לא באלי להיות בבית ספר יותר.

אולי תעברי בית ספר
אני עכשיו סיימתי ב2019 ואני כולה בקבוצת וואצאפ אחרת והרבה יותר טוב לי מאי פעם בבית ספר

קודם כל עזבי את חברה שלך,
אין סיבה שתסתכלי על אחרים - תתמקדי בך.
זה עיניין של אופי ואולי גם טיפה מראה.. ניסית להפתח אל אנשים? לצחוק איתם?
אני מבינה אותך כי רוב החברות שלי פתוחות יחסית ומוקפות בחברים. אולי היא מכירה אותם מחוגים שונים בהם היא נמצאת? תנועות נוער? זה לו דווקא דרך הבית ספר.
תשקלי להצטרף לתנועת נוער אם את רוצה להכיר חברים חדשים, מכירים שם מלא חברים.
אל תשארי כל הזמן רק לצד חברה שלך, זה מעוחה ןהכל שיש לך חברה טובה אבל יכולים להיות לך גם קשרים עם עוד אנשים מעבר.
תנסי לדבר עם ילדים מהכיתה, תנסי לזרום ולצאת לטיולים השנתיים, להשתתף בפעילויות שכבתיות/כיתתיות, תרגישי חלק.
אם חברה שלך מדברת עם מישהו, תנסי להשתלב לשיחה, להיות חלק.
אבל הכי חשוב שלא תשווי את עצמך אליה, אתן נשים שונות.
תזכרי שזה שעד כה לא התחברת עם יותר מידי ילדים, לא אומר שלא תתחברי.. אל תוותרי כל כך מהר על הקונספט של בית ספר, זאת עוד מסגרת שלדעתי חשוב להיות בה.
תנסי להתחבר לילדיפ השקטים יותר, לשאול על השיעורי בית, להתכונן ביחד למבחן, תבואי עם ביטחון ומה שיהיה יהיה - מקסימום הם יהיה "לא" העיקר שניסית והראת ביטחון.
אם את לא מתחברת בכלל לשכבה שלך, את גם יכולה "פשוט" לעבור בית ספר לבית ספר אחר בעיר שלך. עם אותה חברה תמיד תוכלי להיות בקשר גם אחרי הלימודים.

היי אני מבינה אותך. וגם אני הייתי שם השנה החלטתי להפתח בזמן שלי וכל החופש הגדול עבדתי על זה לא בשביל הבית ספר בשביל עצמי.
לא עובד ולא הולך לך? זה גם בסדר. לפרוש זה גם בסדר או לעבור בית ספר זה גם בסדר זה שתעשי משהו כזה לא אומר שאת טיפשה או לא חכמה או שאת מנודה חברתית פשוט לא מצאת את הסביבה שלך. תגידי על זה תודה שאת לא מתחברת ליצורים האלו חסרי האופי הם בטח הבנים שם אוהבים בנות "שוות" הגוף שלהן.. והבנות צאחלות תקשיבי תגידי תודה שאת לא כמוהם זה פשוט מביך להיות הם או איתם
תפתחי את עצמך אל תפחדי להביע דעות זה בעיה של הרבה במדינת ישראל מרוב שהיא שופטת אבל גם יש פה את הלב הכי גדול שיש ויש אנשים טובים.
תלכי תשאלי שאלות כמו "מאיזה כיתה אתה?" "איך קוראים לך" ותתחילי להפתח ולהכיר גם אני עשיתי את זה וברוך ה' הכרתי ואני אמשיך להכיר אנשים חדשים.
להאמין בעצמך תמיד להכניס לך דברים טובים לראש לא ליפול לתסכול!

