זה בסדר לכתוב בספר הרבה מידע ב883 מילים הראשונות?

כן

אני אישית לא סובלת את זה
מרגישה כאילו זה מכביד עליי וזה לגמרי יגרום לי לעזוב את הספר

כןן הכי מעניין אבל שישארו פרטים מעניינים לאורך כל הסיפור

תלוי איך הוא מועבר וכתוב, כל כך הרבה תלוי בביצוע.

נראה לי עדיף לפרט לאט לאט לפי סדר החשיבות כדי שאנשים לא ירגישו עומס מיד כשהם מתחילים את הספר

בעיניי זה מאוד מתסכל.
כשמפילים את כל העלילה על הדף הראשון זה כבד מדי ומבלבל. צריך לבנות את הפתיחה לאט כדי שלסיפור יהיה קו עלילה ישר, אי אפשר לתת יותר מדי מידע בהתחלה שמשאיר חורים באמצע ולא נותן קונטרה בסוף.

אני מעדיפה שלא.
אני אוהבת ספרי מתח ופשע אז לקבל הרבה מידע בהתחלה זה מעיק ומרגיש כאילו הסופר לא הצליח להתאפק חחחח
אני מעדיפה טיפה פה טיפה פה ובסוף את המידע שיחבר לי את כל החתיכות.

שואל השאלה:
אכפת לכם לקרוא קטע של שמונה מאות מילים גג ולומר לי אם זה יותר מדי?
בבקשה אני ממש צריכה את זה

בטח^

לי אין בעיה

שואל השאלה:
יופי אז אני כבר שולחת, יש לי רק את ההתחלה וזה הספר הראשון שלי אז אני אשמח לביקורת בונה

שואל השאלה:
"והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה" עוד ספר שנגמר באותו סוף עלוב ונדוש התאכזבה אוזל בעודה סוגרת את סיפרה ודוחפת אותו לתוך תיקה. אוזל לא אהבה ספרי אהבה עם סוף טוב ומוסר הסכל, היא קראה סיפרי אהבה רק מסיבה אחת; היא אהבה לצחוק על הנשים התמימות שנפלו לתוך מלכודות הגברים אשר פיתו אותן ליפול לתוך סיפור אהבה נכזב שנגמר בסוף בשיברון לב אשר נצפה כבר בתחילת הקשר של הזוג. היא לא אהבה להגיע למשפט הסיום הנדוש והמקובל. אוזל לא הייתה אדם חברותי במיוחד. היא לא דיברה עם אנשים כל עוד לא הייתה חייבת. היא אהבה יותר להסתובב בטבע, להסתכן ולהסתבך בצרות אשר יכולות להביא אותה להרפתקה חדשה במקום לשבת, למרוח לק ולחכות שבחור חלומותיה יכנס בדלת כמו כל שאר בנות גילה. היא רצתה לפחד. מה שנדיר שהיה קורה.
אוזל סגרה את תיקה והסתכלה מעלה. מעליה לא היה דבר מלבד טחב, ענפים, עלים וכמה חרקים ורכיכות ובכל זאת היא התהפנטה לבהות עוד ועוד עמוק לתוך הטחב והעלים כאילו אם תסתכל עמוק מספיק היא תמצא אוצר אבוד שישנה את חייה לעד וייתן סוף טוב לסיפור שלה. היא ישבה במקום שלה. המקום הנסתר בחיק הטבע. בין השיחים והעצים הדחוסים אשר היווה לה מקום בטוח אשר בו אף אחד לא יוכל להתקרב אליה ולפגוע בה, הבועה האישית שלה. המקום בו נחים הפרפרים ומסתתרים משאר טורפיהם וסכנותיהם. המקום בו הפרפרים הולכים ברגל ללא דאגות. המקום אשר ראתה בו כהכי בטוח בעולם.
אוזל הסיתה את מבטה מין הטחב והפנתה אותו לכיוון רגליה הארוכות והבהירות אשר היו מכופפות על לבטנה. היא הביטה בנעליה אשר שקעו בתוך האדמה הלחה ומילאו את סולייתה בבוץ. נעליה החומות היו עשויות מעור. אוזל אהבה להתלבש בסגנון לבוש ישן. היא לא אהבה את הסטייל המקובל של בגדים ורודים, צבעוניים וקצרים שמסתירים בקושי רבע מהגוף שלה. היא אהבה את הסטייל הכפרי של נעלי העור והבגדים החומים והמרופטים שכיום היו מקובלים רק בסרטים ישנים. אוזל קמה על רגליה, טפחה מעט על ישבנה על מנת לנקות אותו מהאדמה אשר נתפסה עליו בזמן שישבה. היא נפרדה מהמקום שלה ויצאה לדרכה לכיוון ביתה בשקט ושלווה, מחכה להרפתקה הבאה שלה. היא הלכה מספר דקות עד שהגיעה לגינה קטנה מלאה בעשבים גבוהים שהגיעו עד כמעט לגובה ראשה וורדים אדומים כמו שבילי דם טרי וטהור. היא צעדה אל תוך הגינה מספר צעדים ונעצרה במקום. "זאת אני איקיז! את יכולה לצאת מהמחבוא" היא שמעה ממספר רשרושים בשיחים מאחוריה, היא הסתובבה וראתה את אחותה יוצאת מתוך השיחים. הן עמדו זו מול זו, זהות לגמרי במראה. ממש כאילו הן עומדות מול מראה בעלת רגשות ויכולת לזוז לאן שהיא רוצה. "היא לא חזרה גם היום" אמרה איקיז "כבר שלושה שבועות שאמא לא פה" היא המשיכה "שלושה שבועות זה לא כל כך הרבה יחסית אליהה. היא לרוב באה הביתה רק פעם בחודש חודשיים לאחר שבן זוגה החדש זורק אותה והיא חוזרת רק למספר ימים עד שמוצאת לה בן זוג נוסף." השיבה אוזל וליטפה את לחי אחותה. "זוכרת את הפעם שהיא נטשה אותנו לחצי שנה שלמה וכשחזרה היא הייתה כל כך שיכורה עד ששכחה מי אנחנו וכמעט התקשרה למשטרה?" אמרה אוזל וציחקקה. "זה לא מצחיק!" אמרה איקיז בעודה מנסה להסתיר את החיוכה. "בואי פשוט ניכנס הביתה" אמרה אוזל. "את בטח כבר מאוד רעבה" אמרה איקיז לאוזל ודילגה לכיוון הכניסה לביתן הרעוע והקטן. "הלכתי לסופר הגדול קודם, קניתי לנו כמה חטיפים וגנבתי כמה תפוחים, עגבניות, חומוס וכמה לחמניות" אמרה איקיז בעודה פותחת את דלת הבית. " אף אחד אפילו לא חשד בכלום" היא ציחקקה. "עבודה טובה" אמרה אוזל והתקדמה למטבח עם אחותה. אוזל ואחותה לא זכו לקבל משפחה רגילה ובריאה כמו שאר המשפחות בסביבתן. אמא שלהן נהגה לנטוש אותן, להשתכר ולצאת עם גברים עשירים שתוכל לסחוט מהם עוד כסף לאלכוהול ומקום לישון בלילה. לא הפריע לה להשאיר את בנותיה לבד בבית לכמה חודשים, לפעמים היא חוזרת מספיק שיכורה בשביל לשכוח מי הן. אוזל ואחותה לא אהבו את אימן. הן תמיד נטו לקוות שלא תחזור יותר או שתמות מכמות יתר של אלכוהול. הן שנאו לחיות בפחד מתי היא תחזור ומתי יצטרכו שוב לסבול אותה לשבוע ימים. אוזל שהייתה גדולה מאחותה ברק מספר דקות נהגה תמיד לומר לה להסתתר בגינה מחוץ לבית עד שתחזור הביתה בשביל לוודא שלא תצטרך להתעמת עם אימה לבד. איקיז תמיד הקשיבה לאחותה הגדולה. אף על פי שההבדל בן גילן היה מזערי כל כך היא תמיד הקשיבה לאחותה והתייחסה אליהה כמו לאטרופוס שלה. איקיז העריצה את אחותה. היא ידעה שאם אחותה אומרת משהו היא צריכה להקשיב לה לא משנה מה.

