לא הבנתי למה תלמידים כועסים על מערכת החינוך!?

לא יודעת מה איתל אבל אני לא יכולה לישון מרוב חרדה.הזוי בעיני שאני ישנה במיטה שלי ובאותו זמן יש חיילים שמקריבים את עצמם עכשיו בשבילי או אנשים שנמצאים בביתם שלהם, במקום הבטוח שלהם ונרצחים בדם קר. אני נרדמת בשבוע האחרון בסיבות שמונה בבוקר. אחרי זה אני קמה בעשר לשיעור חינוך לא חשוב
הראש שלי לא צלול בשביל ללמוד עכשיו מתמטיקה וזה הדבר האחרון שמעניין אותי

שואל השאלה:
אנונימית

בחיי, הם רק חוזרים על חומר קודם, הם רוצים להחזיר אתכם לשגרה לאט לאט, זה לא טוב אם כל היום רק תשמעי על עוד ועוד הרוגים בלי לעשות שום דבר עם עצמך, להחזיר אותך לשפיות זה הדבר הבריא גם אם זה קשה ולא קל

תקשיבו.
הקורונה לא הייתה תקופה קלה לכולם.
אני אישית, לא מסוגלת!! להיות בבית ולא לצאת ממנו כל היום!!
אני חייבת להיות עסוקה, ובמלחמה אין לי את האופציה.
כמובן שיש אנשים שנמצאים במצב יותר גרוע ממני ואני מודה על כך שזאת הבעיה הכי גדולה שלי, אבל חייב להבין שיש אנשים שזה באמת קשה להם ללמוד בזום!!
אני לא מסוגלת לשבת מול מסך 4 שעות ולנסות ללמוד.
אני אוהבת את הבית ספר ואוהבת ללכת אליו והוא נותן לנו כלים ותעסוקה, אבל זומים אי אפשר לסבול ובטח לא ללמוד מהם
נ.ב התחלנו את השנה לפני חודש מה כבר יש לשכוח

כי הם בכיינים ומנצלים כל הזדמנות שיש להם כדי לא ללמוד.
כשיהיה להם קשה יותר כשיסיימו בית ספר ולא ידעו איך להתמןדד זו בעיה שלהם.

שואל השאלה:
blair

אנשים שאיבדו בני משפחה.. זה באמת לא חייב, ואני בטוחה שלא מכריחים אותם גם, אבל לשאר הציבור.. זה אחד הדברים שיחזירו אליהם את השפיות!

סבבה אבל להכריח תלמידים להיכנס זה לא בסדר. יש כאלה שהם לא במצב של ללמוד עכשיו והם צריכים להבין את זה

אנונימית את בילתי

^בגלל אנשים כמוך אני כותבת מאנונימי. בגלל אנשים שלא מסוגלים לקבל דעות ורגשות של אנשים 3>

^מיה
ילידי 2003-2005 עברו את כל התיכון בזום, גם מי שסבל מהפרעות וקשיים, פשוט קיבלו הקלות. לפעמים בחיים יש בעיות לא צפויות וצריך להתמודד איתן, גם אם הן קשות
אי אפשר להמשיך לתרץ "קשה לי" "לא אפשרי ככה" על כל שינוי זעיר

חיילים נןפלים במלחמה על ימין ושמאל
אנשים בטראומה ,מפחדים לצאת לרחוב
למי אכפת עכשחו מפרבורלות ואיזה ניתוח של שיר הספרות..בחייאת

שואל השאלה:
מיה

זה לא משנה איזה חומר זה, ובאיזה כיתה התלמידים נמצאים והאם הם תחת לחץ או לא.
אם כל השבועות, חודשים לכי תדעי כמה זמן המלחמה תהיה.. אם כל הזמן הזה תלמידים יהיו עסוקים רק בכתבות, לחץ מסרטוני זוועה, טי וי נון סטופ.. וכו'.. זה ישגע אותם, כולה כמה שעות פעמיים בשבוע או קצת יותר לא יהרוג אף אחד, ויש תלמידים שזקוקים לזה וזה מאזן אותם, ברור לי שהמצב לא מאפשר לכל אחד להתחבר, אבל גם לא להתחבר לזה זאת בחירה, והבחירה הזאת יכולה יותר להזיק לטווח הרחוק.

blair love
ואת לא יודעת לאיית כמו שצריך- בגלל זה את צריכה להמשיך ללמוד, גם בזום.

אנונימית מה עובר עלייך?
למה קשה לך לקבל קושי של אחרים?
וסבבה שהם עברו את כל התיכון בזום גם אני עברתי שנתיים מהיסודי בזום וזה היה הסיוט הכי גדול שלי את יודעת לאיזה מצבים זה הכניס אותי?
וזה ממש לא תירוצים וזה ממש ממש פתטי שאת מנסה להכחיש רגשות שלא תואמים לשלך

מיה מסכימה ומחזקת!

שואל השאלה:
אנונימית
שוב, זה לא קשור לזה שזה הדבר העיקרי שאת חייבת לדעת כרגע.
זה פשוט שעיסוק כלשהו, בין אם הוא הכרחי או לא, הוא עיסוק עדיין.. ועיסוק הוא בריא בזמן כזה.

שואל השאלה
כן זה יכול להיות תעסוקה אבל זה עדיין קשה, אני אישית מחקתי רשתות חברתיות כדי להימנע ממצבים כאלה ועדיין לא הייתי בוחרת ללמוד עכשיו מתמטיקה
מצטערת עם כל ה"יתרונות" שאתם מציגים יש גם מלא חסרונות ושאלת פה שאלה שהיא סוג של בעד או נגד אז סורי אני נגד ואשמח שתקבלו את זה

שואל השאלה
שמשרד החינוך יציע פתרונות אחרים לתעסוקה. הלימודים מוסיפים עוד יותר חרדה למצב שגם ככה מלחיץ בטירוף

^נכון

תביני שיש אנשים שהיא אפשר לילמוד במצב הזה

זה לא תעסוקה - ביום ראשון יש לי שיעור מתמטיקה, איך אני אמורה לקלוט את החומר כשהראש שלי במצב לא טוב מהמלחמה?

נכון סתם קשה להם אז הם מתרצים הם לא קולטים שבלי בית ספר העתיד שלנו כאנושות בפח

אותי נגיד *לא* מלמדים אמנות
לי נגיד *לא* יהיה ספורט
יודע מה כן יהיה לי?
שיעורי מתמטיקה, ערבית, לשון, מדעים ועוד סיוטים שאני לא רוצה להיזכר בשם שלהם
נשמע כיף? בוא תתחלף איתי, נראה אם יהיה לך מה להגיד

אז ברור שיהיה לך יותר קל!!!

ככה

די, באמת. זה לא כמו הקורונה, בקורונה המוח לא היה עסוק בלדאוג מה קורה לאהובים שלך, האם הם מתים או חיים, מה קורה לחברים או לאנשים מעמך.
אי אפשר להשוות, קשה להכיל ואי אפשר להוסיף קושי של התרכזות בלמידה כי מספיק קשה לאנשים

שואל השאלה:
די עברתי את זה...
ההורים יכולים לשנות את הדבר הזה.. אם תבקשו הבית ספר יצטרך למצוא פיתרון כלשהו לבקשה.. או לפחות להקל עליכם בלימודים הללו, זה לא משהו קבוע מראש, כל המצב הזה חדש.. אתם צריכים להתאגד ביחד ולדרוש.

