוביקטיבי ונכון

אתה צריך לחפש את מפלצת הספגטי
לא מישהו יראה לך אותו

שואל השאלה:
^^קודם כל תוכיחי שיש אלוהים ואם יש טיעונים שנוגדים את דעתך אז אין פה שום בריחה וזאת שטיפת מוח להגיד שאתאיסטים בורחים מהמציאות

^^^ "חובות הלבבות" בשני שערים הראשונים מסביר ממש בשכל ובמופתים, זה לא רק רגש, ממש לא.

שואל השאלה:
^אז תסביר לי, מבחינתי תשלח את המלל פה

אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבין לבחון בו יותר, נאמר, כי הבחינה בכל אחד מהם, ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבין לבחון בו, הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו הוא סימן החכמה הנראה במין האדם, אשר הוא העולם הקטן והוא הסיבה הקרובה להוויית העולם הגדול הזה. וחייבין אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם, והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא בו. ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מידה ממידותיו וכוחות נפשו ואור שכלו, והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאוותיו ותכלית עניינו. ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם, יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה, מפני שהוא דומה אליו. וכבר אמרו קצת החכמים שהפילוסופיה היא ידיעת האדם את עצמו, רצה לומר ידיעת מה שזכרנו מעניין האדם, כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו, כמה שכתוב "ומבשרי אחזה אלוה". וכיוון שהוא כן, ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מענייני האדם מעט מזער מכל עניין, להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזכרו תמיד, ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי. ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו ותתגדל הודאתו לו, כמו שאמר דוד עליו השלום "אודך כי על נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם". (תהלים קלט, יד).

ותחלת מה שראוי לך, שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם ואל ראשית הוויתו, ואז תראה כי חסד האלהים עליו המציאו אחר אפסו, והוא צאתו מתכונת היסודות אל תכונת הצומח, ואחר כך יעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון, וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם, וממנו יעתק אל תכונת החיים. ואחר כן יעתק ממנה אל תכונת האדם, והוא החי המדבר המת, והוא הולך בשינויים וגלגולים וסיבות מתחלפות ומיצועים מתדמים מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן. וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכללו, השתכל וחשב בשרשי חבורו הנראים, רוצה לומר נפשו וגופו. תראה גוף האדם מורכב ביסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים, חיברם הבורא יתעלה בגבורתו וקשרם בחכמתו, והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו, מתחלק בטבעיו. וחבר אליו עצם רוחני אווירי [גרסה אחרת- אורי], דומה לרוחניות האישים העליונים, וזה העצם הוא נפשו אשר קשרה בו באמצעיים ראויים לשתי הקצוות, והם רוח החיים והחום הטבעי, והדם, והגידים, והעצבים והעורקים. ושם להם סבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשער והצפרנים, וכלם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים.

ואחר כן חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם, אשר שם לו בטן אמו למצע בתחלת עניינו כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור, מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור עם המגן החזק והמחסה הנבצר ועם המזון המזומן. והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה עם הגעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח, הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו בשום פנים. וכל אשר יגדל גופו, ירבה מזונו עד עת קצוב. ואחד כן יצא מבטן אמו אל דרך צר מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו, ולא דבר שיעשה לסייע לו בו, אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריותיו, כמו שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים בלתי מדברים "הידעת עת לדת יעלי סלע, חולל אילות תשמור, תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה".

ואחר כך יוצא הולד אל העולם הזה, והוא חלש בחושיו זולתי חוש המשוש והטעם. ויזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו. ויהפך הדם, אשר היה מזונו במעי אמו, לחלב בשדיה, ניגר, ערב ומתוק, כמעין הנובע בעת הצורך אליו. ואיננו רב שיכבד על אמו משאו ויגר מבלי מוץ, ולא מעט שייגע הילד בהוציאו ומצצו מן השד. ומחנותו בזה, ששם נקב השד כפי מחט, לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד, ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ. אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות, ויתנהו האלהים לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו, כדי שלא יכבד עליהם גידולו, וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה, ויקל בעיניהם כל טורחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול וכיוצא בהם, ולנהלו לאט ולדחות מעליו כל נזק על כורחו.

