אני מרגיש חסר תועלת...

אולי אתה מדוכא
תמצא משהו להשקיע בו כמו להתאמן ללמוד משהו

תצא קצת בחוץ לנשום אוויר
ואתה לא בושה להורים שלך

אתה בסדר גמור אתה לא חייב להיות מה שההורים מיעדים לך תלך עם הלב ותקשיב חקול הפנימי

מה כוונתך חסר תועלת? מה קרה שגרם לך?
אני חושבת שלקרוא לעצמך חסר תועלת זה להעליב את עצמך בלי באמת סיבה ואני בטוחה שאתה מלא תועלת לסביבתך ולעולם בכלליות.
יש בך קול שאומר לך כמה אתה חסר תועלת ואני מכירה את זה, תתעלם ממנו ותבין את מי שאתה, תבין כמה אופי יש בך.
תמצא דברים שתעשה ויועילו לך, ישכיחו ממך את הקול הזה
תפתח תחביבים, תכיר אנשים חדשים, תהיה אתה חדש - שבכלל לא חסר תועלת.
תמצא מטרות שיביאו לך עוד תועלת לחיים ותמצא דברים להשקיע בהם כדי להעסיק את עצמך ושיגרמו לך לעשות משהו במהלך היום במקום רק לשקוע בעצב.
בן כמה אתה?
אם אתה יכול למצוא עבודה תחפש, זאת אחלה תעסוקה ודרך למצוא אנשים חדשים שיגרמו לך אושר.
אם אתה בגיל להצטרף לתנועות נוער תלך על זה.
אל תנסה להרחיק ממך אנשים שעושים לך טוב, להקיף את עצמך באנשים זה לא משהו רע
עד כמה זה טוב? תלוי באנשים בהם אתה מקיף את עצמך.
אל תבודד את עצמך מהעולם כי זה יוביל לעוד תחושות רעות שממש לא מגיעות לך, תצא לבחוץ לפחות פעם ביום לנשום אוויר, תשכח מכל הצרות שלך.
לגבי האכזבה/בושה להורים אני מכירה את זה נורא מקרוב ואספר קצת מהצד שלי כדי להראות הזדהות עם מה שאתה עובר, אתה לא לבד:
שנה שעברה הייתי חושבת פשוט ימים ולילות כמה שההורים שלי מאוכזבים ממני לעומת שאר האחים שלי. זה גרם לי להרגיש עוד יותר חסרת כישרון,בושה בכלליות למי שאני.
חשבתי כל הזמן כמה שאני לא מוכשרת בכלום לעומת האחים שלי שההורים כל הזמן מטפחים ומחמיאים - חשבתי שאני אכזבה כי הם ציפו ממני להיות שונה.
מה שעזר לי זה להתעלם רגע מההערות הקטנות שלהם, להבין מה אני שווה..
אתה לא צריך להיות מה שההורים שלך רוצים שתהיה, אתה צריך להיות מה שאתה רוצה להיות.
בסופו של דבר זה החיים שלך ולא שלהם, תחיה את החיים שלך כמו שאתה רוצה.
וגם אם הם חושבים שאתה בושה? אז מה? תעשה מה שבא לך, מה שיגרום לך להרגיש טוב.
הם אמרו לך את זה? אמרו שאתה בושה?
יכול להיות שאתה לוקח אותם לא נכון, קל לנו להגיד על עצמנו כמה שאנחנו נוראים ולא מי שהם מצפים להיות למרות שבפועל הם אוהבים את מי שאנחנו ומי שגדלנו להיות.
כך או כך תוכיח להם מה אתה שווה, תראה שטוב לך עם מי שאתה כרגע..
אתן דוגמה קטנה : כן, להכשל בלימודים זה לא טוב וזה יכול לגרום להורים מאוד להתאכזב אבל מה לגביך? מה אתה רוצה לעשות בנידון? תשתפר ותוציא ציונים טובים בשביל להוכיח לעצמך דבר ראשון מה אתה שווה, הגאווה של ההורים זה רק בונוס קטן.

מקווה שהבנתי פחות או יותר את כוונתי.
מוזמן לפרט יותר על רגשותיך והאם יש משהו ראשוני שגרם לכך, אנסה לעזור.

למצוא עבודה/מטרה

אני חושבת שאתה בדיכאון, אתה יכול לחפש משהו ולהתמקד בו (כגון- אימון, לימודים, ציור וכו) . אבל אם זה לא עוזר אתה יכול לחפש חברה (או חבר) וזה יתן לך משהו להתמקד בו.

להבין שאתה לא בושה בכלל, ומי שגורם לך להרגיש ככה הוא זה שלא בסדר.
אלה החיים שלך, אתה לא צריך לשרת ולרצות אחרים.. גם לא את ההורים.
מגיע לך להיות מאושר ולהרגיש טוב עם עצמך.

תנסה לנתק ממך באמת דברים וגורמים בסביבה שלך שמורידים אותך (לפחות כמה שאתה יכול), ותעשה דברים שאתה אוהב.. אל תחשוש לפנות לעזרה ולבקש, מאוד חשוב גם לדבר על זה
ואני כאן גם❤

אני לא מכיר אותך לא יודע בן כמה אתה אבל אני בטוח שיש בך המון תועלת בלי שאתה בכלל יודע או שם לב לזה, אכזבה להורים? על פי מה אתה אומר את זה? כל המחשבות האלה עלו לך כנראה מהסתכלות על הסביבה שלך אולי אתה בפער מהם אולי אתה לא הולך בדרך שלהם(שוב פעם אני לא מכיר אותך אבל זה מה שאני חושב.)
תנסה יותר לראות את עצמך, אני חושב שעד לפני שנתיים הרגשתי הרבה יותר גרוע ממך חשבתי שאין לי חשיבות בעולם הייתי הכי מבודד שיש לא רציתי שום קשר עם אף אחד ולא חשבתי לרגע שההורים שלי חושבים עליי משהו אחד חיובי אבל עם הזמן התחלתי לעשות דברים שעניינו אותי לפתח את עצמי לבד הכרתי את עצמי כל כך טוב התחלתי לקבל את עצמי(עד היום אני לא כל כך מקבל את עצמי אבל לבינתיים זה מספיק) בקיצור התפתחתי וזה אחרי שלילות על גביי לילות הייתי רק מנסה לחשוב על דרכים איך להעלם איך לא להיות בעולם הזה כי למה צריך אותי בעצם אף אחד גם ככה לא שם לב אליי.
אני מבטיח לך שיעבור עוד קצת זמן וכל הריקנות הזו תעלם אל תתן לאף אחד להכניס לך לראש שאתה דיכאוני, הכל בסדר אתה חזק הרבה יותר ממה שאתה חושב מאחל לך שתבין את זה בסופו של דבר ולא מהר כי זה שיעור חשוב לחיים.