שואל השאלה:
זה רוב מה שיש לי עד עכשיו. אני מתכוונת להמשיך את הסיפור הזה שיהיה רומן טרגי שכולל חטיפה, ריבים במשפחה, רצח ועוד כמה דברים דיי טראגים

*מוסר השכל
-בסיבה הייתי מקצרת ככה :
"היא קראה ספרים רומנטיים מסיבה אחת : על מנת לצחוק ( אפשר גם להתחיל ב- "היא השתעשעה מאותם הנשים" ) על אותם הנשים שנפלו בתמימות למלכודת הגברים שמפתים אותם על ידי הבטחות לסיפור אהבה שבסופו של דבר , כצפוי נגמר בשיברון לב "

"..היא רצתה לפחד. מה שנדיר שהיה קורה"
את יכולה לקצר ל "..היא רצתה לפחד, דבר שהיה נדיר"

-מספר רשרושים

זה לא משהו אבל מקווה שעזרתי,
את מאוד יצירתית .לא קל לכתוב ככה!
אגב, אין פה כזה הרבה מידע זה בסדר גמור לדעתי :)

שואל השאלה:
סבבה תודה רבה אני אשנה עכשיו!!!! *אימוגי של תודה*

בכייף, אם את צריכה עזרה את תמיד יכולה לפנות אליי בפרטי אנסה לעזור :)

שואל השאלה:
תודה3>
תדמיין שאני נותנת לך פרח, פשוט נגמרו לי כל הפרחים

קראתי את כל הקטע וקודם כל אני רוצה לומר שאני מכירה את המילה אוזל מלשון כך שהזמן הולך להיגמר אז לדעתי אולי כדאי שתשני את השם אבל לא חייב
ואני גם אתקן כמה שגיאות כתיב או ניסוח שלדעתי עדיף

מוסר השכל לא הסכל, ספרי אהבה לא סיפרי אהבה, נראה לי בדרך כלל ספרים רומנטיים יש להם סוף טוב אז תנסי להבין איזה ז'אנר היא קוראת,
בו נחים הפרפרים ומסתתרים מטורפיהם וסכנותיהם, פרפרים לא נראה לי הולכים ברגל אלא עפים,
המקום שהיא הרגישה בו הכי בטוחה בעולם
זה לא הרבה יחסית אליה
לאחר שבן זוגה החדש זרק אותה
עד שהיא מוצאת לה בן זוג חדש
אמרה אוזל, לא השיבה אחותה לא שאלה אותה שאלה
נראה לי מוזר שהן קוראות לחנות הסופר הגדול, ולא פשוט הסופר או בסגנון
שהיא תוכל לסחוט
לפעמים היא חזרה מידי שיכורה שהיא אפילו לא זוכרת אותן
בפחד ממתי היא תחזור
וממתי הן תאלצנה לסבול אותה שוב