בנות שהתאשפזו בגלל הפרעות אכילה

נראה לי שכן

היו לי 3 ניתוחים ועשינו פעילויות ויצירות שיחקנו ומחשבים מתחשבים שם בשי*

אותי כמעט אישפזו אבל הדיאטנית שלי אמרה שמזריקים לך שם לתוך הדם ויטמינים וכל זה עם מזרקים ואינפוזיות

היו רגעים מזעזעים והיו רגעים טובים
זה ממש משתנה
גם מכירים שם חברות ואז כבר מתרגלים לשגרה וזה ניהיה פחות נוראי
במחלקת ילדים אסור טלפונים ובמחלקת מבוגרים מותר
אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול

הייתי מאושפזת במחלקת ילדים רגילה, לא במחלקה ייעודית, אבל כן בגלל הפרעות אכילה. מקווה שזה יעזור לך מספיק.
היה לי מותר להיות בטלפון, אבל היו לי חוקים אחרים. הייתי פחות או יותר מרותקת למיטה במשך תקופה מסויימת, ואחריה הרשו לי לצאת להסתובב על כיסא גלגלים. אחר כך אפשרו לי לצאת להליכה ביום, אחר כך לשתיים, ומשם העלו לי בהדרגה את הפעילות הגופנית. כשהיה אסור לי אפילו לצאת על כיסא גלגלים הייתי דיי תקועה במיטה כל היום. לאורך כל האשפוז הארוחות שלי היו לפי תפריט שהדיאטנית בנתה לי, בשעות קבועות ועם השגחה בזמן הארוחה ושעה אחריה (היה אסור לי ללכת לשירותים שעה אחרי כל ארוחה). בכל בוקר היו עושים לי בדיקת דם, בדיקת שתן, בדיקת לחץ דם והיו שוקלים אותי (בלי שאני רואה את המשקל).
לא הייתי מאושפזת הרבה זמן (לא תקופה של חודשים או משהו כזה, רק כמה שבועות) אז במהלך האשפוז שלי לא פגשתי בכלל אף איש מקצוע מתחום בריאות הנפש (פסיכולוג/פסיכיאטר). זה היה דיי מזעזע, כי זה אמר שהתמודדתי עם הטיפול הגופני שלהם בהפרעה בלי שום תמיכה רגשית. בגדול החוויה שלי מהאשפוז לא טראומטית, למזלי, אבל הוא היה מאוד מאוד קשה. זה כאב לי פיזית, להכניס כמויות כאלה של אוכל, ונשברתי מנטלית הרבה. אם לא הייתי מסכימה/מצליחה לאכול את כל הארוחות, היו מביאים לי אנשור במקום, וידעתי שאם לא אשתה גם את האנשור יכניסו לי זונדה (מה שלמזלי לא הגעתי אליו).
מה עושים כל היום? אני קראתי ספרים והייתי בטלפון, בעיקרון.