שואל השאלה:
ano-ni
אבל אתה מבין שכל הזמן לדאוג במשך שבועות לא יעשה ילדים שפויים או נערים שפויים.. יהיו לכולם טראומות!!!! כבר יש, זאת דרך להקל במצב לא שפוי כמו זה.

קל להגיד שאתה לא עושה את בעצמך.

דבר ראשון, אני מבינה. דבר שני, זה לא מעסיק תלמידים כי זה לא מסיח את דעתם! הם לא מתרכזים בזה ואז הם סתם מפספסים חומר ונתקעים מאחור כי לא מתחשבים בכך שהם לא מרגישים טוב במצב הנוכחי

אני מסכים עם מה שאתה אומר פה.
גם לדעתי צריך שגרה בכל המצב הזוי הזה.
גם אני זוכר שיש בגרויות ומבחנים שבסופו של דבר ככה ככה יבחנו אותנו.

אבל, לדעתי יש אנשים, בעיקר תושבי העוטף, שלא מסוגלים כרגע ללמוד. אז לדעתי צריך לעשות את זה על פי אזור, עם הקלות מסויימות בשיעורים, הפסקות וכולי.
אבל כן צריך לחזור לשגרה לאט לאט. כמו בקורונה.
עוד מהיסודי ידענו שבמצב של מלחמה יש למידה מרחוק, זה לא משהו חדש.
אז כן צריך ללמוד, אבל גם צריך להתחשב

שואל השאלה:
אני מורה, אני מלמדת שכבות שלמות ביחד. אני מכינה מראש את כל התוכן בצורה דיגיטלית, ואני מעבירה לתלמידים את זה בדרך הכי בסיסית וכיפיית שאני יכולה, תוך כדי שאני צריכה להיות רגישה כלפי המצב שלהם, ויש לי שם לפחות איזה 80 או יותר תלמידים בבת אחת.. קל?
לא נראלי. בנוסף אני מלמדת אותם ציור דיגיטלי, וזה משהו ממש מגניב לדעתי שיכול לעזור במצב של התבטלות חסרת מאס בבית וצפייה בתכנים שיכולים לעשות טראומות לא נשמעים לי אופציה יותר טובה לשגרת חייהם של תלמידים רבים.

אני חושב שהבעיה היא יותר עם מקצועות כבדים יותר כמו מתמטיקה וכאלה.

תקשיבי, אני לא חושבת שלא צריכים להיות זומים בכללי. צריך זומים אבל לא צריך עכשיו ללמוד מקצועות כמו מתמטיקה או אנגלית כשאנשים לא מרוכזים בשיט.
כי הרי כמעט כל אחד ממי שחי בארץ איבד מישהו קרוב לו וצריך להתחשב גם אם הוא לא מראה את זה.
צריך גם להתגמש בשעות, זה לא יועיל לתלמידים אם גם הם ילמדו חומר קשה וגם יעירו אותם ב - תשע וחצי בבוקר

אני מצטערת שאני לא יכולה לקום בשבע בבוקר בשביל להכנס לזום בשמונה בזמן שאני נרדמת כל יום מאז שהתחילה המלחמה באיזה שתיים בלילה כי יש חי משפחה שהם עכשיו במילואים ונכנסים לתוך שטח עזה סליחה שאני מפחדת שמחבל עם rpg יהיה לידי בלילה. נכון צריל לחמוד אבל לא בזום בשמונה בבוקר. שיתנו משימה במחשב/בספרי הלימוד

שואלת השאלה אז שתדעי שאען הרבה מורים כאלה. לרוב המורים לא אכפת בכלל מהתלמידים ואומרים כמה שקשה *להם* וידברו על המצב *שלהם*
ובכל זאת יעשו שיעורים לא קלים בכלל ולא מתחשבים בכלום

שואל השאלה:
תשע וחצי בבוקר זה מוקדם מדי??
את מבינה שאתם כרגע לא במצב רגיל בכלל??
אנחנו גם מתמודדים עם זה, זה לא שרק אתם המסכנים היחידים במדינה הזאת שאיבדו קרובים, גם אנחנו, "בוקר טוב".
ואנחנו גם שולחים חיילים, אחים שלי נמצאים כרגע שם.. ואני בלחץ יומי...

אתם לא מבינים בכלל שבאים לקראתכם, גם אנחנו לא במוז לזה, אבל אנחנו מנסים לעזור לכם קצת לא לחשוב על זה.. וקצת לחזור למי שהייתם, ומי שאתם תחזרו להיות..
וגם אם קשה, לא תמיד מה שקל הוא בהכרח יותר טוב.. יותר קל לגלוש בפלטפורמות החברתיות או לראות איזו סדרה ולהתמכר לזה.. אבל זה לא בריא בלשון המעטה.
להפיג את זה קצת לא יהרוג אף אחד.. ואם קשה לכם עם מקצוע כלשהו ממה שידוע לי, יש רגישות מטורפת במצב הזה ומורים לא מכריחים להשתתף או לקחת חלק.. הרבה יותר קל, וגם אם קשה לכם עם מקצוע כלשהו שווה לדבר עם המחנך כדי שהוא ישיג לכם פטור או משהו. זה מצב שכולם מבינים את הלחץ, וההיסטריה, אז תבינו שזה לא נגדכם.

תשע וחצי זה מוקדם במצב הזה שאנשים במקרה הטוב הולכים לישון ב7 בבוקר, כן

שואל השאלה:
אנונימית

אני לא חושבת שאת במקום של להכליל את כל המורים, כמו שאני לא יכולה להכליל את כל התלמידים.
גם אם לרוב המורים אצלכם באמת לא אכפת, יש לכם אפשרות לבקש מההורים ללחוץ על מורים.

אמרתי ואני אומר שוב, זה בסדר לעשות זומים, אבל למה להתקיל תלמידים כשהראש שלהם לא במקום.

שואל השאלה:
זה לא שיגרה טובה להפוך את השעות שלכם.. אני בשוק שאת חושבת שזה לגיטימי בכלל. את רוצה שילמדו אותך באחת בלילה?

^^^^אם את מדיברת אל האנונימית שאמרה שהיא מפחדת^ שהיא תתעורר כשיש לידה מחבל עם rpg (אני)
קודם כל אמרתי שאני מתחילה בשמונה וכן בחי קשר זה מוקדם. וכן ברור לי שעוד אנשים איבדו קרובים וזה למה אני אומרת שהם צריכים להתחשב כי איך אפשר לתפקד בשיעורים בזום כשאת איבדת אבא/בן דוד. והמורים אצלנו לא מספיק איכפתיים בשביל להתחשב בנו עבור לא להשתתף

תגידי את רצינית? אני אומרת לך מה התלמידים שלך מרגישים!
אני חושבת שזה לגיטימי לעשות זום בצהריים (צהריים זה שעות 1,2)
ולאף אחד כרגע לא אכפת מהשגרה כי לאנשים יש ראש לקוות שיהיה טוב

שואל השאלה:
את קוראת לזה להתקיל אני רואה בזה אפשרות להעסיק את עצמך, אם אני שומעת ידע חדש שמעניין אותי זה מסקרן, במקום לרבוץ במיטה ולא לעשות כלום.

