אני מרגישה שאני עוברת משבר זהות בקשר לחלום ילדות שלי. מה אני אמורה לעשות עם החיים שלי??

מאז שאני ילדה קטנה יש לי חלום להיות סופרת להוציא לאור סיפור. אני כותבת כמעט כל החיים שלי, אבל אני לא אשקר, רק בגיל 17 התחלתי לקחת את זה ברצינות ובאמת להשקיע בדמויות בעלילה. לפני זה גם כתבתי, אבל עם פחות השקעה. בינתיים כתבתי סיפור אחד מלא ועוד כמה חצאי סיפורים שאני צריכה למצוא זמן להשלים אותם ובאמת השקעתי המון בפיתוח של הדמויות וגם בעלילה, למרות שאחרי יותר מדי עריכות קצת הרסתי אותה, אבל אין מה לעשות זה לא מושלם.
עכשיו אני אגיע לקטע של השאלה, כי אני יודעת שאף אחד לא אוהב חפירות.
בתקופה האחרונה, אני מרגישה שאני לא בטוחה בכלל בכלל שאני רוצה להיות סופרת
כאילו זה חלום שלי מאז שאני ילדה אבל פתאום אני מתחילה לפקפק בו
רוב הזמן אין לי מצב רוח בכלל לכתוב, זה לא מחסום כתיבה. כשאני מכריחה את עצמי אני כן כותבת דברים סבירים.
רוב הזמן אני פשוט באמת לא רוצה לכתוב, אני מעדיפה לעשות דברים אחרים. חזרתי לצייר יותר ולנגן בגיטרה וסתם לא לעשות כלום
אבל בגלל שאני מרגישה רע כשאני לא כותבת ויש לי תחושות אשמה אני מכריחה את עצמי בכוח. כדי לא להרגיש ככה
וזה כל כך מבלבל.
כאילו אני כן נהנית לכתוב כשאני כותבת ואם זה החלום שלי אז אני אמורה לכתוב כל שעה פנויה בלי הפסקה, לא? אבל במקום זה אני מתעסקת בשטויות אחרות ועכשיו גם כשאני כותבת משהו זה יוצא לא קשור לכלום,כי אני כותבת בשביל לכתוב ואני מנסה לא לחשוב יותר מדי מה יחשבו על זה ואם זה משהו שנופל לתוך "איך סיפור צריך להיראות" כי יש לי נטייה לכתוב חלקים לא קשורים ואז לחבר אותם ביחד ולא לכתוב עלילה בקו ישר מהתחלה עד הסוף, בגלל זה אני גם צריכה לערוך הרבה
ובקיצור, אני מרגישה שאיבדתי עניין כללי בכתיבה וזה כבר פחות חזק אצלי כמו שזה היה פעם וזה הגיע למצב שאני מבולבלת ומרגישה פיזית חולה לפעמים כי אין לי מושג מי אני ומה אני רוצה מהחיים שלי ואסור לוותר על חלומות, אבל אולי זה לא באמת החלום שלי וזה סתם משהו ששכנעתי את עצמי שאני רוצה? אם זה היה החלום שלי, הייתי עושה דברים יותר רציניים כדי להגשים אותו, לא? הולכת לסדנאות, משלמת על קורסים.. לא יודעת.