64 תשובות
העובדה להסתדר לבד
אנונימית
שהתמימות נעלמת לאט לאט
לאט לאט החופש שיש לך בזמן שאתה נער דועך
אני לא רואה את עצמי כרגע דואגת לעצמי לבד ורחוקה מההורים.
תכף אני שם ואני עדיין מרגישה בת 13.
תכף אני שם ואני עדיין מרגישה בת 13.
שפעם היינו קטנים וזהו נגמר גדלנו
לעזוב את ההורים
פתאום לדאוג לעצמי
יש מלא דברים שהם עושים ואני לא יודעת בכלל
פתאום לדאוג לעצמי
יש מלא דברים שהם עושים ואני לא יודעת בכלל
שאמא לא תהיה איתי בקופת חולים במידה ואהיה חולה
להפוך להיות ילדה אחראית שפתאום כולם נוכחים אותך ברצינות
האמת שאני ממש ממש ממש לא רוצה ולא מוכנה לזה אני בת 18 ומתנהגת כמו ילדה בת 12
אנונימית
השיערות בישבן
תמימות
מתחילים להבין דברים
פתאום יש זוגות בשכבה
כולם מתחילים לעשן ולשתות
מחזור
להשתנות
זה מה שהפחיד אותי
מתחילים להבין דברים
פתאום יש זוגות בשכבה
כולם מתחילים לעשן ולשתות
מחזור
להשתנות
זה מה שהפחיד אותי
לשלם ארנונה וחשבונות ומינוסים
להתחיל לדאוג לעצמי
אין לי מושג איך להסתדר בעתיד
שחברות שלי יעשנו
אנונימית
קמטים ושכבר לא יעמוד לי וקרחת
אנונימי
הכל
שהתוכנית שלי לעתיד לא תעבוד .
5 יחל הכל 100 מתמטיקה ואנגלית
צבא שייטת 13 וקצינה
ללמוד בבית ספר בחול אני עוד מעט מוציאה דרכוו לאירופה.
לסיים ללמוד משפטים ולהתחיל לעבוד בעבודת החלומות שלי במשרד בבניין גבוהה ועמוס במלא אנשים .
ואחרי 5 שנים לפתוח משרד משל עצמי או לטפס גבוהה בחברה ושאחד הלקוחות שלי יהיו אל על ועוד חברות תעופה
5 יחל הכל 100 מתמטיקה ואנגלית
צבא שייטת 13 וקצינה
ללמוד בבית ספר בחול אני עוד מעט מוציאה דרכוו לאירופה.
לסיים ללמוד משפטים ולהתחיל לעבוד בעבודת החלומות שלי במשרד בבניין גבוהה ועמוס במלא אנשים .
ואחרי 5 שנים לפתוח משרד משל עצמי או לטפס גבוהה בחברה ושאחד הלקוחות שלי יהיו אל על ועוד חברות תעופה
אנונימית
להיות אחראית בבית משלי
לדאוג לחשבונות וכסף
להתחיל לימודים במכללה/אוניברסיטה
קושי לא לראות את ההורים כל יום
לדאוג לחשבונות וכסף
להתחיל לימודים במכללה/אוניברסיטה
קושי לא לראות את ההורים כל יום
העובדה שאני אהיה תלויה בעבודה בשביל שיהיה לי איפה לישון ומה לאכול וגם עם עבודה טובה אני יודעת שקשה לחיות בתנאים טובים כי הכל יקר מאוד
להחליט מה לעשות בחיים זה קשה
להחליט מה לעשות בחיים זה קשה
פשוט להתבגר ולתפוס את המציאות בצורה כזאת שונה
כאילו הכל הרבה יותר מסובך
כאילו הכל הרבה יותר מסובך
אני פחות ופחות תמימה מרגע לרגע...
אנונימית
שאני אצטרך לדאוג לעצמי לבד בדד
אני לא נראה לי אצליח לשלם שכר דירה
וכל דבר אני צריכה שיגידו לי כי אחרת אני טועה טעויות מאוד מאוד רעות ובלתי הפיכות לדברים
אני לא נראה לי אצליח לשלם שכר דירה
וכל דבר אני צריכה שיגידו לי כי אחרת אני טועה טעויות מאוד מאוד רעות ובלתי הפיכות לדברים
עצמאות, דברים חדשים, הורמונים, ולהיפתח לעולמות חדשים
וכל הזמן המחשבה- "מה ההורים משפחה וחברים יחשבו"
וכל הזמן המחשבה- "מה ההורים משפחה וחברים יחשבו"
יש דברים שיכולתי נגיד לעשות רק בגיל 8-11 אבל עכשיו אם אני אעשה אותם זה כבר יהיה מוזר וילדותי ולא כיף יותר. זה מבאס שאני לא יכולה לחזור לעבר. ואני מרגישה כאילו הזמן עובר לי מהר מידי בלי שאני מסכימה. אני כבר בת 15 ואני לא יכולה פשוט להאמין לזה. אני עדיין מרגישה בת 13 או פחות וזה פשוט לא פייר. זה לא פייר שכול שניה אני גודלת בזמן שאני רק רוצה לחזור להיות צעירה יותר. זה לא פייר שכולם מתבגרים ומתנהגים בוגרים אבל אני עדיין מרגישה כמו ילדה קטנה בזמן שאני לא.
שמבינים דברים אבל זה לא מפחיד אותי כבר
העובדה שאני אצטרך לשלם מיסים ושכר דירה
בן 20 באלי לחזור לגיל 15 עשיתי ככ הרבה טעויות
אנונימי
אין לי בעיה ופחד להתבגר יש פחד להזדקן
לראות שצומחות לך שיערות בפנים
לדאוג לעצמי .. ולפרנס את עצמי
אם אתה בתיכון תעשה חיים זה השנים הכי יפים לפני שהופכים להורים
שיער בת*ת
אנונימי
שלא יסלחו יותר על דברים קטנים שלא יהיה לי זמן והעבודה שלאבד אנשים בדרך
העןבדה שכשאני אגדל אפאחד לא יעשה שברים בשבילי ויהיה לי כלכך הרבה אחריות, בקושי עכשיו אני מצליח להסתתר מהאחריות בעזרת משחקי מחשב אני חא יודע מה יקקה כשאני אגדל
יש אחריות
לגלות שכולם זבל
לגלות שכולם זבל
אנונימית
להביא את הילדים לבית ספר והכל ולדאוג שתמיד יהיה להם טוב ושהם לא יוחרמו בבית ספר שלהם והכל
חח כבוגר אני מפחד מזה וחושב על זה איך אני אדאג להם כאחד שהוחרם בעצמו קצת
ולעשות להם בדיקות למחלות התורשתיות במשפחה ועוד
ולעבוד ולהיות אבא טוב
וזה שנאבד בסוף את סבא וסבתא ואת אמא ואבא גם מתישהו, בעיקר אני כבן זקונים
חח כבוגר אני מפחד מזה וחושב על זה איך אני אדאג להם כאחד שהוחרם בעצמו קצת
ולעשות להם בדיקות למחלות התורשתיות במשפחה ועוד
ולעבוד ולהיות אבא טוב
וזה שנאבד בסוף את סבא וסבתא ואת אמא ואבא גם מתישהו, בעיקר אני כבן זקונים
אחריות והתחייבות בעיקר..
אנונימי
שפעם הכל היה אופציה, לא היו מחסומים ולא היה קפיטליזם ולא היה הפחד לא לסגור את החודש, שלאט לאט לומדים שהחיים מחורבנים, אבל צריך להמשיך לחיות כי אם לא חיינו שווים כחיי המתים
צריך למצוא דירה (ובזה אני לא מתכוון לעבוד בשביל לחסוך לדירה את זה אני מוכן לעשות כי כבר ממש בא לי לגור לבד אז אני גם אעבוד הרבה בשביל זה אני מדבר ספציפית על החלק שבו צריך למצוא ביד 2 או בכל אתר אחר דירה במחירים בין x ל-y שהיא ככה וככה וככה וזה נשמע דיי מעצבן)
לעזוב את הבית ולהסתדר לבד בחיים
הורמונים
כן, מפחיד ,
לעשות דברים לבד , המחשבה שאני כבר לא נערה ושעוד כמה שנים תהיה לי משפחה ( בע"ה) קצת לא נראת לי אמינה כי הזמן עובר כזה מהר. נכון אני רק בת 21 , אבל הרגשה כאילו כני עדיין בת 16.
לקנות דירה , ןכל השטויות האלו מלחיצות אותי ברמות.
ללכת לרופא לבדד גם חח
לקח לי מלא זמן ללמוד להסתדר עם כסף , מזה מיסים ודברים כאלה שלא מלמדים בבית ספר .
בקיצור הכל מלחיץ ברמות אחרות .
לעשות דברים לבד , המחשבה שאני כבר לא נערה ושעוד כמה שנים תהיה לי משפחה ( בע"ה) קצת לא נראת לי אמינה כי הזמן עובר כזה מהר. נכון אני רק בת 21 , אבל הרגשה כאילו כני עדיין בת 16.
לקנות דירה , ןכל השטויות האלו מלחיצות אותי ברמות.
ללכת לרופא לבדד גם חח
לקח לי מלא זמן ללמוד להסתדר עם כסף , מזה מיסים ודברים כאלה שלא מלמדים בבית ספר .
בקיצור הכל מלחיץ ברמות אחרות .
