11 תשובות
שואל השאלה:
אשמח ממש אם מישהו יענה..
תודה למי שנעצו אבל
אשמח ממש אם מישהו יענה..
תודה למי שנעצו אבל
אנונימית
ברור שזה בסדר
שואל השאלה:
וואו.
אני ממש מעריכה שענית.
תודה לך, עזרת לי לחייך קצת.
יש כמה דברים שרציתי להגיב לך ולפרוק, כתבתי וזה נמחק ועכשיו אני קצת מבואסת, כנראה אכתוב לך בהמשך היום אם זהבסדר, שוב ממש תודה לך, עזרת לי הרבה :)
וואו.
אני ממש מעריכה שענית.
תודה לך, עזרת לי לחייך קצת.
יש כמה דברים שרציתי להגיב לך ולפרוק, כתבתי וזה נמחק ועכשיו אני קצת מבואסת, כנראה אכתוב לך בהמשך היום אם זהבסדר, שוב ממש תודה לך, עזרת לי הרבה :)
אנונימית
אני לא ממש הבנתי ממה נובע החוסר ביטחון... איך האנשים שם השפיעו עלייך בצורה שגרמה לך לחוסר ביטחון עצמית?
אני מצטער לשמוע על הניסיון שלך עם חברות שלך, זה נורא. בטוח שבסופו של דבר תמצאי חברות שיכבדו אותך, וגם זה בסדר שלא כל קשר נשאר לתמיד - את והאנשים סביבך משתנים כל הזמן
אני מצטער לשמוע על הניסיון שלך עם חברות שלך, זה נורא. בטוח שבסופו של דבר תמצאי חברות שיכבדו אותך, וגם זה בסדר שלא כל קשר נשאר לתמיד - את והאנשים סביבך משתנים כל הזמן
שואל השאלה:
זה שהם היו מעולים במה שהם עשו, גרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה וברכה שאני אמורה להיות בה, והם עוד יותר צעירים ממני אז בכלל..
תודה לך על הפסקה עם החברות.
זה שהם היו מעולים במה שהם עשו, גרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה וברכה שאני אמורה להיות בה, והם עוד יותר צעירים ממני אז בכלל..
תודה לך על הפסקה עם החברות.
אנונימית
שואל השאלה:
פסקה 2
אני לא יודעת איך לגרום שיהיה לי פחות אכפת מהיכולת לי, כי זה משהו שאני תמיד נבדקת לגביו, מהסביבה שלי מאנשים בחברה.. אני לא יודעת איך להיות קצת אדישה לזה
פסקה 3
אני מפחדת שאני אשכח חוויות וזיכרונות ואיך זה היה להיות שם, או עם האנשים.. או בכלל חלק מנבחרת וקבוצה שאשכרה הרגשתי טוב בה
אני לא רוצה שכל זה פשוט ייעלם
פסקה 4
בטוח יש עוד דברים, אני גם מודעת לחלק מהם, אבל לצערי גם בנושא שלהם לוקח לי המון זמן לעכל ואז יש את כל הקטע של לקבל בכלל מה שקרה..
תמיד לקוח לי כל כך הרבה זמן לעשות דברים בהשוואה לאחרים, לא רק במובן הפיזי, גם נפשית להבין ולהסיק מסקנות.. להיות בתהליך של משהו אולי.. מרגיש עצוב קצת
פסקה 2
אני לא יודעת איך לגרום שיהיה לי פחות אכפת מהיכולת לי, כי זה משהו שאני תמיד נבדקת לגביו, מהסביבה שלי מאנשים בחברה.. אני לא יודעת איך להיות קצת אדישה לזה
פסקה 3
אני מפחדת שאני אשכח חוויות וזיכרונות ואיך זה היה להיות שם, או עם האנשים.. או בכלל חלק מנבחרת וקבוצה שאשכרה הרגשתי טוב בה
אני לא רוצה שכל זה פשוט ייעלם
פסקה 4
בטוח יש עוד דברים, אני גם מודעת לחלק מהם, אבל לצערי גם בנושא שלהם לוקח לי המון זמן לעכל ואז יש את כל הקטע של לקבל בכלל מה שקרה..