אם עושים איתי שיעור ספורט אז אני ליטרלי יוצאת מהמיטה שבטח אתם מבלים בה את כל היום.

אם מלמדים אותי אמנות אז אני קצת מוציאה את הראש מהמחשב ומתנסה בעצמי במחיקה, ביצירה מחדש, בניסיון כלשהו..
זה דברים בריאים הרבה יותר.

שואל השאלה:
אז ממה שידוע לי בכלל לא מכריחים תלמידים להשתתף, אבל כן יש בדיקת נוכחות. ואם המצב לא מאפשר את זה לתלמיד אז לא לוחצים, ואני מלמדת בשני בתי ספר, וזו ההנחיה!

בתור מישהי עם הפרעת קשב וריכוז
בתקופת הקורונה בכל הזומים לא הצלחתי להתרכז
והמחנכת שלי של אז (זה היה בכיתה ח') היא נתנה רק לי ולעוד מספר ילדים לחזור לבית ספר וללמוד אבל עדיין דרך הזום וגם זה לא עזר.
ואחרי זה עשו אצלנו 2 קבוצות שקבוצה אחת באה לבית ספר וקבוצה אחרת לומדת מהבית ואז ביום הבא הפוך (ואני הייתי בקבוצה בלי החברים שלי אבל תמיד באתי לבית ספר כי היה לי קשה ללמוד מהבית והמורה הסכימה לי) אבל הייתי במבנה אחר מהחברים שלי והמורים אמרו לי שאסור לי לזוז מהמבנה ככה שכל הימים האלה שלמדתי לבד במבנה לא הייתי עם אף אחד ועדיין למדתי דרך הזום ועדיין סבלתי
ובימים שלמדתי בכיתה לא הצלחתי ללמוד בגלל הבדידות והפער
ועכשיו שהיה לי זום ראשון עם המחנכת החדשה הייתי גם בזום וגם בסטיפס כי היה לי קשה להקשיב (למרות שזה היה זום רק של לבדוק איך התלמידים מרגישים ולא לימודים).

^^^את צריכה להבין שלא כולם לוקחים ולא כולם יכולים לקחת את המצב כמוך (שואלת השאלה)

שואל השאלה:
מאמי התלמידים שלי נכנסים עשר דקות או אפילו עשרים דקות לפני שהשיעור שלי מתחיל!!!!
הם לא מפסיקים להתרגש מזה, ולדבר ולהתנסות, ולהראות ציורים אחד לשני. זה הכי מחייה אותם!!!
אני מרגישה משמעותית בכל רגע נתון מזה.

את מדברת על דברים אחרים, וזה כנראה כי באמת הבית ספר שלכם לא משלב לכם גם מקצועות אומניים, וזה מאד הכרחי במצב הזה. תבקשו מהם..

למה את חושבת שהתלמידים כל היום במיטה? אני אתן לך דוגמאות:
אנשים מתאמנים, יוצרים קשר עם חברים, אוכלים עם ההורים צהריים, נמצאים בקרבת משפחה תומכת ודואגת, הם מעבירים את היום בחישוב על המשפחה ולדבר עם קרובים בשביל לא לדאוג.
ואני אומר שוב ושוב ושוב - אין בעיה בצהריים לדחוף זום אבל תתחשבו, זה גם יתחשב בכם בסופו של דבר שלא תצטרכו לכעוס כשלא נכנסים לזום או שלא משתפים פעולה

סבבה זה התלמידים ספציפית שלך
שאר התלמידים לא בהכרח מרגישים את זה

את מורה?^^^

כל הטענות שלכם של כולם בחרדה, אי אפשר לישון, אי אפשר להתרכז בכלום, זה בדיוק הסיבות למה כן לחזור ללימודים.
חובה חובה חובה לשמור על שגרה

שואל השאלה:
ליקריץ
כואב לי לשמוע שזה המצב שלך... אבל את מבינה שזה הכרחי..? גם אם זה לא עזר, לראות שיש מישהו שם שרוצה להקשיב למה שאתם עוברים ורוצה לדבר איתכם על זה, ורוצה לעשות איתכם דברים שיעזרו לכם להתמודד במצב הזה, זה הכי טוב ובריא.

איל את מצפה שאני אתרכז בפירוק טרינומים במשך שעתיים בשעה שמונה בבוקר אם אני לא מסוגלת להרדם? ^^ אנונימית

שואל השאלה:
מיה
אצלי מלמדים גם אמנות, גם ספורט, גם מוזיקה, המון מעבר למתמטיקה.. בכוונה, כדי להקל על המצב של התלמידים ולפתח אותם באופציות האלה.

אז חבל שזה רק אצלך
אל תשפוט כי לך יותר קל

שואל השאלה:
אני מלמדת.. לא תלמידה...

שואל השאלה:
כן. אני מורה.


^^^אנונימית לגמרי

לאיזה כיתות?

שואל השאלה:
אנונימית
ממה שידוע לי, על זום צריך להיות עד 40/45 ד'

שואל השאלה:
שכבות א-ט, שתי בתי ספר.

כן אבל אני לומדת שעתיים את אותו מקצוע

^^^^^^^
לצערי לא כל המורים רוצים לעזור לתלמידים שלהם
יש מורים שרק רוצים להרוויח כסף ולא אכפת להם אם התלמידים הבינו או לא
והכי עצוב שזה כמעט רוב המורים במערכת החינוך
יש נדירים שאוהבים ושמחים לעזור לתלמידים אבל נדיר למצוא כאלה

אני אסביר, בתור מישהי שבמרכז ובחרדות מטורפות, אפילו אם רק מעצם הזדהותי עם יהודי העולם והאחים הנרצחים שלנו - קשה בטירוף להתרכז ככה.
המורה שלי עצמה, בת ארבעים ומשהו שאחיה ומשפחתו חזרו מקיבוץ שחדרו אליו מחבלים וחתיכת רקטה נפלה לה בכניסה לבית אמרה שהיא מבינה לגמרי את הקושי ולא מסכימה עם זה שזו בהכרח הדרך הנכונה להתמודד כרגע, זה לא קשור שאת מורה.

לאנשים קשה. המון גרים במקומות שכל כמה זמן הם צריכים לרוץ בפחות מדקה או בדקה למקלט, זה מכניס אנשים לסטרס, ואי אפשר להתרכז ככה - לפחות הרוב.
תושבי שדרות? הם איבדו את בתיהם, בטח שאין להם בתי ספר. ככה גם בכל שאר המקומות שקרובים לרצועה וגם במטולה וכו' וכו'.

מי שעבר גיל יסודי מתחיל להבין ולשמוע על הדברים האלה, ורוב אלה שעם עצם פטריוטית אחת או יותר בגוף לא מסוגלים לחשוב על דברים אחרים, ובטח שלא להתרכז בבגרויות בזמן שאתה יודע שדברים שקרו רק בשואה קורים עכשיו. מתנצלת, אבל זו קצת בדיחה.

אני ביב, אנשים מהשכבה שלי נוסעים להתנדב ולעזור עכשיו, אז תסלחי לי אם אני לא מסכימה איתך שללמוד יותר חשוב מלעזור לחיילים שלנו ולמשפחות השכולות.
בנוסף, המון אבל המון איבדו חברים, בני משפחה, מכרים.. את יודעת כמה שבעות ולוויות יש? איך לעזאזל נראה לאנשים שתלמידים שהמשפחה שלהם נלחמת בטרור מסוגלים לתפקד רגיל?

