למה לא כתוב בספר התורה שיש דבר כזה יהודי ?

חשבתי כמוך שאלתי את אלוקים והוא זימן לי בשבת אחת לראות שכתוב באחד ספרי הנביאים לא זוכר איזה

שואל השאלה:
אבל נביאים זה לא תורה

ספרי הנביאים זה בהחלט חלק מהתורה

שואל השאלה:
לא יודע ככה רבנים טוענים

לא הרבנים טוענים זה פשוט עובדה

תורה זה גם תורה גם נביאים גם כתובים וגם תורה שבעל פה

שואל השאלה:
איפה כתוב בתורה שיש תורה בעל פה תוכיח לי

א. תורה שבכתב אינה מובנת ללא תורה שבעל פה

כל בר דעת יודע, שלא ניתן לכתוב בספר החוקים הוראות בלתי ברורות, וק"ו שלא ניתן להצמיד עונשים לעובר עליהם. והנה, בהתבוננות בתורה שבכתב, נמצא מצוות ואיסורים רבים, אשר בהעדר פירושם בתורה שבעל פה, לא יתכן בשום פנים ואופן להבינם. ויתירה מכך, בצידם של כתובים אלו נכתבו עונשים כבדים ביותר, כעונשי מיתה וכדומה. כיצד יתכן שנותן התורה עשה זאת? זו אחת ההוכחות, שיחד עם התורה שבכתב ניתנה למשה רבנו התורה שבע"פ, המפרטת ומבארת בדיוק נמרץ את המצוות והאיסורים. לפניכם מספר דוגמאות:

1. התורה שבכתב ציותה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה', כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת". (שמות לה, ב). לפי הנאמר בפסוק לבד, איך נדע איזו פעולה מוגדרת כ'מלאכה'? כיצד נוכל לקיים איסור זה, בזמן שכלל לא ברור מה נאסר? והאם זה הוגן והגיוני לענוש בעונש מיתה החמור - אם יופר האיסור, בלא להודיע בדיוק מה נאסר? מכאן מוכח, כי יחד עם הפסוק, נמסר למשה בעל-פה מפי ה' - פירוט הפעולות הנכללות במושג זה של "מלאכה".
מסופר בתורה (במדבר טו), שבנ"י מצאו במדבר "איש מקושש עצים ביום השבת", כלומר, מעמר זרדים תלושים לערימה אחת. הם הושיבוהו בבית הסוהר, "כי לא פורש להם מה יעשה לו". כלומר, לא ידעו באיזה עונש לעונשו. נשאלת השאלה, מנין היה להם ש"מקושש" זה "מלאכה" שנאסרה בשבת? מדוע נזקקו הם רק לברר את עונשו, ולא האם פעולתו בכלל נכללת בגדר "מלאכה" האסורה בשבת? מכאן מוכח, כי הוגדרה להם מהות ה"מלאכה" בעל-פה, וכל ישראל ידעוה כבר לפני כן, וכאמור.

2. בתורה כתוב: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". (שמות טז, כט). מה פירוש "ממקומו"? מהי הגדרתו? האם ממש אותו מקום מצומצם בו היה האדם ברגע כניסת השבת, כל החדר או הבית, או אולי כל העיר? מי יגדיר מושג זה של "מקומו"? בעל כורחנו, שהקב"ה נתן גם הגדרה מתאימה לכך בתורה שבעל פה.

3. נאמר בתורה: "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך". (דברים ו, ח). את מה בדיוק נקשור על היד? ואולי בכלל כוונת הכתוב שנקשור על ידינו אות אחת מאותיות האלף-בית? ומהן אותן "טוטפות"? האם זה מאכל של עדה מסוימת...? הרי מילה זאת לא מופיעה פעמים נוספות בתנ"ך, וכלל איננה מילה בלשון הקודש? למרבה הפלא, במשך אלפי שנים, יהודים מכל קצוות תבל, כ-ו-ל-ם יחד הגיעו למסקנה, שהכוונה היא לקופסאות מרובעות ושחורות עם רצועות, אשר בתוכן מונחות ארבע פרשיות מסוימות שהועתקו מן התורה? כיצד הם הגיעו למסקנה זו, שאין לה אפילו רמז קלוש בכתוב?!

4. מצוות ברית מילה, אשר עונש כרת בצידה, נכתבה כך בתורה: "ונמלתם את בשר עורלתכם". (בראשית יז, יא). ללא תורה שבעל-פה לא היינו יודעים כיצד מבצעים מצווה זו, ובוודאי שלא הייתה הסכמה ואחדות דעים בקיום המצווה. שכן אין אפילו רמז קל להבין איזה בשר בדיוק יש למול...

