אני לא מצליחה לעשות שיחות אמיתיות עם אנשים מהחיים שלי

גם אני הייתי ככה, נפגעתי מאנשים שסיפרו דברים אישיים שסיפרתי להם והיה לי מאוד קשה אחרכך להיפתח לאנשים צריך לנסות

יואו אני ממש מבינה אותך.
אני גם ככה
מצאתי
שהדבר הכי טוב לעשות
זה לספר

נגיד ניסיתי לשמור משהו בבטן מלא מלא מלא זמן
לפני כמה ימים בלילה ממש התפרקתי בבכי
ואבא שלי בא לבדוק מה קרה
והתחלתי לבכות ולדבר ולהגיד לו הכל
כאילו זה היה דבר אחד ששמרתי הרבה
ואני מרגישה פי אלף יותר טוב.
היה כיף יותר אם הייתי עושה את זה לפני נקודת השבירה הזאת

יש לך מישהו שאת חושבת שיש לו פוטנציאל לעזה דבר?

וגם
אני יודעת שזה פחות מועיל
אבל את יכולה לפרוק לי נבכה ביחד

הגיוני, תמצאי אולי פסיכולוגית שכן תפרקי לה, או שעדיין לא מצאת את החברה הנכונה

שואל השאלה:
^^ להורים עם כמה שאני אוהבת אותם למדתי מניסיון לא לפרוק
ואין לי ממש מישהו שאני יכולה לסמוך עליו כי כל החברים שיש לי עכשיו ממש התרחקו ממני כשניכנסתי לדיכאון והייתי יותר פתוחה לגבי זה
אז לא בא להסתכן בזה שוב

מה עם פסיכולוג/ית?
הייתי אצל פסיכולוג וזה סופר עזר לי

שואל השאלה:
ניסיתי פעמיים ושתיהן לא עבד
ואני כבר מזכירה איזה שנה וחצי להורים שלי למצוא לי פסיכולוג ולקבוע תור אבל כל הזמן הם שוכחים וחא יוצא

:/
אז
למה לא לפרוק להורים שלך?
לא שופטת

שואל השאלה:
כי הם היו יותר גרועים כשרק אובחנתי עם הדיכאון
כיאלו כל הזמן איימו לאשפז אותי בכפייה אם לא סידרתי את החדר ושיט כזה
או אמרו שהם מתביישים בי ושאני גורמת לאמא שלי לבכות בלילה ומה הבעיה שלי פשוט לאכול וזה אז םשוט שיקרתי לכולם ולפסיכולוגית שאני בסדר רק שיפסיקו כבר

או
אוקיי
בת כמה את אם אפשר לשאול?

שואל השאלה:
16