שאלה טיפשית בעיני, מתנצלת. ואגב, המון מורים גם נמצאים במילואים לידיעתך.

ובקורונה? את לא היית תלמידה בקורונה, אז תני לי לספר לך שאף תלמיד לא באמת למד משהו מהמורה בתקופה הזו. אנשים שיחקו בטלפון או ישנו על השולחן מול המחשב ופשוט למדו לבד את החומר. בדיחה לחשוב אחרת.

-נחמד שאת מלמדת משהו כיפי, אולי לתלמידי יסודי זה הפיתרון, אבל הכעס מגיע בעיקר מתלמידים בוגרים יותר שמבינים את המצב כפי שהוא והמצב הנפשי שלהם לא יציב מספיק לשבת וללמוד וקטורים או שיט אחר.
התלמידים שאת מלמדת זה אחלה, אבל נטו כי הם צעירים יותר. סוגיית הכעס לא קשורה אלייך, פתרנו את הסיפור.

בכיינים שמנסים לתרץ כל דבר אפשרי, ללמוד בזום זה הכי קל

השאלה הזאת עושה לי עצבים

יש בזה בהחלט יתרון מאוד גדול - כן זה נותן תעסוקה לתלמידים וגורם להם לשכוח מהמצב וזה משפר את תחושת החרדה.
אבל אני חושבת שצריך לעשות את זה כאופציה ולא כחובה.
יש אצלי תלמיד שאחיו כרגע חייל נלחם על חייו בבית חולים. איך הוא יכול ללמוד במצבו? ולא חסרים תלמידים כמוהו שקרוביהם כרגע..לא בעולם הזה. קשה להם מסכנים

הקורונה לימדה אותנו כמה לימודים מהבית זה הדבר הכי מטומטם שהם יכולים לעשות. במיוחד עכשיו כשהדבר האחרון שצריך להיות למישהו אכפת זה לימודים
אני מעדיפה לנסות להיות שם בשביל אנשים שצריכים אותנו כמו חיילים/משפחות שכולות/וכו..
או אפילו להעסיק את עצמי בדברים שעושים לי טוב ושאני לא אצטרך להתמקד בכל מה שקורה ולימודים? לימודים זה לא עוזר בשום דבר
זה סתם סבל לשבת 5+ מול המסך ולהקשיב למורה מדבר.

שואל השאלה:
אנונימית ^^^^^

א. אמרתי בשאלה שאני לא חושבת שכולם מסוגלים ללמוד במצב כזה, ואני אמרתי שלא צריך להכריח אותם, אל תוציאי לי מילים מהפה.

ב. אני בנוסף לא אמרתי שעדיף לימודים מאשר ללכת להתנדב ולעזור. אני בעד ללכת להתנדב ולעזור. ראיתי גם שחלק מהתלמידים שלי הלכו ועזרו לאנשים בשכונה שלהם לפנות מקלטים, וזה מדהים בעיניי, אני בעד זה, אבל לא כולם במצב שהם יכולים לעזור לאנשים, ולא כולם במצב חרדתי טוב להמשיך להיות לבד עם כל זה.. יש אנשים שבריא להם לשמוע משהו רגיל סוף סוף או לראות את החברים שלהם דרך הזום ולחזור לסוג של שליטה במצב גם אם זה לא כמו שזה היה אמור להיות.. אבל זה משהו שהוא נורמלי יותר מסתם לבהות בתקרה..

ג. כן, הרבה מורים נכנסים למילואים עכשיו, אחי בעצמו היה אמור לסיים בשני שהיה את השירות שלו, ובסוף זה התארך לו עד ללכי תדעי מתי והוא בקרבי. זה לא סוד שאנחנו בלחץ, זה לא סוד שאנחנו מתמודדים עם משהו שהוא לא שפוי בלשון המעטה.. אבל זה גם לא שפוי לא להיכנס לאיזשהו מסגרת במצב כזה תוהו ובואו..
אני מבינה שלא כולם צריכים את המסגרת הזאת, אבל המון כן.

ד. בגרויות, לימודים מסובכים וכו'.. אני לא בעד. אני לא בעד שום דבר מזה, אני בעד כל מקצוע או שיעור שבאמת עוזר לתלמידים ונותן להם להביע קצת מעצמם בין אם זה אומני או ידע בסיסי.. משהו טיפה מעבר.. אפילו שיח.

ה. את טועה בקשר לקורונה, והייתי סטודנטית בזמן הזה. אם את מדברת על עצמך או על תלמידים שלא רוצים להצליח בהכרח, אל תכלילי את כולם במסגרת הזאת.
וגם אין ממש דרך אחרת ללמוד, את מעדיפה לחזור לבית ספר?

שכבות ח-ט לא נשמעים לי כמו יסודי... בנוסף לזה אתם לא היחידים שסובלים כאן, כמה נרקיסיסטית את יכולה להיות כשאת רואה רק את עצמך או אנשים בגילך כקורבן במצב הזה.. מזעזע.

איך אפשר ללמוד במצב כזה? יש אנשים שקרובי משפחה שלהם מתו או נלחמים על החיים שלהם. תודה לאל לי זה לא קרה אבל זה לא אומר שאני לא מפחדת. כואב לי על כל אחד ואחד שנפגע ונרצח אני ממש לא במצב ללמוד עכשיו ויש עוד הרבה כמוני

שואל השאלה:
אנשים נראה לי פיספסתם את הפסקה האחרונה שלי. אני כתבתי שם, שגם אני לא רואה את זה כחובה. אבל מסגרת זאת עדיין מסגרת וזה דרוש במצב קיצוני כמו זה.
ולאלה שלא נכון בגלל מצב לא שפוי שהם חווים משרד החינוך הורה להתחשב.

לא הכנסתי מילים לפה פשוט אני אמרתי מה הדעה שלי על העניין. זה הכל

יש שאנשים שלא מרגישים טוב במצב הרוב אפילו ומי יכול ללמוד שיש תחושה כזאת לא טובה אין בעיה שיש סתם שואלים איך מרגישים אם המצב אבל עכשיו להתחיל ללמוד נגיד מתמטיקה זה לא סבבה כי אף אחד לא יצליח להבין מה אומרים וכזה זה לא סבבה שהם רוצים שנלמד במצב כזה נקודה

יש אנשים אצלם שזה חובה וגם אם הם נכנסים בלי מצלמה זה נחשב חיסור.
אז ברור שיש אנשים שלא מקבלים את זה.
אני רואה גם לפי התגובות שלך שאת יותר מתייחסת בחיוב למי שבאותו ראש כמו שלך - תביני שרוב התלמידים לא כמוך וגם שיש דעות והרגשות אחרות

ראיתי תמונות של חיילים בלי ראש ותינוקות שרופים. סליחה שאני לא במצב ללמוד בשהעם שלי בדיוק נטבח

שואל השאלה:
את כן, ואני הסברתי גם למה.. את אמרת שאני אמרתי שללמוד יותר חשוב מלעזור או ווטאבר כל מה שהוצאת עליי שם.
אבל תביני שהמורים הונחו רק להפיג את הבדידות ואת התסכול של תלמידים שזקוקים לסוג של הכלה בזמנים האלה.. מורים כרגע ובעיקר מחנכות עוברות הכשרה בימים אלה כדי לספק לתלמידים את מה שהם זקוקים לו.. וזה מאד מכעיס לשמוע דעות באשר הן יהיו שהם נגד מי שמנסה לבוא לקראתכם.. גם אם זה לא נראה כרגע או שיש כמה מורים ספציפיים שלא חיבבתם.. גם אני הייתי תלמידה בעבר, אני מבינה לליבכם, אבל תבינו שאתם לא היחידים במצב הזה.. וזאת ההורה של המשרד, לא שלנו.