תמיד לקוח לי כל כך הרבה זמן לעשות דברים בהשוואה לאחרים, לא רק במובן הפיזי, גם נפשית להבין ולהסיק מסקנות.. להיות בתהליך של משהו אולי.. מרגיש עצוב קצת
אנונימית
קודם כל, אם לא טוב לך בקבוצה את עדיין יכולה להמשיך להיות בקשר עם חברות שלך משם. רק בגלל שאת לא בדרך כלל עושה את זה לא אומר שאת לא יכולה לעשות את זה הפעם.
לי תמיד עוזר לזכור שרוב האנשים בודדים וזה עושה להם טוב כששומרים על קשר איתם.
לגבי האם לעזוב את הקבוצה בגלל חוסר ביטחון עצמי ביכולת שלך, תשאלי את עצמך מה חשוב לך. יש נטייה לחברה שלנו למקד את כולם ב"להיות הטובים ביותר" אבל לפעמים זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה להיות מאושרים, לא "הכי טובים". לי אישית יש תחביבים שאני לא מנסה להשתפר בהם כי זה לא איך שאני נהנה מהם. אם תצליחי לגרום לכך שיהיה לך פחות אכפת מהרמת יכולת שלך, אולי זה יקל עלייך לחזור להתאמן
גם אם בסוף את עוזבת, תחשבי על כל הדרכים שהכדורשת השפיע על החיים שלך לטובה ותזכרי שזה לא היה לשווא. רק בגלל ששינית כיוון, לא אומר שלא הלכת את כל הדרך עד לכאן. הדברים שלמדת וחווית ישארו גם אם תעזבי
ולבסוף, הרבה פעמים כשיש לי רגשות סותרים ואני לא מצליח להבין למה, אני מבין בדיעבד שהיו דברים שהתעלמתי/הכחשתי שהסבירו בצורה יותר טובה את מה שאני מרגיש. האם אולי יש משהו אחר שמטריד אותך שאת לא מוכנה לקבל עדיין?
לי תמיד עוזר לזכור שרוב האנשים בודדים וזה עושה להם טוב כששומרים על קשר איתם.
לגבי האם לעזוב את הקבוצה בגלל חוסר ביטחון עצמי ביכולת שלך, תשאלי את עצמך מה חשוב לך. יש נטייה לחברה שלנו למקד את כולם ב"להיות הטובים ביותר" אבל לפעמים זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה להיות מאושרים, לא "הכי טובים". לי אישית יש תחביבים שאני לא מנסה להשתפר בהם כי זה לא איך שאני נהנה מהם. אם תצליחי לגרום לכך שיהיה לך פחות אכפת מהרמת יכולת שלך, אולי זה יקל עלייך לחזור להתאמן
גם אם בסוף את עוזבת, תחשבי על כל הדרכים שהכדורשת השפיע על החיים שלך לטובה ותזכרי שזה לא היה לשווא. רק בגלל ששינית כיוון, לא אומר שלא הלכת את כל הדרך עד לכאן. הדברים שלמדת וחווית ישארו גם אם תעזבי
ולבסוף, הרבה פעמים כשיש לי רגשות סותרים ואני לא מצליח להבין למה, אני מבין בדיעבד שהיו דברים שהתעלמתי/הכחשתי שהסבירו בצורה יותר טובה את מה שאני מרגיש. האם אולי יש משהו אחר שמטריד אותך שאת לא מוכנה לקבל עדיין?
שואל השאלה:
בבקשה מי שאולי יכול להרגיע? אשמח אם תענו
בבקשה מי שאולי יכול להרגיע? אשמח אם תענו
אנונימית
שואל השאלה:
תודה לך.
טוב אז הנה שוב תגובות
פסקה 1
זה לא שלא טוב לי בקבוצה, זה שלא טוב לי באימונים עצמם, האנשים שם ממש אחלה והם בעיקר הסיבה שנשארתי עד עכשיו, כלומר הם מאוד השפיעו בנוסף לאימונים עצמך שלאט לאט הרגשתי חוסר ביטחון שם.
