מתחילת המלחמה לא בכיתי

יכול להיות שאת בשוק עדיין בהלם ולא מעכלת עד הסוף מה שקרה
יש עוד המון שככה הכל בסדר

יקרה
מבינה אותך לגמרי. העצב מפלח את הלב והכול מרגיש כאילו הולך להתפוצץ מתוך חוסר יכולת להכיל את כל הצער הזה. הנפש של כל אחד ואחד מאיתנו משתמשת במנגנונים שונים להתמודד עם הנורא נורא הזה וכול אחד מצליח להביע את היגון בצורה אחרת. מבינה שאת רוצה לבכות והדמעות לא זולגות. לעיתים הכאב כל כך חזק ממה שאת מורגלת עד כי אפילו מנגנון הבכי נבלם. כמו מחשב שנכנס ל"מיוט" בשל עומס. שימי לב שאפילו בלוויות אנשים שאיבדו את היקרים להם מכול לעיתים לא מצליחים לבכות. יש אפילו תרבויות שנוהגות להזמין מקוננות לבתים של נפטרים על מנת לעזור לבני המשפחה העצורים לפרוק את כאבם. מעבר לכך אוכל אולי להמליץ לך לראות סרט עצוב, שיכול לעזור לשחרר את הדמעות. דמעות הן לעיתים כמו לבה בתוך האדמה, מקווה שתצליחי לשחרר אותן ולהירגע מעט מהכאב.
אשתף אותך בכך שאני מתנדבת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. תוכלי לפנות עוד היום, לצ'אט של סה"ר. ממתינים שם מתנדבות ומתנדבים שוכלו להקשיב לדברים המעיקים עלייך בימים קשים אלו, וייתכן שיציעו לך מקורות תמיכה נוספים.
שולחת לך שיר מקסים של מרים ילן שטקליס על דמעות שבוכות מעצמן....
https://www.youtube.com/watch?v=bwryib7-ys4
שלך.
מתנדבת סה"ר