אני מחלימה מהפרעת אכילה... עזרה

קודם כל תחלימי לגמרי, ואז תספרי להן כי לא יהיה טעם להתנהגות שונה

שואל השאלה:
אבל זה פשוט שבא לי שידעו מה אני עוברת גם כי שנה שעברה כל הזמן הבאתי להן את האוכל שלי והשנה אני נראית ממש קמצנית...

אם את מרגישה מספיק בטוחה איתם וסומכת אליהם כדי לשתף אותם אז למה לא

היי אנונימית יקרה,
מבינה שאת מתלבטת האם לספר לחברות שלך על ההתמודדות עם הפרעת האכילה.
יכולה לתאר לעצמי שמצד אחד, לשמור בלב את ההתמודדות מרגיש כמו להחזיק סוד מכביד שהיית רוצה לשחרר, אבל מצד שני את חוששת משיפוטיות או שלא יכבדו את הפרטיות ויתנהגו בצורה שתביך אותך.

מבינה מהתגובות שקשה לך לחלוק אוכל שפעם הבאת בשמחה, ואת חוששת שאת יוצאת "קמצנית" אם לא תסבירי את עצמך.

יקרה, זאת החלטה שלך אם לספר על כך או לא.
האם את מרגישה ששיתוף יעשה לך טוב?
את לא חייבת לחלוק את האוכל גם מבלי להיכנס לפרטים, אפשר להגיד למשל שאת רעבה וזאת הארוחה שלך להיום, אבל תשמחי לחלוק איתן משהו אחר.
בחברות מותר להציב גבולות, וחברות אמורות לכבד את סירובך.

אולי כדאי לעלות את העניין מול הפסיכולוגית שמטפלת בך, לחשוב ביחד איתה איך כדאי לך להגיב.

אם תרגישי שזה נכון עבורך, אני מזמינה אותך לצ'אט של סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית, במרחב נטול שיפוטיות, שבו אפשר לדבר על כל מה שעובר עליך. בקצב שלך, ורק כמה שמתאים לך לשתף.

שלך,
מתנדבת סה"ר.