20 תשובות
לא
לא
שואל השאלה:
נכון! אני רק מנסה לעזור לאינטליגנציה שלנו להבין את הצד של החרדים מהעבר השני
נכון! אני רק מנסה לעזור לאינטליגנציה שלנו להבין את הצד של החרדים מהעבר השני
שואל השאלה- זה לא באמת יעזור אם תשקף להם את הצד של החרדיים.
לאנשים שחושבים שלימוד תורה זה פחות חשוב מלהגן על המדינה יש דעות שונות והם תמיד ינסו לצאת צודקים ככה שזה מיותר לחלוטין.
אני בעד זה שילכו לישיבה וילמדו תורה כי זה באמת מה שמגן על המדינה שלנו.
בלי לימוד התורה הקדושה, לא הייתה לנו מדינה.
לאנשים שחושבים שלימוד תורה זה פחות חשוב מלהגן על המדינה יש דעות שונות והם תמיד ינסו לצאת צודקים ככה שזה מיותר לחלוטין.
אני בעד זה שילכו לישיבה וילמדו תורה כי זה באמת מה שמגן על המדינה שלנו.
בלי לימוד התורה הקדושה, לא הייתה לנו מדינה.
אני אישית לא מכיוון שלימוד תורה עדיף, אבל דתיים רבים שלא מסוגלים ללמוד - היו הולכים
כן כי אני דתי
לא
כי זה סותר זה את זה הצבא לא יכול ללכת ביחד עם התורה
כי זה סותר זה את זה הצבא לא יכול ללכת ביחד עם התורה
^ למה? איך אתה חושב שהיה מתנהל צבא של משה רבנו? צבא שהיה בזמן דוד המלך וכו'?
אנונימי
^אכן אמת, אצל דוד המלך לא היה מי שילחם מלבד תלמידי החכמים. כי כל הירא ורך הלבב פטור היה מן הצבא וחז"ל אמרו כי מי שהיה ירא ורך לבב בשעת מלחמה היה רק מי שחטא שחשש שמא ימות בקרב בעטיו של החטא. יוצא שבתקופת משה, יהושע בן נון, ודוד המלך, היוצאים לקרב היו רק גדולים שבגדולים בתורה ובמצוות אבל הם יכלו לעשות זאת כי בעורף כל מי שנשאר היה גם כן תלמיד חכם. כיום שיש הרבה חילונים שרובם אינם מסוגלים ללמוד תורה, ומי שלומד זה רק קומץ קטן ביותר מהעם אין בררה וההסדר הוא הפוך. כי בלי התורה ששומרת ומגינה ומצילה את עם ישראל, שום צבא לא יצליח בקרב. וכך גם היה בימי דוד, כמו שנאמר בגמרא (סנהדרין מט.): "אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה" (פירוש: אם לא היה דוד שעוסק בתורה, לא היה יואב יכול לעשות מלחמה). "ואילמלא יואב, לא עסק דוד בתורה" (פירוש: ואם לא היה יואב נלחם, דוד לא היה יכול לעסוק בתורה) כדכתיב: "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא" (שמואל ב' ח-טו טז)
אמר דוד המלך: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם" מי גרם לרגלנו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים העוסקים בתורה". (מכות י.).
עוד אמר דוד: "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי, לְחַם אֶת לֹחֲמָי" והקדוש ברוך הוא אומר לדוד, עסוק בתורה ואני לוחם את מלחמתך". (מדרש תהילים מז' לה).
ועוד אמר: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". (תהילים כח).
אנו רואים ש'צבא דוד' הצליח במלחמות בזכות אמונתם ובטחונם בה' שעסקו בלימוד התורה.
כנגד הלוחמים שנלחמו היו גם שעסקו בתורה כנגדם, [כנגד כל חייל ישב ת"ח כנגדו] המציאות
בימינו היא שלומדי התורה הם מעטים יחסית ללוחמים, ועל כן במצב שאם בני הישיבות ילכו לצבא לא יהיו כנגדם לומדי תורה, אז יצמח מכך נזק נוראי, ואם כן יצא שכרנו בהפסדנו.
