תקשיבו סליחה שאני חופרת אני צריכה לפרוק פשוט

אני כבר מרגישה מלא זמן כלכך מכוערת בקטע שאני מובכת להסתובב ברחוב,במראה אני רואה את עצמי עוד סביר אבל שאני נגיד רואה את עצמי במצלמה או במצלמה האחורית אני מרגישה כלכך רע ובוכה על זה מלא,ואני רואה את כל הבנות בשכבה ואומרת איך הן כלכך יפות ואני כלכך עקומה בפרצוף ומכוערת,אני באמת רואה את עצמי במצלמה האחורית ואני רואה נגיד אצ החיוך שלי והוא פשוט עקום ממש ושל כולן פשוט ישר ויפה(החיוך עצמו עקום לא השיניים)חלק מהחברות שלי אומרות לי שאני מושלמת ומהממת ושהחיוך שלי הכי יפה בעולם אבל שאני רואה את עצמי בתמונות זה פשוט כלכך עקום ומכוער ואין לי כוח לעצמי כבר שאני ככה חושבת ככה ,ולפעמים אני אומרת אולי בגלל זה הבנות בכיתה לא מדברות איתי אולי בגלל זה אני ככה לא מדברים איתי ואני באמת לא יודעת מה לעשות כבר אני מיואשת והפנים שלי והאף שלי ענק והחיוך שלי מזעזע והפנים שלי שמנות ואני שחיפית שטוחה ,סליחה על החפירה..