אני בוכה כבר חצי שעה אני בת 14 אני מפחדת אבא שלי ואחותי בחול ואני חייבת להיות חזקה כי אמא שלי לחוצה ואנחנו מהדרום

היי מלאכית, כל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי, ואני מצטערת שאת מרגישה ככה ועוברת את זה, זה בסדר להישבר וזה בסדר לבכות, אנחנו במצב קיצוני וזה בסדר להרגיש הכל.
תסתמכי על כך שהבית נעול ושיש כוחות שלנו באזור ועד כמה שזה קשה תני לזה קצת להרגיע אותך.
אם את צריכה לפרוק אני פה בשבילך.
אנחנו נעבור את זה, בסדר? תהיי חזקה אני גאה בך.

היי נסיכה, את יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי, זה בסדר לבכות אבל תדעי שהכל יהיה טוב ויש לנו את צה"ל המדהימים ששומרים עלינו ודואגים לנו, תעסיקי את עצמך במשהו ואל תחשבי על זה יותר מדי תהיי עם אמא שלך ותבדקי מה שלום סבא וסבתא שלך והדודים שלך, תהיי חזקה.

אני חייל שאיבד חברים במוצב שבו הייתי בגבול עזה.. אני מבין אותך. תישארי חזקה, אנחנו מגנים עליכם.

היי יקרה,
נתקלתי בפוסט שלך וליבי יצא אליך.
היטבת לתאר את הפחד, הפחד הבסיסי והעמוק לחיינו ולחיי אהובינו.
אני שומעת שאת חשה חוסר ביטחון, חוסר וודאות ופחד מצמית, מה יהיה על כל אוהביך.

זה באמת מאוד קשה להיות עם כל הפחד הזה לבד. את כותבת שאין לך עם מי לדבר ואין לך את מי לשתף. אז כל הכבוד על הכוחות לכתוב כאן, בפלטפורמה הזו! זה לא פשוט ולא מובן מאליו.
האינסטינקטים הבריאים שלך הביאו אותך לשתף היכן שאת יכולה.

אני מתנדבת בעמותת סהר, סיוע והקשבה ברשת, ומזמינה אותך אלינו לשיחה בצ'אט או בוואטסאפ באופן אנונימי.

ללא קשר ממליצה ככל האפשר לא להיות צמודה לאמצעי התקשורת, ולהשתדל לצרוך מידע רק מגורמים מהימנים ולא מהרשתות החברתיות.

אלו אכן ימים ושעות קשים מנשוא,
זכרי שאת לא לבד,
שלך ואיתך,
מתנדבת סהר