5. נצטווינו לקחת "פרי עץ הדר" בחג הסוכות. מתכנסים יהודים בבית-הכנסת בחג הסוכות. לכאורה, כל אחד היה אמור להביא פרי הדר כלשהו בידו: אחד יביא תפוז, חברו קלמנטינה, ובידי האחרים אשכוליות, לימונים, וכדומה. ולא היא, אין שום הבדל בין העדות מסוף העולם ועד סופו, כולם לוקחים רק אתרוג. כיצד קורה שאיש אינו מביא לימון, שהוא כל כך דומה לאתרוג?

- - - - - - - - - - - - - - - -


ב. בתורה שבכתב נכתב מפורש שישנה תורה שבעל פה

כשנתבונן בתורה שבכתב, נראה שהיא מודיעה לנו במספר מקומות על קיומה של תורה שבעל פה. מקוצר מקום נביא מקור אחד בלבד: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ, אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". (דברים יב, כא). שימו לב: ה"שחיטה היהודית" המפורסמת נכתבה בלשון לא ברורה לחלוטין: "וזבחת". הרי אפשר לזבוח בסכין, ואפשר גם בנחירה, או בצורה אחרת. כמו כן, אפשר לזבוח דרך העורף, הצוואר, ובעוד מקומות בגוף הבהמה. הכתוב מרגיש שהמצווה אינה ברורה כלל וכלל, ולכן ישנה תוספת - "כאשר צויתיך". אנו גוללים את ספר התורה מראשו לסופו, ואין אפילו פסוק אחד שמדבר כיצד שוחטים. אז איפה "כאשר צויתיך"? בתורה שבעל פה. וכך כתב רש"י שם: "כאשר צויתיך. לימד שנתפרשה לו מצוות שחיטה בעל פה, דהיכן ציוהו בכתב?!" (ומקורו בחולין כח).

- - - - - - - -


ג. התורה שבכתב אינה מנוקדת

התורה שבכתב אינה מנוקדת. כך נכתבים ספרי התורה מאז ומעולם ועד עצם היום הזה. צורת הקריאה הנכונה עוברת מדור לדור בתורה שבעל-פה. והנה, קיימות אפשרויות רבות לקריאת פסוקים שאינם מנוקדים, ולמרבה הפלא, הגיעו היהודים לאחר אלפיים שנות גלות מכל קצוות תבל, וכולם קוראים את הפסוקים באותו ניקוד. אם נאמר שניתנה רק תורה שבכתב, מהיכן בכלל הם ידעו את הניקוד הנכון של הפסוקים? עוד הוכחה בידינו, שיחד עם תורה שבכתב ניתנה תורה שבעל פה.

להמחשת הדבר נביא דוגמא אחת מיני רבות: בחומש שמות (כג, יט) נכתב: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". פסוק זה הוא המקור לאיסור בשר וחלב. מאידך, בחומש ויקרא (ג, יז) נאמר "כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ", מכאן אנו למדים על האיסור המוחלט לאכול חֵלֶב (גם ללא תערובת עם בשר). לפנינו אותה מילה בדיוק - "חלב", הנהגת בצורה שונה. אולי ננקד את הפסוקים בצורה הפוכה, את הפסוק בשמות ננקד בצירי "לא תבשל גדי בחֵלֶב אמו", ונלמד מפסוק זה שאסור לבשל בשר עם חֵלֶב. ואילו את הפסוק בויקרא ננקד בקמץ, ומפסוק זה נלמד שאסור לאכול מאכלי חָלַב כלל ועיקר?

- - - - - - - -


ד. סתירות רבות בתורה שבכתב

דבר נוסף המעיד על מציאותה של תורה שבעל-פה הוא: ישנם פסוקים הנראים כסותרים זה את זה, המחייבים פירוש בעל פה, כדי להבין את כוונתם. לדוגמא: פסוק אחד אומר "שבעת ימים מצות תאכלו", (שמות יב, טו). ופסוק אחר אומר: "ששת ימים תאכל מצות", (דברים טז, ח). והדוגמאות הן רבות. ברור הדבר, שאין "סתירות" בתורה, הרי כל מי שלומד את התורה רואה את עוצמתה וחכמתה: הדקדוק בכל פסוק, מילה או אות. "אין אות מיותרת בתורה". האם דבר כזה פשוט, שכל מחבר ספר בן זמנינו נזהר ממנו, יהיה קיים בתורה? מוכרחים אנו לומר, שהסתירות הן בדווקא, כדי ללמדנו דקויות ופרטי דינים, כפי שחז"ל מרבים לדרוש את ה"סתירות" לכאורה שבין הפסוקים.