בקשר לשמירה על קשר איתם, לרוב אני לא שומרת על קשר מראש כי אני מפחדת להיפגע, מסתבר שכל התקופה שלי המערכת החינוך (עכשיו יא) כל החברות שלי היו בזכות ההורים שלי וגם הן תמיד ניצלו אותי, שלטו בי, ובודדו אותי גם מאנשים אחרים שיכלו דווקא לעשות לי טוב.
אני אמשיך לכתוב עוד כמה שעות כזה יש לי שיעור פשוט
תודה לך.
טוב אז הנה שוב תגובות
פסקה 1
זה לא שלא טוב לי בקבוצה, זה שלא טוב לי באימונים עצמם, האנשים שם ממש אחלה והם בעיקר הסיבה שנשארתי עד עכשיו, כלומר הם מאוד השפיעו בנוסף לאימונים עצמך שלאט לאט הרגשתי חוסר ביטחון שם.
בקשר לשמירה על קשר איתם, לרוב אני לא שומרת על קשר מראש כי אני מפחדת להיפגע, מסתבר שכל התקופה שלי המערכת החינוך (עכשיו יא) כל החברות שלי היו בזכות ההורים שלי וגם הן תמיד ניצלו אותי, שלטו בי, ובודדו אותי גם מאנשים אחרים שיכלו דווקא לעשות לי טוב.
אני אמשיך לכתוב עוד כמה שעות כזה יש לי שיעור פשוט
אנונימית
כשקשה לי עם הדימוי העצמי שלי בנוגע למשהו, אני תמיד מחפש דברים מתחומים אחרים שעשיתי שאני יכול להעריך אותם בעצמי. אם את מסוגלת לחשוב על כמה שהשתפרת מאז שהתחלת לשחק ולהעריך את המאמץ שלך, זה גם תרגיל טוב.
חוץ מזה, אם באמת היית מעיקה על הקבוצה שלך ושמה אותן מאחור אני חושב שהיית מרגישה שמתייחסים אלייך שונה.
לגבי הפחד משכחה, אני כל כך מבין את זה. אבל יש פיתרון יחסית פשוט: יומנים. תקני מחברת יפה ותכתבי מדי כל כמה זמן, אני מבטיח שזה אחת החוויות הנדירות לקרוא משהו שכתבת לפני שנים.
אם את לא אוהבת לכתוב אפשר להקליד או להקליט, העיקר שזה שמור במקום טוב ונגיש.
חוץ מזה, אם באמת היית מעיקה על הקבוצה שלך ושמה אותן מאחור אני חושב שהיית מרגישה שמתייחסים אלייך שונה.
לגבי הפחד משכחה, אני כל כך מבין את זה. אבל יש פיתרון יחסית פשוט: יומנים. תקני מחברת יפה ותכתבי מדי כל כמה זמן, אני מבטיח שזה אחת החוויות הנדירות לקרוא משהו שכתבת לפני שנים.
אם את לא אוהבת לכתוב אפשר להקליד או להקליט, העיקר שזה שמור במקום טוב ונגיש.
שואל השאלה:
תודה לך.
אתה יודע, אני כותבת, כבר הרבה זמן, לא רק דברים שקרו וחוויות, ממש מסכימה שזה כיף לקרוא אחרי שנים, אבל עדיין יש את התחושה הזאת וזה מפחיד שלא משנה מה אני אעשה זה יישאר.
סליהח שכל פעם אני מתלוננת על עוד משהו
תודה לך.
אתה יודע, אני כותבת, כבר הרבה זמן, לא רק דברים שקרו וחוויות, ממש מסכימה שזה כיף לקרוא אחרי שנים, אבל עדיין יש את התחושה הזאת וזה מפחיד שלא משנה מה אני אעשה זה יישאר.
סליהח שכל פעם אני מתלוננת על עוד משהו
אנונימית
באותו הנושא: