מה ההיגיון בזה שבחלק מהקיבוצים לא מרשים לאזרחים לא מהקיבוץ להיכנס לנחלים שלהם או למעיינות?

נכון.
באמת לא צודק

תושבי הקיבוץ לא רוצים שיבואו לנחלים,עיריית תל אביב כן רוצה שיבואו לחופים ויקנו גם דברים על הדרך

שואל השאלה:
אותו דבר אפשר להגיד על הקיבוץ, הקיבוץ לא רוצה שיקנו בחנויות שלו שילד הנחל?
תאמין לי שהוא רוצה
ולעיירית תל אביב לא ממש אכפת אם יבואו אליה עוד 10 אנשים לחוף אם הם לא קונים שם

אני יודע שזה מלפני בערך חודש אבל אני אתן את ההסבר המלא לסיפור הזה.
בגדול, קיבוץ זה לא עיר.
זה גוף מסוג אחר.
רוב הקיבוצים הם תאגידים, כלומר חברה שהיא הבעלים של הקרקע שעליו הקיבוץ קיים.
משמע, הקרקע היא לא שייכת למדינה (כאילו, היא כן, אבל כמו שאם אני גר בבית פרטי אז זה הבית שלי ולא של המדינה ואני יכול לעשות מה שבא לי איתו).
הקיבוצים מתייחסים לקרקע שלהם ולשטח שבתוך הגדר של הקיבוץ בתור הבית שלהם.
וזה נוגע להכל. הם מנקים אותו, מטפחים אותו, משקיעים בו. וכל זה *ללא סיוע חיצוני*.
ולכן השטח של הקיבוץ זה שטח פרטי, לא שטחי ציבורי.
וכל קיבוץ יכול להחליט שהוא עושה עם השטח שלו מה שהוא רוצה.

זה ממש לא כמו עיר, שהיא גוף ציבורי, זה כמו שחברה תקנה שטח בעיר, ותבנה שם שטח לעבודי החברה שהם יכולים לעבוד בו, לאכול בו, להנות בו, נטו כי הם עובדי החברה הזו.

ככה מתנהל שטח פרטי.
עכשיו, קיבוצים משקיעים מאוד בשטחים שלהם. באופן די הגיוני גם, זה הבית שלהם. הגני משחקים שלהם, מוסדות החינוך הבלתי פורמליים שלהם.
יש להם מדשאות באלפי שקלים, שמישהו משלם עליהם, ולמישהו הזה יש שם "חברי הקיבוץ" האנשים שגרים בקיבוץ, שהם גם הבעלים של התאגיד הזה.
חברי הקיבוץ מוכנים ושמחים לשלם על ההשקעות האלו. מה שהם לא מוכנים, זה שמישהו שלא משלם על זה יהנה מהן בחינם.

וזו הסיבה שהרבה קיבוצים סוגרים את הכניסה לקיבוץ לזרים. כמו שהדלת של הבית שלך נעולה כדי שאנשים לא יוכלו פשוט להיכנס לבית שלך לשבת בסלון ולהנות מהאוכל שבמטבח שלך, ככה קיבוצים נועלים את השער בכניסה.
אגב, לעיתים קרובות, הרבה מאוד אנשים בתוך הקיבוץ לא נועלים את הדלתות של הבית שלהם, פשוט כי הם סומכים על זה שאין זרים בקיבוץ. שההשוואה לזה היא שאת לא נועלת את הדלת לחדר אם את לא נמצאת בו, כי הדלת לבית נעולה.

זה באמת לא צודק אבל חוץ מניר דוד לא ידוע לי על עוד קיבוצים ובניר דוד יש שעות פתיחה נראה לי