אל מי זה מכוון? ^

שואל השאלה:
lady

ברור.. אבל אם תמשיכי לראות תמונות וסרטונים כאלה את חושבת שמתישהו תהיה לך?
או שזה בהכרח בריא לך יותר מאשר להקשיב לשיעור אומני או לדבר עם חברה?
מתי תבינו שלברוח לכל השמועות והסרטונים המזעזעים שנמצאים רק מגבירים את ההיסטריה שיש לכם ועושה לכם יותר חרדות.. אתם פחות מעוזרים לכם... וההפך, הפלטפורמה היחידה שדואגת לזה שלא תגיעו למצב הזה, אתם יוצאים עליה.

אני בכל אופן כבר חוזרת על עצמי, בבקשה תקראו תגובות לפני שאתם כותבים, זה יקל עליי.. בעודי המיעוט כאן.

שואל השאלה:
אל האנונימית עם המגילה ממקודם..

לא כולם מסוגלים ללמוד במצב הזה ולהם זה כן חובה להיכנס וזה קשה להתקדם בחומר בזמן אז די לחיות בעולם משלך ולחשוב שכל מה שקורה אצלך קורה אצל כולם זה לא כל ללמוד בזום ובמיוחד בתקופה הזאת

לא יודעת מה אצלך בכיתה, אבל אצלי בכיתה אנשים מרגישים שזה לא עוזר בכלל.
שזה סתם תקוע באמצע ולא מועיל.
ואני מרגישה שזה הדבר האחרון שמעניין את התלמידים, בכיתות ז+ לפחות

מתי אמרתי את זה ? אני דיברתי על הקורונה ואז דיברתי על המצב מתי דיברתי עליך?

אני אוהבת בית ספר וללמוד, אבל אני לא מעריצה גדולה של למידה מקוונת כי יותר קל לי להיות מוסחת. בא לי כבר לחזור לבית ספר, פיזית. עם זאת, אני מבינה שכרגע זה הכי קרוב לבית ספר שאפשר. כדי לפתור את עניין ההסחות וכדי לא להיות לבד, הצעתי לילדה מהכיתה לבוא אליי ונעלה ביחד לשיעורים, כי אז אני לא אהיה לבד בחדר

שואל השאלה:
^^
פסקה רביעית

מה? איפה ראית את זה

א. ההחזרה לשגרה מוקדמת מדי בשבילנו, בבית הספר שלי, כמעט כולם עסוקים בלהתנדב במרכז שקרוב לבית שלהם, אני הכי רחוקה מעזה בכיתה שלי, אז אני אישית לא חווה פיצוצים, אבל כל החברים שלי כן, והם צריכים ללמוד תוך כדי להתנדב במלון ליד בית הספר שלנו, כי יש שם עשרות משפחות מפוחדות שצריכות עזרה גם בשעות שבהן יש לנו את השיעור המקוון.
ב. נראה לי שנסתדר גם אם לא נחזור על החומר של לפני שנתיים, גם כשהשיעורים כרגיל אף אחד לא לומד כלום, מתמטיקה היא המקצוע הכי מתקדם שלי ברמת החומר הנדרש, ואני יודעת שזה רק ארבע יחידות ולא חמש, אבל אחנו חוזרים על השאלות מכיתה ח' ברמה של כיתה ח' (אני כרגע בכיתה י'), ביקשו ממנו לפני המלחמה להתחבר לgool, הסתכלתי על הקורס במתמטיקה, והם מזכירים חומר מהיסודי, אם הזמן הזה היה חופשי, הייתי מסוגלת ללמוד על פדגוגיות בשביל אחי הקטן, שהוא בין הילדים הכי חכמים בכיתה שלו (כנראה בגלל שבכיתה ג' מלמדים אותו חומר שלמדתי בכיתה א' במתמטיקה, בזה הוא מצטיין ומשועמם, והוא מתקשה בקריאה פשוטה שעשיתי בגיל 4, והוא עוד המצטיין בכיתה שלו) בלי הזומים, הייתי לומדת על שוק ההון, עובדת על מצגת כדי לשכנע את ההורים שלי לפתוח לי חשבון בנק ולתת לי להתנסות בשוק ההון כדי להרוויח קצת כסף לחסכון בשביל להרשות לעצמי לעקוב אחרי התשוקה שלי ולא להסתפק בעבודה שאני שונאת, לפתח אוצר מילים בשפותת שונות כדי ללמוד עוד כמה שפות שיעזרו לי בקטנה בחיים, ועל הדרך להלחין את השיר שאני צריכה בשביל שיעור מוסיקה, אז הייתי אומרת שאנחנו בסדר, ונדע את החומר כמו שצריך, הם לא חידשו לי כלום.
ג. אני יודעת שאפשר לתפקד בבית, העניין הוא שמשרד החינוך קובע לנו עוד דברים קטנים לעשות, זה כמו מטלות הבית שכולם יכולים לעשות אבל שוכחים לעשות אותם, אז את צריכה לעשות אותם בעצמך, זה דבר קטן שלא דורש הרבה מאמץ, אבל זה עדיין מעצבן לעשות את זה.
ד. זה נכון שזה עוזר קצת להורים מסוימים, אבל להרבה משפחות זה לא, אני שומעת צעקות בכל הבניין שלנו, ילדים שמבלים במרפסת שלהם ואז ההורים צועקים שהילד יתחבר כבר לזום, כשאחי הקטן נפגש עם חברים, הם נפגשים בג'ימבורי שלנו, שהוא גם מרחב מוגן קומתי, ולכן מוגן, הם יכולים להמשיך לשחק למשך שעות, ההורים טיפה יותר רגועים, והילדים הגדולים כבר מעסיקים את עצמם בשקט, וגם, מאז הקורונה, יש הרבה הורים שעובדים מתוך החדרים של הילדים שלהם, אז כשגם הילדים צריכים פתאום את המרחב, המצלמה והאוזניות בשביל השיעור, אין איך לקיים גם את פגישת העבודה, ואז אני צריכה לכתוב בשיעור למורה בצ'אט שאין מצלמה ומיקרופון, אני עושה את זה כבר שבוע, והזומים רק העיקו על כל המשפחה שלי.