רבים טוענים שהמלחמות שבדורנו הם 'מלחמות מצווה', וחושבים שאם ההגדרה הזאת תתקבל גם אצל בני הישיבות הם יהיו מחוייבים לצאת למלחמה שהרי ידוע שבמלחמת מצווה אפילו חתן יוצא מחדרו למלחמה.
וחלקם אף מצטטים את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ה, א): "ואיזו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כיון שלכאורה נראה שהמלחמות בימינו הם בגדר "מלחמות מיד צר", וממילא ברור שמלחמתנו הם מלחמות מצווה וא"כ אז תלמידי החכמים צריכים לצאת ולהלחם.
א. כנראה אותם המצטטים אינם יודעים שהגדר של 'מלחמת מצווה' היה קיים רק בזמן בית המקדש וגם אז לפני כל יציאה למלחמה היו שואלים באורים ותומים. וגם צריך שיהיה מלך ישראל ויש אומרים שצריך גם סנהדרין.
ב. הבעיה היא, שאותם המצטטים את דברי הרמב"ם כנראה 'שכחו' את דבריו שכתב: "ששבט לוי לא נלחמו כלל במלחמת א"י (מלחמת שבעת עממים) ומלחמה זו הייתה ללא ספק "מלחמת מצווה". כלומר: גם כשחתן יוצא מחופתו לקרב, מי שכל חייו יושב ולומד תורה מצווה באותה שעה להמשיך ללמוד!
עלינו לשנן את דברי הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) שלומדי התורה אינם נלחמים, שכתב: "ששבט לוי כיון שכל עסקם בתורה, "לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל".. אלא הם חיל השם שנאמר "ברך ה' חילו". ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים".
ואף הוסיף הזוהר הקדוש, "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).
לאורך כל ההיסטוריה, שבט לוי ויששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, הגם שאז היו כאלה שהתלוננו על ההלכה שנפסקה שכל מי שלומד תורה לא נלחם. אולם כנראה שכולם הבינו שאין כאן ח"ו הבחנה בין דם לדם.
אמר דוד המלך: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם" מי גרם לרגלנו שיעמדו במלחמה שערי ירושלים העוסקים בתורה". (מכות י.).
עוד אמר דוד: "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי, לְחַם אֶת לֹחֲמָי" והקדוש ברוך הוא אומר לדוד, עסוק בתורה ואני לוחם את מלחמתך". (מדרש תהילים מז' לה).
ועוד אמר: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". (תהילים כח).
אנו רואים ש'צבא דוד' הצליח במלחמות בזכות אמונתם ובטחונם בה' שעסקו בלימוד התורה.
כנגד הלוחמים שנלחמו היו גם שעסקו בתורה כנגדם, [כנגד כל חייל ישב ת"ח כנגדו] המציאות
בימינו היא שלומדי התורה הם מעטים יחסית ללוחמים, ועל כן במצב שאם בני הישיבות ילכו לצבא לא יהיו כנגדם לומדי תורה, אז יצמח מכך נזק נוראי, ואם כן יצא שכרנו בהפסדנו.
רבים טוענים שהמלחמות שבדורנו הם 'מלחמות מצווה', וחושבים שאם ההגדרה הזאת תתקבל גם אצל בני הישיבות הם יהיו מחוייבים לצאת למלחמה שהרי ידוע שבמלחמת מצווה אפילו חתן יוצא מחדרו למלחמה.
וחלקם אף מצטטים את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ה, א): "ואיזו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים. ומלחמת עמלק. ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כיון שלכאורה נראה שהמלחמות בימינו הם בגדר "מלחמות מיד צר", וממילא ברור שמלחמתנו הם מלחמות מצווה וא"כ אז תלמידי החכמים צריכים לצאת ולהלחם.
א. כנראה אותם המצטטים אינם יודעים שהגדר של 'מלחמת מצווה' היה קיים רק בזמן בית המקדש וגם אז לפני כל יציאה למלחמה היו שואלים באורים ותומים. וגם צריך שיהיה מלך ישראל ויש אומרים שצריך גם סנהדרין.
ב. הבעיה היא, שאותם המצטטים את דברי הרמב"ם כנראה 'שכחו' את דבריו שכתב: "ששבט לוי לא נלחמו כלל במלחמת א"י (מלחמת שבעת עממים) ומלחמה זו הייתה ללא ספק "מלחמת מצווה". כלומר: גם כשחתן יוצא מחופתו לקרב, מי שכל חייו יושב ולומד תורה מצווה באותה שעה להמשיך ללמוד!