שזה לא יחזור יותר לעולם והזמן עובר ועובר ולא שמים לב וגודלים אפילו שמרגישים עדיין קטנים אני מרגישה עדיין בת 13 אבל אני בת 17 עוד מעט
לצאת לאזרחות זה מה שמפחיד אותי
לא נראלי שיש בזה משהו מפחיד
מאוד
אני בתקופה שאני סיימתי צבא ורוצה ללכת ללמוד,
ההורים רוצים כשאתחיל ללמוד , אני אהיה בדירה ולא אגור בבית. כלומר- משם אני כבר לא אחזור הביתה
אני לא רןצה.. זה מפחיד
גם אין לי עם מי,
אני לא רוצה להיות עם זרות ..
כייף לי בבית, יש לי את החדר שלי עם כל הדברים, החתולה שלי.. אחיות שלי
לא באלי ללכת..
ההורים לא מבינים למה אני לא רוצה ללכת מרצון, שזאת אמורה להיות התקופה- לבוא ממני.
..
אני בתקופה שאני סיימתי צבא ורוצה ללכת ללמוד,
ההורים רוצים כשאתחיל ללמוד , אני אהיה בדירה ולא אגור בבית. כלומר- משם אני כבר לא אחזור הביתה
אני לא רןצה.. זה מפחיד
גם אין לי עם מי,
אני לא רוצה להיות עם זרות ..
כייף לי בבית, יש לי את החדר שלי עם כל הדברים, החתולה שלי.. אחיות שלי
לא באלי ללכת..
ההורים לא מבינים למה אני לא רוצה ללכת מרצון, שזאת אמורה להיות התקופה- לבוא ממני.
..
אהבה זה כבר לא משחק :/
אני ממש משתוקקת לזה, מאז ומעולם הרגשתי בוגרת יותר ועברתי דבר או שניים בחיים, ככה שהפחד שלי הוא לא מתנאי הסביבה החדשה. אני גם לא מפחדת להכשל, אני יודעת בבטחון שאני אצליח פשוט בגלל שאלחם על זה, וכשאני נלחמת אני לא רואה כלום בעיניים. בעזרת השם, אצליח להגשים את המטרות שלי ואהיה מאושרת. השיח על פחדים הוא שיח מעקב - זה חשוב להכיר בפחדים שלנו, אבל אני מאמינה שיותר משהם מפחידים אותנו, אנחנו מפחדים מהלא נודע. כשנתמודד איתם, נבין פתאום שהשד לא כזה נורא
עבודה
לאבד אנשים
ללמוד לעשות דברים לבד
לאבד אנשים
ללמוד לעשות דברים לבד
פספסתם גם שיש ילדים של כל מקרה לחוד כן...אבל יש כאלה שנאלצים להיות עצמאים ולהסתדר לבד מגיל 14-15 כבר..
לשאלה- התמימות.
לשאלה- התמימות.
שאני מבזבזת את הזמן כנערה או מפספסת את העיקר
אל תתבגרו -זאת מלכודת!!!
בדידות. שכל החברים והנערים/נערות שאתה מדבר איתם בדרכ הופכים לזיכרון ישן. שאי אפשר להתעסק בדרמות תיכון ואתה יושב לבד בבית בגיל בוגר ואין לך חברים ואין לך בית ספר. שאין התאהבויות מרגשות של גיל הנערים. שאותם הנערים שהיית איתם בקשר גדלים וחושבים איזה טעות היו הנעורים שלכם ופתאום אתה לא מזהה אף אחד כי כולם השתנו
אין. לא מפחיד.
מתרגלים, וזה הופך לחיים שצריך לחיות
מתרגלים, וזה הופך לחיים שצריך לחיות
להפסיק להיות ילדותי ולהתנתק מחברים בגלל שיש דברים חשובים יותר
יש לי פחות זמן מפעם, פחות לצאת ולהנות, יש יותר דברים לדאוג להם.
יש הרבה יותר אחראיות וכמו שאמרתי לדאוג להמון דברים כי במקום ההורים שדאגו להכל אני אחראית על עצמי בכל מובן
בעיקר האחראיות והדאגות שיש כבוגרים זה הכי מפחיד
יש הרבה יותר אחראיות וכמו שאמרתי לדאוג להמון דברים כי במקום ההורים שדאגו להכל אני אחראית על עצמי בכל מובן
בעיקר האחראיות והדאגות שיש כבוגרים זה הכי מפחיד
שנהיים זקנים ומכוערים (כאילו אם את מדברת על גיל 40+)
אנונימית
לחיות על חשבוני.. אמאלהה
כמו שכולם אומרים לי " את צריכה למצוא אוליגרך דחוף! "
כמו שכולם אומרים לי " את צריכה למצוא אוליגרך דחוף! "
^^ אתה 13 עם נשמה של מישהו שצריך דמות אב
צריך לשלם כסף על הכל, לעבוד, להיות אחראית על עצמי
האמת שאני בת 13 שתקועה בגוף + נשמה של בת 8
אז לא יודעת
אז לא יודעת