כאלה שיש להם חרדה חברתית איך אתם עובדים?

אוכלת שווארמה

אני גם ככה ):

זה לא בעיה לעבוד

שואל השאלה:
בשבילך בשבילי זה כן , כנראה את/ה לא סובלים מחרדה חברתית בשביל לדעת כמה זה קשה

ישלי חרדה חברתית וזה לא מפריע לי לעבוד

הייתה לי חרדה חברתית והתחלתי לעבוד בחנות וזה ממש עזר לי להתגבר

יש לי חרדה חברתית במצב הכי קיצוני שיש וברצינות אני לא יודע מה אני עושה אני לא מצליח לתקשר עם אף בן אדם שיש, לא עם משפחה לא עם חברים (אם היו לי) ובאמת המקום היחיד שאני מצליח אולי לתקשר בצורה נורמלית זה באינטרנט

אני במצב שלך^

זה באמת ממש מעט אני יכול לפתוח על זה הרבה יותר אבל עדיף שלא

למה תפתח

לא זה יגיע לרמה שעדיף באמת שלא ועדיף שאני לא אסביר גם למה לא

תאמין לי אני במצב שלך אני מרגיש שאני לוקח את כל העולם עליי ואני מנסה שלא

מבין אותך אבל יוצאים מאיזור הנוחות ומתגברים טריק שעזר לי זה פחות לחשוב על זה ופשוט לעשות לפני בהצלחה!!!

ואי המצב של הדור שלנו כל כך עצוב ממתי כל החרדות האלה צצו?? הרשתות החברתיות והמסכים זה מכת עולם באלי לקבל על עצמי לעבור לפלאפון נוקיה מפחיד אותי אבל ממש בא לי

שואל השאלה:
חרדה חברתית קיימת מאז ומתמיד אין קשר לדור זה שהדור הזה יותר מדבר על זה ויותר פתוח על הכל זה לא אומר כלום אנחנו הדור הכי חכם שהיה והכי טוב והלוואי וכל הדורות יהיו כמונו כמובן שיש לנו פאקים כמו לכל דור

את מעדיפה לעבוד לבד?

במאמר שפורסם ב- american psychological association מצאו כי הצעירים היום הם פחות נהנתנים, ובודדים יותר מאי פעם בעבר. המחקרים מראים שהצעירים נמצאים תחת מתח משמעותי שלעיתים מוביל אותם להתנהגויות אלימות קיצוניות (דוגמת תופעת הירי בבתי ספר שנמצאת במגמת עליה בדור זה) חברי דור ה-z נמצאים תחת לחץ וחרדה ומתקשים להתמודד עם משברים אפילו ברמת החדשות. לכן דור זה הוא סביר יותר באופן משמעותי מאשר דורות אחרים להגיע למצב של חרדה קשה ואף דיכאון.
בדידות - בני דור ה-z נתפסים כבודדים יותר, נמצאים שעות רבות מול המסכים, מקיימים קשררים חברתיים ברשתות חברתיות, נואשים לקשר וירטואלי או פיזי. הבדידות היא לפעמים כל כך עמוקה עד שהיא מובילה לחרדה ולדיכאון.

בישראל זה לא ככה רק באמריקה כי זה תרבות שונה מישראל

כשהתחלטי לעבוד ראיתי שחלק ממי שעובד איתי עשו דברים מפגרים
(אחד מהם קילל את המנהלת כשהיא הייתה במרחק שמיעה)
קיצר הבנתי שלפשל יותר מהם לא אצליח

סתם ערס

פסיכיאטר כמובן. קודם הולכים לרופאת משפחה ומספרים לה, היא שולחת הפניה לפסיכיאטר ושם מספרים על הקושי המרכזי ועל מה רוצים שישתנה. מקבלים מרשמים לתרופות שמקלות וליטיפול רגשי ותמיכה של cbt למשל שזו טכניקה של שליטה על מחשבות ורגשות שאינן בדיוק תואמות מציאות כמו חרדה וכאלה. כדאי להתחיל תהליך. זה לוקח זצן - וזה שינה לך את החיים לטובה

במקרה שלי עוד לפני העבודה עצמה, קשה עד בלתי אפשרי בשבילי לעשות את השיחת טלפון למעסיקים, או ללכת לראיון. יש עבודות שהן בלי תקשורת עם אנשים אבל גם השלב הראשוני הוא קשה. צריך לפרק את זה לשלבים כדי להצליח להתגבר על כל שלב. כשמפרקים את זה לשלבים זה נהיה יותר קל. נגיד היום הראשון בעבודה הוא שלב יותר קשה מהזמן שבו כבר מתרגלים. הולכים עם זה צעד צעד, ומחפשים את איזור הנוחות בתוך זה וגם באופן הדרגתי את החלקים המאתגרים יותר, כמו לפנות למנהל או למישהו מהצוות, או לעשות משהו אחר שדורש יצירת קשר אנושי. אם קשה לך להתקשר, אין ברירה אלא לנסות להתקשר, ולהיעזר בנשימות ובאמונה שלא ישפטו אותך, ולכתוב מה תרצי להגיד. ואם לא שומעים אותך בטלפון, אז להתעקש ולנסות לדבר שוב או להתקשר שוב, או לפחות לשלוח הודעה. כשתלכי לצבא/ שירות לאומי, זה קצת יכין אותך לעולם העבודה ויקל עלייך, וכמובן גם כדאי לנסות בכלליות להשתחרר מהחרדה