ואחר כך יעתק מעניין הילדות אל הנערות, ולא יקוצו בו אבותיו, ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומיעוט הכרתו מה שהם סובלים מטורחו וסיפוקו, ומשאו, אך תגדל הדאגה לו בלבם, עד שיגיע לימי הבחרות, וכבר למד לדבר על סדר ודרוג ויחזקו כוחות חושיו וכוחות נפשו ויקבל החכמה והדעת, ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים, וקצת המושכלים מקצתם בחושיו הרוחניים, כמו שאמר החכם "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ומרוב הטובה על האדם, שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גדולו, ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם, ויראה עצמו בהיפך כל זה, היה מת מן הדאגה והיגון. ומן התימה בעניין בכייתו, כי הילד יש לו תועלת בה, כפי מה שאמרו חכמי הרופאים, כי במוחי הילדים ליחה, כשהיא נשארת על עניינה, מחדשת עליהם חידושים רעים, והבכי מתיך הליחה ההיא ממוחיהם וינצלו מרעת מאורעיה. ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם, שהוא מחליף. את שיניו זו אחר זו, שלא ימנע ממנו אוכל כל ימי צמיחת מה שנפל מהם. ואחר כן יעברו עליו חולאים ומקרים מכאיבים, כדי שיכיר העולם, ולא יעלם ממנו עניינו, שיבטח בו וימשלו בו תאוותיו, ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין, כמו שאמר "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין".

ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם: הידים לקחת ולתת, והרגלים ללכת, והעינים לראות, והאוזניים לשמוע, והאף להריח, והלשון לדבר, והפה לאכול, והשנים ללעוס, והאצטומכא לבשל, והכבד לזקק המזון, והסמפונות להוציא המותרות, והכיסים לסבלם, והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים, והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושורש העצבים, והרחם לקיים הזרע, וכן שאר אברי הגוף, ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו. וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף למתבונן בהם, בהגיע המזון אליו בחלקו אותו על כל חלק מחלקי הגוף. ויראה מסימני החכמה מה שיזרז אותו להודות לבוראו ולשבחו עליהם, כמו שאמר דוד עליו השלום "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", והוא שהמאכל הולך אל הבטן בתעלה מוכנת על קו ישר, אין בה עיקום ולא עוות, והוא הושט, אחר כך טוחן אותו הבטן יותר מן הטחינה שטחנו אותו השיניים בתחלה, ואחר כך ישלחנו אל הכבד בגידים דקים, נוגעים ביניהם, הושמו כמסננת למזון, שלא יגיע ממנו שום דבר עב אל הכבד, ויהפכהו לדם ויחלקהו על הגוף, וישלחהו אל כל חלקיו בתעלות מוכנות לזה, כתעלות המוכנות למים. וישלח מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות הוכנו להם: מה שהוא מן המרה האדומה, הולך אל כיס המרה, ומה שהוא מן המרה השחורה, הולך אל הטחול, ומה שהוא מן הליחה והרוטב, הולך אל הריאה, ומה שהוא מתמצית הדם, ילך אל השלפוחית. התבונן, אחי, בחכמת הבורא בהרכבת גופך, ושומו אלה האברים בו במקומותם לסבול הפסולות בהם, שלא תתפשטנה בגוף ותחלינה אותו. ואחר כך התבונן בתכונת כלי הקול ומוצאי הדבור: הקנה נבוב להוצאת הקול, והלשון והשפתיים והשיניים לחיתוך האותיות והטעמים. ובאלה האיברים תועלות אחרות; האוויר הולך אל הריאה בקנה, והלשון לטעום בו המטעמים, ויש בו עם זה עזר להעביר המאכל והמשתה, והשיניים ללעוס המאכל, והשפתיים לעכב המשתה, כדי שיהא הניצוק ממנו בשיעור ובכוונה. וכן בשאר האברים תועלות מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו.

ואחר כך התבונן, אחי, בכוחות הארבעה, שהמה בגוף ומעשיהם בו: הכוח המושך, הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא. והכוח המחזיק, הוא המעכב המאכל בו עד שיעשה בו הטבע מעשהו. והכוח המבשל, הוא המבשל אותו, מוציא הזך שבו ומשלח אותו אל הגוף. והכוח הדוחה, הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכוח המבשל צרכו מן המזון. ראה היאך הופקדו אלה הכוחות על הגוף לשמש אותו במה שיש בו תקנת. והוא כחצר המלך שיש בו עבדים ונציבים פקידים על ביתו; אחד מהם עומד לצורכי העבדים ולהביאם אל גזבר המלך, ופקיד שני לקבל מה שיביא הראשון ולאצר אותו בבית עד שיוכן ויתוקן, ופקיד שלישי להכין מה שנאצר ולתקנו ולזמנו ולחלקו על העבדים, ופקיד רביעי לכבד מה שיש בבית מן הזבל והלכלוך ולהוציאם ממנו.

^^אתה רוצה את כל הנימוקים השכליים לאמיתות הבורא?
קודם אמרת שאתה לא רוצה..

אחר כך חשוב בכוחות הנפש ומקומותם מתועלות האדם כמחשבה והזכרון והשכחה והבושת והשכל והדבור. תראה אם יחסר לאדם מאלה המדות הזיכרון לבד היאך יהיה עניינו, וכמה הפסד יבא לו בכל ענייניו כשאיננו זוכר מה שיש לו ומה שיש עליו, ומה שלקח ומה שנתן, ומה שראה ומה ששמע ומה שאמר ומה שנאמר לו. ולא יזכור מי שהיטיב לו ומי שהרע לו ומי שהועילו ומי שהזיקו, ועוד שאיננו יודע הדרך אם דרך בה פעמים רבות.

ולא יזכור חכמה אם יהגה בה כל ימיו, ולא יועילנו ניסיון ולא ישקול דבר במה שעבר ועל מה שעתיד להיות במה שיהיה, אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות, ומתועלת השכחה, כי לולא השכחה לא היה נשאר האדם מבלי עצב, ולא היה טורדו ממנו שום דבר משמחת עולם, ולא היה נהנה במה שמשמח אותו, כשהוא זוכר פגעי העולם, ולא היה מקווה מנוחה ממקוה, ולא התעלם ממלוך, הלא תראה איך הושם באדם הזכרון והשכחה, והמה מתחלפים ושונים זה מזה, והושם לו בכל אחד מהם מינים מן התועלות.

ואחר כך חשוב במדת הבושת אשר ייחד בה האדם, מה גדלה מעלתה ורבה תועלתה ותקנתה, ולולא היא לא היו מאכסנים אכסנאי, ולא מקיימים דבר, ולא ממלאים משאל, ולא גומלים חסד ומתרחקים מן הרע בשום דבר, עד כי דברים רבים מדברי התורה עושים בעבור הבושת. כי רוב מבני אדם לא היו מכבדים את אבותם לולא הבושת, כל שכן זולתם, ולא היו משיבין אבידה ולא נמנעין מעבירה, כי כל אשר יעשה מכל אלה הדברים המגונים שזכרנו, אינו עושה אותם אלא לאחר שיפשוט כסות הבושת מעליו, כמו שאמר הכתוב "גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו (ירמיהו ו). ואומר : "ולא יודע עול בשת" (צפניה ג). ומן התימה הגדול שהוטבע האדם על הבושת מבני אדם, בעבור מה שזכרנו מתועלותיו בה, ויותר ממה שזכרנו, ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף עליו תמיד, כדי שלא יהיה מוכרח על עבודתו אותו, ויחלש חיוב תגמולו עליה. אבל אנחנו חייבין להתבושש מן הבורא מדרך הבחינה, ובידיעת מה שאנו חייבין מעבודתו, ודעתנו השקפתו על נגלותינו ונסתרותינו, כמו שאמר הכתוב "בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל" (יחזקאל לו). אך רב טוב האלהים עלינו, בשכל ובהכרה, אשר בהם ייחדנו משאר בעלי חיים, אין תועלתם לנו נעלמת ממנה בהנהגת גופנו והסדרת תנועותינו, מבלעדי מי שפקדם ממנו, לפגע שאירע את מוחו. אך המדות אשר נגיע אליהן בשכל רבות מאד. מהם, שבו נדע שיש לנו בורא חכם, קיים, אחד, קדמון, יכול, לא יכילהו זמן ולא מקום, נעלה ממדות הברואים והתרומם ממחשבות הנמצאים, רחום וחנון, ומטיב, לא ידמה אל דבר ולא יתדמה אליו דבר. וגם מהם, שאנחנו מבינים בו החכמה, והיכולת, והרחמים, המקוימים בעולם, וחיוב עבודתו לאשר יאות לו, ובעבור טובתו הכוללת והמיוחדת. ובשכל יאמן אצלנו ספר תורת האלהים הנאמנה, הנתונה למשה נביאו עליו השלום. ולפי שכל האדם והכרתו הוא בא לידי חשבון, ומדקדק עליו בוראו יתעלה. ומי שפקד שכלו, מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כלן, והמצוות והגמול והעונש. וממעלות השכל, שבו ישיג האדם כל מושגיו המוחשים והמושכלים, ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים, מן הנראות כנסיעת הצל ומעשה הטפה האחת מן המים בצור החלמיש, ובו יבדיל בין האמת והשקר ובין היתר והחסר, והטוב והרע, והמשובח והמגונה, ובין הראוי והאפשר והנמנע. ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו והנאותיו, ויכיר מקומות הכוכבים ויעמד על מרחקיהם ותנועות גלגליהם, ויבין הערכים וההקשות שבחכמת השיעור, וצורות המופת אשר בחכמת הדבור, ושאר החכמות והמלאכות שיארך זכרם. וכן שאר כל מדות האדם, כאשר תבחנם, תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו, כאשר זכרנו בשכל. ואחר כך חשוב במה שהיטיב בו האלהים לאדם בדבור והסדרת הדברים, אשר יליץ בהן על מה שיש בנפשו ובמצפונו, ויבין בהן ענייני זולתו. והלשון קולמוס הלב ושליח המצפון, ולולא הדבור לא היה לאדם צוות בחבירו, והיה כבהמה. ובדבור יראה היתרון בין בני אדם, ובו תהיה ברית כרותה ביניהם ובין האלהים ועבדיו, ובדיבור ישוב האדם ממעוותיו ויבקש כפרת עונותיו, והוא הראיה הכי חזקה על חשיבות האדם וגריעותו. וכבר נאמר, כי האדם - הלב והלשון. ובו השלמת גדר האדם ר"ל הדבור, כי גדר האדם חי, מדבר, מת. ובו נבדל מן הבהמות. ואחר כך חשוב במעלות אותיות המכתב והכתיבה, אשר בהמה מחוברים מעשי העוברים הנמצאים וענייניהם לבאים אחריהם, ומגיעים דבריהם אל מי שאינו נמצא עמהם, ויודעים דברי הרחוקים מהם וענייני קרוביהם אשר בארץ אחרת, שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם והצלתם מרעתם ושחיתותם. ובו תתקיימנה החכמות בספרים, ויתחברו העניינים המפוזרים בלבבות, ובו כותבין מה שיש ביניהם מענייני משא ומתן, וסחורה והלואה, וקנין, ונשואין, וגרושין, ושחרור עבדים, והעניין רב מהשלים. ומהשלמת הטובה על האדם, שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהן הרושם, והמכתב, והרקמה, וקדיחת האש, ושאר המעשים והמלאכות הדקות, מבלעדי שאר מיני החיים, מפני שאינם צריכין להם. ואומר, כי אין אבר שזכרתי תועלותיו, שאין סימני החכמה נראים בהרכבתו ותכונתו וחיבורו למי שמתבונן בהם, ועדותם חזקה וראייתם גלויה על חמלת הבורא עלינו. וכבר ביאר גלינוס בספר תועלות האברים באר היטב, ואילו היינו מכוונים לבאר את זה באבר אחד לבדו, היינו יוצאים בדברים מגבול מטרתנו. ובמה שהבאנו די להעיר מי שיורהו הבורא דרך הצלתו בעז"ה. אך הבחינה בשאר מיני החיים והנהגתם ומחייתם, איננה נעלמת ממי שמסתכל בהן ומתבונן סימני החכמה מהם, ועל כן שונים אותם הספרים, בזכרם פליאות הבורא יתעלה, כמו שאמר לאיוב "מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו". ואמר "נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו". והרבה כאלה. וכן כשהוא מעיין במרוצת הגלגלים החלוקים בתנועות משתנות, והמאורים החלוקים לסדר עניין הכל, בהם יראה מסימני היכולת והחכמה, מה שלא תכילהו מחשבת אדם, וילאה לספרם בלשון, כמו שאמר דוד עליו השלום "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. ושאר המזמור, ואמר : "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה". ומן המופלא במה שנופלת עליו עין האדם מבריאות הבורא יתעלה הגדולות - השמים, כי בכל-מקום שהוא עומד מן הארץ, יראה חצי הגלגל הסובב את הארץ, וכשמסתכל בו האדם על דרך הבחינה, יראה, כי הבורא אותו בחפצו, אין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו, כי כאשר אנחנו רואים ממעשה בני האדם הקדמונים מאומה, נתמה על יכלתם לעשות כמוהו, ויורנו על חזקת גופם ויקרת נפשם לעשותם מבצר חזק לעצמם. וכאשר יגדל בעינינו זה המעט המזער, והמעשה הנבזה הזה, שאינו מוסיף על מעשינו אלא מעט, כמה אנו חייבין שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ וכל אשר בהם מבלי יגיעה וטורח, ולא ליאות ועמל מאין דבר ולא על דבר, אלא ברצונו וחפצו, כמו שאמר : "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ומן הטובות על האדם, כי כל אשר תסתכל בסימני החכמה בברואים, תמצאם, עם מה שהם מעידים בו לבורא מן האלהות ומן האחדות, אינם נמלטים להיות בם לאדם אופני תועלת וכוונת תקנה, אלא שקצתם גלוים וקצתם נעלמים. ומהם האור והחושך, כי תועלות האור נגלות ונראות אינם נעלמות, אך החושך תועלותיו נעלמות, מפני שבני אדם משתוממים בו, ונפסקים מעשיהם ותנועותם בבואו, ולולא חשכת הלילה, היו גופי רוב בעלי חיים כלים בהתמדת יגיעתם ועמלם ואורך תנועתם. ובלילה יבדל קצת הזמן מקצתו, ובו יודעו הזמנים שאינם ידועים. ואורך ימי החיים וקצרותם. ואילו היה העניין הולך תמיד על צורה אחת, לא היתה מצוה תלויה בזמן, כשבתות וכמועדים, וכצומות, ולא היה בין בני אדם מועד לעת קצוב, ולא היו יודעין רוב הידיעות התלויות בזמן, ולא היה נגמר בישול המאכל בבטן אחד מבעלי חיים כראוי. ומפני שהיה האדם צריך לאור בלילה לעשות בו קצת מעשיו, ולהיות בו צוות לחולה, העמיד לו הבורא במקומו מאור האש להשתמש בו בלילה בכל עת שירצה ויכבהו בכל עת שירצה. ומן התימה, שיהיה מראה השמים מן המראים המחזקים את אור העינים, שהוא נוטה אל השחור, ומכוחו המיוחד לו שהוא מקבץ אור העינים ומחזקו. ואם היה מראהו לבן, היה מזיק לעיני בעלי החיים ומחלישם, וכן שאר החכמה בשאר הבריות.