שואל השאלה:
אז איך התמנים והאתיופים שמרו על המורשת שלהם על פי התורה ?

התורה שבעל פה מבוססת על התורה שבכתב, ולא היתה נפרדת ממנה. כלומר, אבא שהיה לומד עם ילדו פסוק כמו "וזבחת כאשר ציויתיך" היה מסביר לבנו את הלכות שחיטה במקום. כשהיה מגיע לפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" היה מסביר לבנו את הלכות מזוזה שקיבלו הלכה למשה מסיני. וכן הלאה.

התורה שבכתב היא להבדיל אינספור הבדלות כמו "אינדקס" לכל ההלכות שבעל פה. כך שבעבר התורה שבכתב והתורה שבעל פה לא באמת היו מחולקות, אלא נלמדות בעת ובעונה אחת. עם ירידת הדורות נוצר מצב שבו נכתבה התורה שבעל פה במשנה (לפני 2000 שנה בידי רבי יהודה הנשיא), וכך התרבו הספרים. אך עדיין - כל ההלכות בתורה שבעל פה מבוססות על התורה שבכתב, ואינן באמת מופרדות ממנה.



התורה למעשה מלמדת אותנו שמשה רבנו מינה 70 זקנים שלימדו את העם תורה, כי הוא לבדו לא הצליח ללמד את כל התורה כולה. ואם היה מספיק מה שכתוב, אז מה היתה הבעיה שכולם יישבו ויכתבו לעצמם את התורה? אלא צא ולמד שנדרשים חכמים ללמד את התורה, לעיין בה, ללמוד דבר מתוך דבר, ולפסוק מתוכה פסקים והלכות.

דברים יז, יא:
{יא} עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

בקיצור, ללא תורה שבעל פה - איש הישר בעיניו יעשה, כי כל דבר אפשר לפרש איך שרוצים. אחד יאמר שלחתוך סלט בשבת זו מלאכה שחייבים עליה מיתה, והשני יאמר שלא, אחד יאמר שהדלקה מאש לאש בשבת היא עבירה, והשני יאמר שלא, אחד יאמר שלדחוף ארון בשבת זו מלאכה והשני יאמר שלא, אחד יאמר ששוחטים מהצוואר והשני יגיד שמותר לשחוט מהעורף... ואין לדבר סוף.

אך התורה אינה ספר המלצות אלא ספר חוקים - היא דורשת תרי"ג מצוות, ומחייבת בעונשים כבדים את העוברים עליהם: מיתה, כרת, מלקות ועוד.

זהו אינו "משחק ילדים". חייבים לדעת בפירוש ובדיוק למה התורה התכוונה בכל פסוק. וללא תורה שבעל פה בלתי אפשרי לדעת זאת.

שואל השאלה:
וקשרתם לאות על ידיך זה מתאפורה ,
: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים י"ז

באשר לשאלתך לגבי יהדות אתיופיה - סרטון יענה לך על השאלה

^^
אתה כותב שתפילין זו מטפורה, אך מנין אתה יודע זאת? אולי גם "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" זו רק מטפורה? הרי זה נאמר בסמוך, והרי גם הקראים והשומרונים עושים מזוזות על פי הפסוק הזה. אז מיהו שיקבע לנו ללא תורה שבעל פה מה נאמר כמפטורה ומה לא?



אפשר לומר שגם ברית מילה זו רק מטפורה בעקבות פסוקים כמו:

"ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י, טז). אז אולי ברית מילה היא ניתוח לב פתוח?

"הנה ערלה אזנם" (ירמיהו ו, י). אז אולי עורלה היא כריתת האוזן? או שאולי כל הפסוקים המדברים על ברית הם רק מטפורה?

שואל השאלה:
בקיצור צודק אין להתווכח

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה.

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).



ובאשר לשאלתך - הצלחתי למצוא תשובה באינטרנט תקרא אותה עד הסוף

כתוב. התורה הנביאים התורה שבעל פה והקבלה כולם אחד

אנונימי טועה, תנ"ך זה הצירוף של תורה, נביאים וכתובים. התורה היא לא שלושת אלו, אלא רק חלק מהצירוף של תורה, נביאים וכתובים (תנ"ך).