עלינו לשנן את דברי הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) שלומדי התורה אינם נלחמים, שכתב: "ששבט לוי כיון שכל עסקם בתורה, "לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל".. אלא הם חיל השם שנאמר "ברך ה' חילו". ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים".
ואף הוסיף הזוהר הקדוש, "שגם שבט יששכר לא נלחם אלא היה עוסק בתורה". (פר' בעלותך דף קנ ע"א).
לאורך כל ההיסטוריה, שבט לוי ויששכר לא נלחמו כשאר העם אלא עסקו בתורה וכן כל מי שחפץ בלימוד התורה הרי הוא כשבט לוי שלא נלחמו כלל, הגם שאז היו כאלה שהתלוננו על ההלכה שנפסקה שכל מי שלומד תורה לא נלחם. אולם כנראה שכולם הבינו שאין כאן ח"ו הבחנה בין דם לדם.
לא, אבל אני מבינה מאיפה מגיעה השאלה.
היום בצבא, יש כשרות מלאה, ומי שרוצה להתפלל יכול.
חרדים יכולים להתגייס לצבא ה"חילוני".
אם לצורך העניין המצב היה הפוך והיה רוב חרדי בצבא ומיעוט חילוני, אבל עדיין יכלתי לבחור שלא להתפלל ולא לנהל אורח חיים חרדי, אין לי בעיה להתגייס.
היום בצבא, יש כשרות מלאה, ומי שרוצה להתפלל יכול.
חרדים יכולים להתגייס לצבא ה"חילוני".
אם לצורך העניין המצב היה הפוך והיה רוב חרדי בצבא ומיעוט חילוני, אבל עדיין יכלתי לבחור שלא להתפלל ולא לנהל אורח חיים חרדי, אין לי בעיה להתגייס.
שואל השאלה:
אין חרדי אחד שהתגייס ונשאר שמרן באותה המידה.
כולם השתנו שם ולא לטובה (יראת שמים, הידור במצוות וכו')
לא בא לזלזל בדתיים והחרדים שכן משרתים. כל אחד ורמתו הרוחנית, אבל אין ספק שקשה לשמור על רמה רוחנית גבוהה בצבא.
הכשרות לא משהו, התפילות בחפיף, והקפדה על הפרדה מגדרית דורשת אומץ ומלחמה על כל צעד ושעל. זאת לא בדיוק התאמה לחייל חרדי
אין חרדי אחד שהתגייס ונשאר שמרן באותה המידה.
כולם השתנו שם ולא לטובה (יראת שמים, הידור במצוות וכו')
לא בא לזלזל בדתיים והחרדים שכן משרתים. כל אחד ורמתו הרוחנית, אבל אין ספק שקשה לשמור על רמה רוחנית גבוהה בצבא.
הכשרות לא משהו, התפילות בחפיף, והקפדה על הפרדה מגדרית דורשת אומץ ומלחמה על כל צעד ושעל. זאת לא בדיוק התאמה לחייל חרדי
^זה לא כזה טיעון, הרי עובדה שהצבא נותן מסגרות כמו ההסדר ונצח יהודה, אז אם החרדים באמת היו רוצים, הם היו יכולים לקבל מסגרות מתאימות. החרדים שמתגייסים שאתה מדבר אליהם הם ממילא "חלשים", נגיד את זה ככה. אם מגיעה קבוצה של בחורי ישיבות רציניים, אין שום סיבה שתהיה ירידה רוחנית. (לא מביע דעה כלל אלא רק מתייחס לטיעון שהבאת).
שואל השאלה:
אתה צודק שתאורטית אפשר לבנות קבוצה נפרדת לחלוטין שתתאים את עצמה במאה אחוז אבל הצבא לא ערוך לזה ולא מעוניין בזה.
עובדה שבכל כמה חודשים שומעים על מאבק שעולה לכותרות של חייל שלא הסכים לשמוע שירת נשים או שפיקדה עליהם קצינה, ואני מדבר על הפלוגות החרדיות.
ואני לא חושב שבהכרח צה"ל אשם, כי באמת לתת מענה מושלם זה כמעט כמו לבנות צבא מקביל.