ומרב טוב האלהים על האדם, ששם מוראו על שאר החיים המזיקים, כמו שנאמר "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" וגומר. כדי שיהיה התינוק בטוח מן החתול והעכבר והדומה לו. וכשהאדם מת איננו בטוח מהן. כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה "תינוק בן יומו חי אינו צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים. שנאמר "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית" וגומר. וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם, העניין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו, ואיננו מושג בחושים הגשמיים, והיא התנועה הדבקה לכל מחובר, ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה, אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים. ולולי התנועה, לא היתה נגמרת הוויית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם. ואמר אחד מן הפילוסופים: רוח הטבעים עם התנועה. וכשתבין סוד התנועה ותשכיל עניין אמתתה ורוחניותה, ותדע, כי היא מפלאי החכמה האלהית, ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך, כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה, והנהגתו ורצונו, הקטנה והגדולה שבהם, והגלויה והנסתרת, חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע. וכאשר יתברר לך זה, תפקוד עצמך בכל תנועה שתנוע, וזכור הקשר אשר קשרך הבורא בו, והתבושש ממנו תמיד, ותירא אותו ותמסר לדינו ורצה בגזרותיו, תגיע אל רצונו ותהיה אחריתך לטוב, כמו שאמר הכתוב : "והבוטח בה' חסד יסובבנו". וממה שראוי לך לבחון בו מענייני העולם, שתסתכל תמיד באחרית הדברים, שהם מתקשים עלינו ומזדמנים לנו ותראה בהם פליאה גדולה, כי הרבה דברים באים על כרחנו, ונשבח אחריתם, ובהיפך. וכבר נאמר, כי חבורה אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד, ובא כלב והשתין על אחד מהם, וניעור וקם לרחץ עצמו מן השתן, וכשהרחיק מחבריו, נפל הכותל עליהם ומתו, ונצול הוא, והרבה פעמים יקרה כזה והפכו. ומן הגדול שבדברים, שראוי לך לבחון בהם. כלילת מתנות האלהים לבעלי חיים וצמח האדמה, כגשמים בעת הצורך אליהם וירידתם בעתם. כמו שאמר הכתוב "היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה", ואמר "ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו". ותמצא הכתוב מגדיל עניינם מאד, באמרו "עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע". ומן התימה בסיבת המזונות מן הזרעים, כי גרגיר אחד מוציא אלף ויותר, כשינצל מן הפגעים. וכבר נאמר, כי ימצא בגרגיר אחד של חטה שלש מאות שבלים, ובכל שבולת יותר מעשרים גרגרים, ונמצאו אילנות גדולים אשר יהיה שרשם גרגיר אחד, וגידולם אחד (מאד) על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל. ישתבח החכם החונן המסבב להויות הדברים הגדולים מן הקטנה והחלושה שבסבות. כאשר אמר הכתוב : "ולו נתכנו עלילות". אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים רבו מספר, והחכם, כאשר יתבונן בהם ויבין סבותם. יכיר חכמת מחשבת הבורא יתעלה בהם, ועליהם אמר דוד : "כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב". ואמר : "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". ואני עתיד לבאר עניין זה יותר בשער הבטחון בעזרת השם.