בלתי אפשרי להצליח ללמוד במצב כזה בזמן שאני מנסה לשמור על שפיות ולא לטבוע בחרדות שלי ותאמיני לי שזה ממש לא יעזור לי, וחוץ מזה שלמידה בזום היא נוראה, כי המורה אף פעם לא מצליחה להשתלט על הכיתה וזה נורא בעייתי. כל הדברים האלה יכולים לצור פערים גדולים בלמידה מכוון שהרבה תלמידים לא מקשיבים /לא מרוכזים/ לא מגיעים לזומים. עכשיו לדבר שהכי חשוב, יש לנו זכות להתעצבן, תקראו לנו מפונקים או מטרצים או איך שבא לכם אבל אנחנו יכולים להתלונן ולהתעצבן כי זה מצב בעייתי וקשה לנו. קשה לנו ללמוד מרחוק וקשה לנו להיות בחרדה וקשה לנו שלא מתחשבים ברגשות שלנו ותגידו מה שבא לכם אבל זה מתסכל שכל המדינה בסטרס והתלמידים לא יודעים איפה לקבור את עצמם אבל זה לא משנה כי יש שיעור מטמטיקה

יש אנשים שזה יכול לעזור להם להסיח את דעתם מהמצב ויעזור להם לחזור לשגרה, אבל יש כאלה שלא.
המצב ממש מחרפן אותי ובתור מישהי שאין לה חוויות טובות מהבית ספר המצב הזה יחרפן אותי עוד יותר. אני אפילו לא מסוגלת לראות סדרות יותר, אז אני בטוחה שאני לא אהיה מסוגלת ללמוד כשאני יודעת שאנשים כרגע נלחמים על החיים שלהם נפשית ופיזית. זאת לא קורונה, אנחנו במלחמה. היה פה אשכרה טרור. נערים איבדו את החברים והמשפחה שלהם, נערים בחרדות ולחצים, נערים אפילו לא אוכלים וישנים יותר, המדינה לא תהיה אותו הדבר יותר. אנחנו בסך הכל נערים, זה ממש קשה לחיות כרגיל כשהכל לא רגיל. זה בסדר להשתגע מהמצב, אין משהו רע בזה.
אני חושבת שהם צריכים לתת לתלמידים עבודות לבית, זומים כבחירה ולתת להם להירגע מהמצב בדרך שלהם.

שומעים שזו תקופה קשה והלימודים לא הכי חשובים כרגע וממילא יותר קשה לקלוט בזום אז תסתמו תפה שלכם חבורה של חיים בסרט אמאלה

אני מסכימה וניסיתי להגיד את זה המון בימים האחרונים

אנחנו לא יודעים כמה זמן נהיה במצב הזה ואפילו פה כולם מעריכים שנהיה ככה לפחות חודש, אי אפשר פשוט לא ללמוד במשך חודש, חייבים לחזלש כמה שאפשר

ודרך אגב, אני כועסת על המערכת גם בלי קשר למצב, ביסודי הייתי הילדה שהתרגשה מבית הספר ואהבה ללמוד, וכולם חשבו כמה היא חננה שהיא לומדת דברים מעניינים ועושה את העבודה של המורים והסייעות (הלוואי שזו הייתה הגזמה, היו לילדים מסוימים סייעות, והן פשוט השאירו אותי לטפל בילדים האלה בזמן שהן יצאו לעשן, אני מוסמכת יותר מרוב המורים שלי מהיסודי רק מהדבר הזה בטיפול בילדים עם ובלי צרכים מיוחדים) בכיתה ז', הגעתי למה שנראה כמו גן עדן של למידה, כי למרות שהייתה קורונה, היו מורים שאכפת להם, בכיתה ח' כבר קלטתי שגם זה לא, היו משמעותית יותר מורים טובים, אבל החומר עצמו היה מאכזב, והיו כמה מורים רעים שהרסו את כל החוויה, עכשיו אני בכיתה י', לומדת בכיתה חומר של כיתה ה' במקרה הרע ובמקרה הטוב כיתה ח', מפספסת שיעורים שלא עוזרים לי בכלום בשביל שיעורים שלפחות מלמדים אותי מוסר עבודה (שיעורי מוסיקה, הם לא מלמדים חומר חדש, אבל לפחות אני באמת עושה משהו, והחברים לא רעים) ואחרי הלימודים אני קוראת באינטרנט חדשות לגבי חינוך, עורכת כתבות שונות והופכת אותן לגבי העתיד שדמיינתי בכיתה ז' שיהיה לי (ולומדת קצת לגבי השפה העיתונאית וחושבת איך לכתוב כתבה מעניינת שאנשים ירצו לקרוא ולהגיב לה, לנהל בעקבותיה דיון, ולחזור על הביטויים) חוקרת מיזמים שונים, ובעצם לומדת דברים שמעניינים אותי ואשכרה לא ידעתי קודם (לדוגמא, משהו שלמדתי מללמד את אחי הקטן, אפשר ללמד ילדים בכיתה ג' אלגברה בסיסית אם משתמשים במושגים הנכונים, האתגר שלי הוא לחשוב על דרך לגרום לאחי הקטן להבין פרבולות סתם בשביל הכיף, נראה לי שבשנה הבאה כבר אדע מספיק בשביל ללמד אותו את זה)

^בוא, לא יוכלו להימנע מהבגרויות לעד, מקסימום ידחו ואי אפשר פשוט להתייאש מראש מהעניין הזה ולא לשמור על שום שגרה במשך חודש, כשהייתה קורונה שנתיים לא הצליחו בסוף להתאים את שיטת וקצב הלמידה ככה שהייתה סוג של למידה?

^^*

^אז לדעתך עכשיו צריך לשנות את כל שיטת הלימוד בבתי הספר ולמצוא דרכים חדשות לגמרי לשמור על שגרה ועדיין ללמד בזמן מלחמה?

לדעתי אפשר וגם כדאי לעשות שיעורי תוספת בשביל מי שרוצה לא כחובה, אבל ללמוד נושאים חדשים בזמן מלחמה זה ממש לא הגיוני. זה ממש לא פייר לדעתי שמכריחים ילדים ללמוד זה ממש דפוק.
בקורונה סתם היינו בבית אבל זה לא שירו עלינו רקטות ושחדרו אלפי מחבלים לארץ
ילדים לחוצים, תקלות עליהם. חוץ מזה יש מלחמה וילדים אוהבים חופש אז אם יתנו להם זה יעשה את המלחמה ליותר נסבלת.
חוץ מזה מלחמה אמיתית כמו זאת כבר שנים לא היה אז לא ללמוד כמה שבועות פעם בכמה שנים זה לא כל כך ידרדר את המצב הלימודי של התלמידים, וגם, אם זה כל כך קריטי אפשר להאריך זמנית את יום הלימודים כשתסתיים המלחמה בשביל להשלים את החומר שהיינו אמורים ללמוד. ואם ילמדו את השיעורים האלה בזום כרגיל במקום, ובכל מקרה ילדים לא לומדים בזום כל כך טוב אז יהיה להם פער לימודי וזה יהיה אפילו יותר גרוע.

^אני מסכימה איתך אבל בזמן מלחמה אי אפשר לחדש את כל מערכת החינוך אז צריך להשתדל כמה שאפשר וההשתדלות הזאת בינתיים היא ללמוד כמה שמצליחים

מה לדעתך תעשה בבית במשך חודש אם לא תהיה לך את החצי שגרה הזאת של לימודים

סתם שאלה
למה אתה לא נמנע מלהגיע לבית ספר ברגיל?

כאילו נשמע שרוב הסיבות שלך למה הזומים לא יעילים הן שמערכת החינוך דפוקה

היום בשבוע הזה הוא שבת

^^זה יעזור לנו בעוד חודשיים, כי כמו שאמרנו מערכת החינוך דפוקה ולא באמת יתנו הקלות כמו שצריך במבחנים ובגרויות ובסוף אנחנו נידפק

כי אי אפשר ללמוד במצב הזה, לא משנה אם את בצפון או במרכז ולא בדרום. גם ידוע שלימודים בזום הם גרועים מאוד ולא עוזרים, דוגמה לזה היא הקורונה.

