אני חייבת שנייה לפרוק

לפני שנתיים ביום האהבה ראיתי עובד בפיצרייה, חייכן כזה, בחיים לא ראיתי בן אדם כזה שמח. היה נראה כזה קל חטוב מלא שמחת חיים. שאלתי "איך אתה ככה שמח?" הוא אמר לי "איך אפשר שלא?" מאז אותו יום הוא היה עולה לי לראש, הוא היה הדוגמא לשמחה בשבילי, כאילו הכל לא באמת רציני. אחרי כמה זמן גם הפסקתי לראות אותו שם אז הנחתי שהוא התפטר והלך לעבודה יותר מפרנסת. היום ראיתי אותו שוב, הוא נראה כל כך עצוב, כאילו העולם שבר אותו. הוא לא זיהה אותי, אבל זה שובר לי את הלב, עם כרס קטן ואכל לבד בהפסקה שלו. התמונה הזאת עד עכשיו לא יוצאת לי מהראש, איך שהוא ניסה גם קצת לעשות חיוך קטן ומאולץ בשביל העובדים שלו, יש לי לבכות.

פליז תגידו לי שהחיים שלו ישתפרו, רציני שנהרס לי היום שראיתי אותו נשבר לי הלב.