ו

הגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם. והראיה החזקה עליו, התורה הנתונה למשה נביאו עליו השלום, והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים, והראות המופתים הנוראים, כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא, כמו שאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה, ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואמר : "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו". ואמר : "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש". ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לעניינים ההם. יביט בעין האמת עומדנו בין האומות מעת הגלות, וסדור עניינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה. ויראה, כי ענייננו אפשר שיהיה קרוב מענייניהם במזונות ובטרפים, ואפשר שיהיה טוב מענייניהם בעתי המלחמות והתגרות. ותראה הבינונים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו. כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים" וגומר. ואמר עזרא "כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו". ונאמר "לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל" וגומר "בקום עלינו אדם" ושאר המזמור. ואני עתיד להרחיב בשער קבלת עבודת האלהים בזכרון רב טוב האלהים עלינו בתורתו אשר נתן לנו, מה שיש בו די בעז"ה. וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו הסכמת בני אדם והתחברות לבותם עם רוב התחלקות מידותם, למנות עליהם איש מהם, ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו במה שהוא מצוה ומזהיר אותם. ויראים אותו, והוא שומר אותם וחומל עליהם, ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כלם, כדי שלא יתקלקלו ענייניהם ולא יוכל האויב להם. ואלו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו, לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה, והיו ענייניהם מופקדים, ועם כל זה שהמושל בהם שומר חקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים, והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו, כמו שאמר "חסד ואמת יצרו מלך" וגומר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה : "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ומה שצריך לך לבחון בו ולהבין סימני החכמה העליונה והיד הטובה ממנו, הוא הסכמת בני אדם על המקח ועל הממכר בזהב ובכסף, והשתדלם להרבות מהם בחמלת הבורא עליהם. שיהיה בהם תיקון עניינם, ואם לא יעשה להם חפץ בנפשם, כי כל מי שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים, לא יועילהו רובם ולא ימלא מחסורו. וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב, לא ירפא בזהב ובכסף. והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות, ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף. ומפלאי סימני החכמה בהם שהם הרבה אצל קצת בני האדם, מצד שאינם ריקים מהם, והם מעט אצל רובם. ואלו היה הרבה אצל כלם, לא היו מגיעים בהם אל חפץ, ומהם מעט מצד והרבה מצד, וכן הם יקרים מצד ונמבזים מצד, מפני שאין תועלת בעצמם, וזה מן המחשבה המעולה אשר בחכמה העליונה, ואחר כך עיין בדברים, אשר בהם קיום הגופות והשארם על עניינם וגבולם עד עת קצם, תמצאם ברב ובמעט, כפי רוב הצורך אליהם. וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול, יהיה מזומן ונמצא, וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו, תהי מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה. והדמיון בזה האויר הנשאף, מפני שאי אפשר לעמד בלעדיו שעה אחת בשום פנים, המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה, שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן. ומפני שהצורך גם כן למים, אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האויר, שלחם הבורא על פני כל הארץ, וקבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם אלא שאינם בכל מקום כאוויר. ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם, מה שאין כן באויר, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם, והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על עניין אחד. ומפני שהצורך גם כן אל המאכל, אלא שאפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו יותר ממה שאפשר באוויר ובמים הרבה, היתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים, אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה ואיננו נמנע כלל מבני אדם. וכן אודות המלבושים מן העורות והצמר והצמחים, יש להם תמורה יותר מן המאכל והשגתם יותר מעוטה, אלא לאחר זמן מפני שיוכל האדם לעמוד זולתם ולהסתפק מהם במעט, בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון. אבל האבנים היקרות, והזהב, והכסף, ושאר מיני המוצאים, מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט ותועלתם יותר רחוקה, אלא מצד ההסכמה עליהם, לא נמצא מהם אצל המון ב"א מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם. וזה בעבור העילה אשר זכרנו, שיוכל האדם לעמוד זולתם. ישתבח הבורא החכם החומל והמרחם על עבדיו, אשר עינו עליהם לטובה בכל מה שיש בו תקנתם, אין אלוה מבלעדיו, כמו שאמר : "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו" וגו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה וגומר. ואמר דוד עליו השלום "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".