^^^לא בזמן המלחמה, אבל אחרי זה, כשאנחנו בתהליכי שיקום, זה זמן של אי יציבות במדינה שלנו, ובזמנים מקבילים בעולם (לדוגמא לאחר מלחמות העולם), העולם דמוקרטי יותר, שימי לב למה שהיה לפני ואחרי מלחמות העולם, אחרי המלחמה השנייה, העולם התקדם לקראת תהליכים מקדמי דמוקרטיה, אני יודעת שאנחנו מדברים על מערכת החינוך הלאומית, ולא על העולם, אבל אם העולם יכול להשתנות לכיוון דמוקרטי יותר אחרי מלחמות העולם, לדעתי אחרי המלחמה הזו, אנחנו נגיע לתקופה מעט יותר דמוקרטית, בה קולות חדשים יכולים להישמע, כבר היום מכירים בחינוך הלא פורמלי כהכרחי לעתידם של ילדים, אז הדברים שחסרים על מנת לשנות את מערכת החינוך לאחר המלחמה הם הקול הנכון המסוגל להחדיר רעיונות שכבר החדירו בציבור למקומות הגבוהים, ברגע שיהיה את זה, מה שיהיה חסר זה שיבוא האדם הנכון שישמע וידע לפעול (אני אישית יודעת איך לקיים את הדבר השני, אבל אני לא בגיל כדי לעשות את זה, כשהמלחמה רק התחילה חשבתי ללכת קצת כמו דמויות בספר שקראתי, להחדיר רעיונות תחת זהות סמויה ברשת חברתית כדי שיתעלמו מהגיל שלי, אבל זו בבירור סתם פנטזיה) אבל בכל מקרה, אני חושבת שכולם מודעים לזה שהמערכת זקוקה לשינוי, השאלה היא איזה שינוי המערכת תבצע, לדעתי הציבור יכול להתחיל בכך שיפתח בתי ספר פרטיים עם האידיאולוגיה שמחדיר הרעיונות יביא, תוך הפעלת לחץ על משרד החינוך להפוך את בתי הספר הפרטיים הללו לרשמיים ולתעודות הגמר של התלמידים להיחשב כתעודות בגרות רשמיות, על מנת לייצר זרם אלטרנטיבי שעם מספיק זמן ולחץ מהציבור, יוכל להפוך אפילו לנורמה החברתית החדשה במערכת החינוך

^אז אנחנו נימנע מלמידה בכלל ומכל סיכוי קלוש שהלמידה תצליח רק כדי ללכת אחרי התקווה שיבוא לראשונה אי פעם אחרי המלחמה שר חינוך מוצלח לישראל?

באמת שאני מעדיפה ללכת לבית ספר כבר וזהו

כי לאף אחד אין ראש ללמוד במצב שהמדינה שלנו נמצאת, חיילים ואנשים חפים מפשע נחטפים/ מתים פה כל יום, את מי זה מעניין לימודים כשיש כזה דבר?

מסכימה איתך
לא מבינה בשיט את זה
אומרת בתור אחת שחייבת בצפר בשביל שגרה זה כלכך עוזר לי במיוחד בזמנים האלה
נכון שלא צריך להיות לימודים קשוחים במיוחד אבל לא מבינה על מה הכעס

כי ה"תעסוקה הזאת" זה סתם שיעמום שאף אחד לא לומד/עושה בו כלום
ותאמין לי אנשים שצריכים שגרה ביום יום יודעים להסתדר
לא צריך לדפוק את כולנו

למראת זאת אין לי ממש בעיה עם מה שמשרד החינוך עושה עכשיו
מצד שני משרד החינוך תמיד חרא כי משהו לא בסדר במערכת ובדרך שמלמדים דברים ולאף אחד אין כוח לשנות את זה וכשמנסים אז זה לא תופס
אבל זה כבר נושא אחר (,:

כי אנחנו עדיין רק בשבוע הראשון של המלחמה כולנו עדיין בשוק, כולנו עדיין מפחדים, כולנו עצובים וכולנו מאוד מבולבלים. בשבוע הראשון לא צריך להתעסק בכלל בלימודים לא משנה אם זה משהו שאיבד משהו או משהו שלא איבד משהו בכלל, יש אנשים שעוברים דברים עכשיו נוראיים ויש אנשים שפחות אבל כולנו עוברים משהו נוראי עכשיו. נכון לא יודעים עוד כמה זמן המלחמה הזאתי תמשך ואני מנחשת שעוד הרבה זמן עכשיו, וכן צריך להיכנס לשגרה. אבל אני חושבת שאף אחד לא מצב עכשיו ללמוד וללמד. ואף אחד לא צריך להרגיש רע עם זה שאין לו שגרה או שהוא לא במצב לעשות משהו. כל אחד והקצב שלו אז תקחי נשימה שניה

אין לי בעיה ללמוד אבל למה הזום מתחיל ב9 היה לי הרבה יותר רצון ללמוד עד זה היה מתחיל ב3

מסכימה אני מאוד חרדתית ודבוקה לחדשות והייתי נכנסת לקבוצות תלגרם מזעזעות שהחמירו את המצב היום אני כבר לא זה היה בימים הראשונים והמערך באמת יכולה להעסיק אותי אבל רק הקטע שמכריחים לפתוח מצלמות קצת פחות או עבודות יותר מדי ארוכות שבגלל המצב קשה לך

אי אפשר להתרכז במצב כזה נקודה
גם אם זה שגרה אי אפשר
אני ממש לא מסוגל לשבת מול מחשב וללמוד מתמטיקה כשיש בומים ואזעקות

לא מצחיק אותי שכל האלה שסיימו בית ספר מגיבים פה,תסתמו את הפה שלכם וואי אם אין לכם משהו טוב להגיד אל תגידו

אי אפשר להשוות קורונה למלחמה אי אפשר ללמוד במצב כזה עשית לי עצבים כתבת דברים בניתוק מוחלט מהמציאות שאף אחד לא יקשיב למה שאמרת יש לך טעות גדולה

כי יש אנשים שלא יכולים ללמוד ככה וללמוד ככה גורם להם ליותר לחץ ולא חסר עם המלחמה

אני מסכים איתך לגבי זה
אם יש אנשים שבחרדות מהמלחמה ולא מצליחים לתפקד יגלו לגביהם רגישות ויעזרו להם
הלמידה נותנת פיתרון לאנשים כמוני למשל שסתם יושבים בבית כמו בקורונה ולא עושים כלום

אני לא יצליח ללמוד בהתחשב לכל מה שקורה

איך הם מצפים שנעשה זומים בשמונה בבוקר

מבינה את הנקודה אבל פיזית אי אפשר להתרכז ובאמת ללמוד, קשה ברמות ללמוד עם כל החרדות והסטרס, אני אישית לא מסוגלת לעשות את זה ואני גם לא מתכוונת להכנס