זה מרגיש לי כאילו אני כתבתי את זה
אני בול באותו מצב בול

אני באותו מצב בדיוק כמוך
בלי חברים לכיתה
חברים בכללי
כבר 3 שנים
לפעמים עדיף למצוא לך את הלבד
מה שיגיע יגיע בזמן שלו
מקווה שתמצאי

לפעמים כשמזדהים זה מנחם.
באותה סיטואציה כמוך כבר שנתיים. כל פעם כשאני בטוחה שמצאתי חברים אני מגלה שאני טועה. וזה בסדר. אני שואפת להיות יום אחד במקום שבו אני יכולה לנסות לעזור לאנשים בדיוק בסיטואציה הזאת

כנל

אני כל כך מבינה אותך ... גם לי הייתה חברה כזאת , והיא נשארה כזאת , כיף לה , ביסודי כולם רצו אותה , אבל כשעברתי לחטיבה אני הכרתי חברים חדשים והם באמת אהבו אותי כמו שאני , אני כל כך מבינה את ההרגשה שאת בודדה , זה כל כך מבאס זה כל כך לא נעים זה הכי לא נעים בעולם , אבל אל תוותרי תנסי בכל זאת לנסות להתחבר לאנשים !! הדרך שאת מנסה היא מעולה ותמשיכי ככה !!! בסופו של דבר את תמצאי את חברי אמת שלך

מצטרפת לשאלה

אני בדיוק כמוך

תעברי למסגרת שיותר מתאימה לך
יש המון מסגרות

שואל השאלה:
תודה על החמות

ממש מרגישה כמוך
מרגיש כאילו אנשים פשוט לא נותנים לך אפילו צאנס לנסות

שואל השאלה:
כי היא תמיד עם כולם . היא לא באמת איתי.

אבל יש לך את החברה הזו, אז למה את בודדה?

יש כאלה שמתחברים יותר ויש כאלה שפחות, אני קצת משניהם תלוי איפה.
את יכולה לדבר איתי אם את מרגישה שאין לך כל כך חברים

לא תמיד אנחנו מרגישים שייכים.
לפעמים זה מרגיש שאנחנו כל כך לבד, והעולם ממשיך בלעדינו.
ואנחנו לא עומדים בקצב.

וזה יכול לגרום לנו לדיכאון, או לחרדה.

לראות את חברה שלך במצב הזה, זה לא סתם כואב. זה מרגיש קרוב אלייך. את לא יכולה להתעלם מזה, גם אם תרצי. גם אם תנסי כל יום. את לא תצליחי.

אבל.


אולי יש הרבה בעיות.
אבל יש להן תוקף מאוד קצר.

ולדבר על הבעיות האלה, על הקשיים האלה, מאוד עוזר להתמודד עם המצב.

להבין למה את מרגישה ככה, ומאיפה זה מגיע.
הרצון הזה להרגיש שייכת. להרגיש אהובה.
למה הוא חשוב כל כך?
למה אנחנו כל כך אובססיביים אליו?

אם תרצי לדבר, לנתח, לפרוק את מה שאת מרגישה.

אני זמין בפרטי.
רק אם את מרגישה בנוח.

מקווה שתרגישי טוב, ומהר. 3>

היי לך,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מישהו שניתן לסמוך עליו ולשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

באמת שאני מבינה את ההרגשה שלך
לפעמים זה מרגיש כאילו ילדים פשוט לא רוצים להתחבר אליך למרות שאת מנסה
אני כן ממליצה לך לחכות עוד כמה ימים, אולי תכירי ילדים חדשים וזה
ואם לא תבדקי אולי יש לך אפשרות לעבור לבית ספר אחר, אולי בית ספר אקסטרני (שלומדים רק לבגרויות) ואז תוכלי להתנדב או ללכת לחוג כלשהו ואז להכיר שם ילדים
תזכרי שבסוף לפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה והכל בסדר אם את למטה הפעם, וזה יעבור, בין אם זה יקח חודש או שנה, בסוף יהיה בסדר
יותר ממוזמנת לפרוק בפרטי אם תרצי 3>

סיפור חיי

מבינה אותך ממש, גם אני הייתי ככה, הייתי בורחת תמיד למקום הבטוח שלי וככה מבודדת את עצמי מכולם ולא נותנת הזדמנות לאנשים להכיר אותי באמת
הייתי מציעה לך לנסות להישאר בסביבה שיש ילדים קודם כל כדי שיתחילו לראות אותך שאת שם
דבר שני אם קשה לך ליצור חברויות תתפסי הזדמנות אם פונים אלייך כדי להמשיך את השיחה
שיהיה בהצלחה