לא.
אי אפשר להסתכל על העולם ולא להאמין בה'.

שואל השאלה:
^^^^^יש לך ראיות שהבריאה הזאת בהכרח "חכמה" כי אם אתה יודע איך יקום בבריאה חכמה נראית, אתה צריך להראות לי יקום שנבנה בצורה טיפשה

^^^^ שטויות, דברים כאלה לא קורים לבד, אין להם דעת ותבונה.

^ מדברים רנדומליים לא יוצאים דברים חכמים.

שואל השאלה:
^^^מי אמר לך שנוצרנו חכמים? חכמים ביחס למה? אתה הכרת יקומים שבהם בני אדם יוצאים טיפשים? לא ולכן אתה בעצם לא יודע מהי רמת החוכמה שלנו ולכן אתה לא יכול להגיד את זה

^ למה אני צריך להשוות את זה למשהו שאני לא מיר? מספיק שאני רואה את החכמה שכאן.

שואל השאלה:
^^^^^זה לא על פי חוקי הפיזיקה, זה על פי הנחה, שעובדת ביקום, אבל אף אחד לא אמר שהיא עובדת מחוץ ליקום(לפני המפץ הגדול) ולכן אין הוכחה אבסולוטית של אלוהים ולכן זה עניין של אמונה, רציונלית? כן, אבל לא בטוחה

שואל השאלה:
^^זה שאנחנו נבונים ביחס לחיות לא אומר שאנחנו נבונים ביחס ליקומים אחרים, אנחנו לא יכולים להשוות לעולם, כי אנחנו עוד לא ראינו איך יקום שמתנהל בצורה לא תבונה עובד, אז כיצד אנחנו יכולים לדעת אם היקום שלנו מנוהל בצורה לא תבונה

שואל השאלה:
^^חוק שימור החומר הוא ממש לא משהו נגרם ממשהו אחר, אלא שכל האירועים שקורים הן המרות של אנרגיה שלא מפחיתות ממנה, זה דבר אחד
דבר שני, זה נכון, אנחנו לא יודעים אם היקום נוצר ב100 אחוז על ידי המפץ הגדול, וזה כן אפשרי שהוא יווצר על ידי אל, אבל לא בהכרח, יכול להיות שה"אל" הזה הוא בכלל משהו, ולא מישהו, אנחנו חסרי בסיס גם מבחינת האל

שואל השאלה:
^^אתה לא יכול להגיד את זה, אולי אנחנו נחשבים לטיפשים גמורים ביחס לכדור הארץ ביקום אחר, אנחנו לא יכולים לדעת כלום

כן

שואל השאלה:
^^אני אומר ש*יכול להיות* שהוא נוצר על ידי ישות, ויכול להיות שהוא גם לא, אל תכניס לי דברים לפה שאני לא אמרתי

שואל השאלה:
^^^^תסכם לי את זה? אני מניח שהטקסט טוען שהמערכת הגוף של האדם מורכבת ומושלמת ככה שנוצרה בתבונה, אבל זה לא המקרה, היא נוצרה על ידי אבולוציה של מליארדי שנים עם כמה חוקים רנדומליים שאנחנו לא יודעים אם הם מושלמים בכלל כי לא ראינו מציאות טובה/רעה יותר, זאת תפיסת האתאיסטים, ולכן היא הגיונית

שואל השאלה:
^^זה שאנחנו משווים חוכמה בעולם שלנו ביחס לעולם שלנו זה בסדר והגיוני, אבל זה לא אומר שאנחנו חכמים ביחס ליקומים אחרים ש"נוצרו בתבונה" וזה לא אומר שאנחנו טיפשים ביחס ליקומים אחרים ש"נוצרו בטיפשות"

שואל השאלה:
^^נכון, זה לא אומר אבל שאנחנו נוצרו בחוכמה או שתיכננו אותנו להיות חכמים, בוא אני אסדר לך את זה ככה, קח קבוצה של אנשים שמנת המשכל שלהם נעה בין 20 ל60 איי קיו, והם האנשים היחידים בעולם, אם איש בעל 60 איי קיו, ביחס אלינו הוא ייחשב בעל מנת משכל נמוכה מאוד, אבל ביחס לעולם הזה, הוא נחשב כהכי גאון שאפשר להיות

שואל השאלה:
^^אני רוצה לראות אותך מוכיח לי שאין דבר כזה אינסוף, הרי חוק שימור האנרגיה הוא אומר שאנרגיה מומרת לאנרגיה אחרת מבלי התווספות/הורדה של אנרגיה, אז איך בדיוק אפשר ליצור אנרגיה, הרי על פי חוקי הפיזיקה שלנו זה בלתי אפשרי

^ זה אומר שיש לה גורם.