שואל השאלה:
עם ישראל חיי

אבל תבין משהו, אני לא אומרת, תלמדו עכשיו, אני אומרת אמנות, מוזיקה, ספורט, אתה לא יכול לקרוא לזה 'לימודים' זה כמו תרפיה, זה בריא במצב הזה, מה שלא בריא, זה כל היום להסתתר במקלט מפוחד ושומע כל היום ובלילה רק תלאות שעוברים אנשים. אני מודעת לזה שהמצב לא רגיל, אנחנו לא מצפים שכולם יתנהגו רגיל, אנחנו כולנו עוברים את זה, בין אם זו אמא במלחמה שדואגת לילדים שלה לבין סטודנט, לבין תלמיד בבית ספר.. זה לא משנה, כולם דואגים, כולם לחוצים, אבל שגרה זה דבר שדרוש לכל אחד.
שגרה יכולה להיות מאוזנת ולאט לאט להתחיל לתפעל, כל בית ספר מגיב למצב בצורה שונה מבית ספר אחר, אני מודעת לזה, אבל עדיין האחראיים אומרים למורים להיות רגישים למצב, לא כל בני האדם עובדים באותה צורה, אני מבינה את זה, ואם יש קושי, שתפו את זה עם מורים או מנהלים אחרים, המערכת הזאת לא הכי מאה, כולם לומדים מהתחלה ומתרגלים את המצב הזה בימים אלו, בשבילכם.. אני יודעת שזה לא נשמע ככה או מרגיש, אבל באמת שבסופו של דבר, המציאות תחזור למה שהיא היתה, ולהיות לבד בכל הסיטואציה הזאת, זה לא הפיתרון, והדרך המינימלית היא להיות עם אנשים עם חברים, עם מישהו שאתה מכיר ויכול לשתף.
בקיצור.. אני מבינה לליבכם, אני לא כזה שונה ממכם, הייתי סטודנטית וסיימתי ממש ביוני את התואר.. אני מבינה יותר משנדמה לכם.

אני לא יודעת על כולם אבל על חלק,
יש ילדים שכל המצב הזה קשה להם והם נמצאים במקום לא ממש מוגן אז ברגע שיש זומים ולימודים זה קצת מקשה עם כל המצב הזה.
מקווה שהסברתי לך

אמא שלי מורה והיא בעצמה בקושי מסוגלת ללמד כרגע וגם החברות שלה.. חלק מהמורים אפילו במצב יותר גרוע מהתלמידים ועדיין חייב ללמוד וזה פשוט הדבר הכי לא מתחשב הם עושים את זה רק בגלל ההורים שמשתגעים מהעובדה שהילדים בבית איתם
מילא יסודי אבל חטיבה ומעלה, שזה כבר הגיל שבו אי אפשר להסתיר מהילדים את המצב- כרגע לדעתי מיותר ומזיק גם לנו וגם למורים

שיעשו את זה לבחירה ומי שרוצה להיות אחראי שניכנס מי שקשה לו עם כל המלחה אז לא אני נגיד לא אכנס כי גם ככה זה לא תורם לי בכלום הזומים האלה והם חייבים לתת הקלות בבגרויות כמו בקורונה ואם הם לא איתנו הם הזויים

אני לא חושבת שזה זמן שבו תלמידים יכולים ליחס חשיבות ולהקדיש הקשבה כמה שעות ביום בשביל ללמוד מתמטיקה ומקצועות למינהם.
נכון, יש פה עניין של תעסוקה ו"הסחת דעת" אבל בפועל זה לא קורה. היו צריכים לדעתי לעשות זומים בימים ספציפיים או לפחות עכשיו לעשות שיעורים חברתיים יותר בתוכם.

כי יש מכון, כי המחנך שלי מ"פ בגולני והוא בשטחים כרגע וכי אני שמיניסט ואני לא הולך להיכנס לזום בספרות

אני מסכימה, סיימתי ללמוד אבל אחותי הקטנה עדיין לומדת והיא עושה טרור בבית כי לא באלה להיכנס לזום, היא אמרה שלמה היא צריכה ללמוד כשאנשים מתים, עניתי לה אנשים מתים וקשה לה ללמוד? בכל מקרה לא צריך להכריח לפתוח מצלמות אבל יא נדפקו רצח בגלל מה שקרה ואני דיי בטוחה שהם דווקא מאוד רוצים את הזומים האלה, כל השאר סתם עצלנים רצח

חייבת להגיד שעשו לנו כמה שיעורים ואף אחד לא משתתף, בקושי עונים גם כשהמורה פונה
אין לנו שום כוח לעשות את זה ובכנות הזום מזכיר את הקורונה שהייתה תקופה מזעזעת חברתית נפשית והכל
אז גם הזיכרון מהחוויה הלא הנעימה הזאת + המלחמה והחדשות הנוראיות שמגיעות בלי הפסקה ממש לא עוזר לזה
וגם כמובן בגלל שזה חובה אנחנו נכנסים כי צריך תעודת בגרות והם רושמים חיסורים אבל זה מרגיש חסר רגישות
הכוונה של המורים טובה- לא עושים את זה בדרך הנכונה
מורה מהביהס שלי נרצחה, ילד של מורה נרצח, ואני רואה את המורים בזום ובכל רגע עומדים להישבר ובטוחה שזה לא רק אצלי

אף אחד לא יוכל להתרכז כל היום הראש שלי על מה שקורה במלחמה ובעצב על כל ההרוגים זה באמת קשה ללמוד בזום ובמצב הזה מי יתרכז בשיעור זום? ובכללי אם המורים יתקדמו בחומר אף אחד לא יתרכז ובסוף כשיהיו מבחנים וזה כולם יכשלו
ואני גם מאמינה שללמד זה הדבר האחרון שהמורים רוצים לעשות במצב הזה

אז בואו אני אסביר
אם כמה שזה מכניס למצב של שפיות יש גם מבחנים שיש ילדים שאיבדו משפחה שלהם ילדים בחרדות ובפחדים לא ישנים בלילה מהפחד ומה אומרים להם ללמוד כשנחזור לבית ספר יהיה פיגור רציני כי יגידו שלימדו אבל מי היה מסוגל להקשיב
בן דוד שלי נרצח ובמקום להיות עם המשפחה שלי לנחם את דודה שלי אני צריכה להכנס לזום מצב הזוי ובלתי הגיוני לדעתי

^^שפשוט יתנו לנו מאה בהכול לא רואה בעיה:)

אני לא מצליחה לישון בלילות ולהתרכז בדברים שאני עושה ביומיום. אז איך אפשר לקום לזום ולהתרכז??

מסכים כנל^ ויש לי בגרויות השנה מעניין מה היה;/ אולי אני לא יכול במאה אחוז אם היה הקלות טובות!

אני לא מסוגלת ללמוד בזום, אני לא מצליחה להתרכז במשהו שמשעמם אותי בסביבה שיש עוד כלכך הרבה דברים אחרים שאני יכולה לעשות וגם המורים שלי בקושי מצליחים ללמד דרך הזום. ואז עוד בוחנים אותי על החומר.

שואל השאלה:
^
אחת התשובות היפות כאן. אבל לדעתי שיעורים אומניים טובים גם לגיל חטיבה ומעלה. זה הכרחי לכל אחד כי זה בהביטו הוא סוג תרפיה שעוזר ומטפל בנפש. ואני חושבת שצריך לעשות אותה רשות באמת בגיל הזה.

בעולם שלא היה בו בית ספר ילדים היו מתחננים לזה

וואלה אני בעד שלא יהרסו לי הבגרויות לא מבינה למה כולם מרוצים מזה שאין כלום אני רק רוצה לגמור עם זה וזהו