שואל השאלה:
^זה לא משנה, גם עצם נניח, אין לנו שום ידע לגבי זה שהיקום הוא לא אינסופי ויש לו התחלה אמצע וסוף

שואל השאלה:
^^^אוקי, אבל האם זה אומר שאנחנו נחשבים מורכבים באופן של יצירת יקומים, בוודאי שלא, כי אנחנו לא יודעים את המורכבות של יצירת יקומים

שואל השאלה:
^^זה על מה שאני ומישהו בעולם דיברנו, אנחנו לא נוצרנו בהכרח בצורה חכמה, אנחנו כרגע מדברים על: האם נוצרנו בכלל, או שהיינו קיימים כל הזמן

שואל השאלה:
^אני לא אתאיסט, כי אני חושב שזה רציונלי להאמין בשתי הצדדים, מה שבטוח זה שזה (אני מקווה) לא ישנה את הסדר יום שלי, ואני ניסיתי להוכיח למה זה אפשרי לא להאמין באל. לגבי השאלה אני חושב מה שכל אדם שלא מאמין בעולם הבא יחשוב, שתאי המוח לא פועלים, אנחנו לא חושבים בכלל, ולכן לא נחשוב כלום, בכל מקרה היה דיון טוב וזה שאנחנו שנינו נתקענו על אותו ההסבר אומר שאנחנו חושבים באופן רציונלי ובסוף זה יגיע לעניין של דעה, לילה טוב.

אני חושבת שהכל תלוי בצורת מחשבה שלך . בגלל שכל אדם בנוי אחרת אז אין מה רציונלי ומה לא . כלומה שתיה האופצ הגיוניות

שואל השאלה:
^^^זה לא מבוסס על שום מדע, כוח עליון יכול ליצור יקום והוא יכול להיווצר באופן טבעי, זה לא הגיוני כמובן ולכן אני יכול להסיק, שאפשר לא להאמין באל ויקום אינסופי יכול להתקיים על ידי מעברים של אנרגיות

^ מה "באופן טבעי"? למה שמשהו יווצר לבד ועוד בצורה חכמה?

שואל השאלה:
ואנונימי, כן, ל*הכל* יש גורם, אבל מה שקורה עם המרת אנרגיה זה שגורם אחד *עובר* לגורם אחר ולא *יוצר* גורם אחר, אז אם אתה אומר שאל עובר ליקום אין לי בעיה, זה אומר שהוא כבר לא קיים

כן ואני דתי

harvey specter, ראית את הפירוש "פת לחם" בריש שער הבחינה? הוא כתב שם שזאת דרך הסלולה ביותר להכיר את הבורא שרואים את בריאתו וכו' כי בשער הראשון (שער היחוד) ניתן ליפול לטעויות פילוסופיות ובלבולים.

"ואמר בכאן שהיא הטובה שבכולם אם מצד שהיא הדרך הקרובה שבכולם. כלומר שאין בה כ"כ הצעות והקדמות רבים כמו בשאר דרכים זולתה ואם מצד שהיא דרך סלולה. כלומר כבושה לרבים והדרך הכבושה היא בטוחה מן המכשולות והנזקים ומן התעות והנה בשאר דרכי המחקר אין האדם בטוח מן המכשולות והטעות שיקרה להולך בם כמו שבאמת רבו כמו רבו חללי העוברים בדרך המחקר הפילוסופי משא"כ לעוברים בדרך הבחינה שאין עיף ואין כושל בהם" (פת לחם, שער הבחינה ב).

ומה תגיד על שו"ת "נודע ביהודה" תנינא, אורח חיים, סימן לה שהורה לבעל תשובה ללמוד בספר "חובות הלבבות" *מאחורי* שער היחוד. הוא "לא ידע" שאין טעם ללמוד את שער הבחינה בלי שער היחוד?

שואל השאלה:
^^^מישהו אתאיסט הוא מישהו שאינו מאמין באלוהים, הוא לא חושב שאין שום סיכוי בעולם שהוא קיים, אלא יותר לא מאמין מאשר מאמין, ואילו אגנוסטי הוא לא יודע אם יש אלוהים או אין אבל לא באמת אכפת לו