אתה צודק שתאורטית אפשר לבנות קבוצה נפרדת לחלוטין שתתאים את עצמה במאה אחוז אבל הצבא לא ערוך לזה ולא מעוניין בזה.
עובדה שבכל כמה חודשים שומעים על מאבק שעולה לכותרות של חייל שלא הסכים לשמוע שירת נשים או שפיקדה עליהם קצינה, ואני מדבר על הפלוגות החרדיות.
ואני לא חושב שבהכרח צה"ל אשם, כי באמת לתת מענה מושלם זה כמעט כמו לבנות צבא מקביל.
^הצבא לא מעוניין בזה? מאיפה לך ההנחה הזאת? החרדים לא מעוניינים בזה וזה ברור, אין לך מה להתחמק מזה. אפשר לדון אם זה נכון או לא, אבל אם החרדים היו מאוד רוצים, היה אפשר להגיע לפיתרון טוב. אז להגיד את זה, זה לא טיעון למה לא להתגייס.
שואל השאלה:
הצבא לא רוצה והראייה שגם עם שמירת ההלכה בפלוגות בקיימות הם מתקשים.
ההתנגדות לגיוס מגיעה משני כיוונים: אי ההתאמה לבחור חרדי, וחשיבות לימוד התורה.
זה נכון שעדיין יש את העניין השני של עדיפות לימוד תורה, אבל לפחות היו ממליצים למי שלא לומד ללכת להתגייס.
כיום גם למי שלא לומד- לא ממליצים בגלל אי ההתאמה
הצבא לא רוצה והראייה שגם עם שמירת ההלכה בפלוגות בקיימות הם מתקשים.
ההתנגדות לגיוס מגיעה משני כיוונים: אי ההתאמה לבחור חרדי, וחשיבות לימוד התורה.
זה נכון שעדיין יש את העניין השני של עדיפות לימוד תורה, אבל לפחות היו ממליצים למי שלא לומד ללכת להתגייס.
כיום גם למי שלא לומד- לא ממליצים בגלל אי ההתאמה
לא
איזה מתקשים? מישהו שאני מכיר שהיה בהסדר, בחור אשכנזי, ביקש בשר חלק וקיבל. הוא גם סיפר ששמירת העיניים שלו בצבא הייתה הרבה יותר טובה מבישיבה.
ברור שכיום לא ממליצים, כי אין אף הסדר אמיתי שמתאים לחרדים. לא ניסו לייצר הסדר כזה.
כמו שכבר אמרתי, הטיעון *הזה* כמעט ולא רלוונטי ונראה לי שדי מיצינו את העניין...
ברור שכיום לא ממליצים, כי אין אף הסדר אמיתי שמתאים לחרדים. לא ניסו לייצר הסדר כזה.
כמו שכבר אמרתי, הטיעון *הזה* כמעט ולא רלוונטי ונראה לי שדי מיצינו את העניין...
כן בוודאי
האם להתגייס או לא לצבא היא בחירה אישית מאוד שתלויה במגוון גורמים, כולל ערכים, מטרות ונסיבות אינדיבידואליות.
אם הצבא היה מיישר קו עם הנוהגים החרדיים, לרבות היבטים כמו לימוד בישיבה, תפילות, שמירת כשרות ושמירת מצוות, ייתכן שהוא פונה ליחידים שמתעדפים את מנהגיהם הדתיים ורוצים לשרת תוך שמירה על אמונתם.
עם זאת, חשוב לציין שהמבנה והדרישות של השירות הצבאי לא תמיד עולים בקנה אחד עם מנהגים או אמונות דתיות ספציפיות. בסופו של דבר יהיה זה תלוי ביחידים לשקול באיזו מידה ניתן להתאים את המנהגים והחובות הדתיים שלהם במסגרת הצבאית.
בסופו של דבר, ההחלטה להתגייס לצבא היא אישית וצריכה להתבסס על שיקול מדוקדק של הערכים, המטרות וההשפעה הפוטנציאלית והאתגרים הכרוכים בשירות הצבאי.
אם הצבא היה מיישר קו עם הנוהגים החרדיים, לרבות היבטים כמו לימוד בישיבה, תפילות, שמירת כשרות ושמירת מצוות, ייתכן שהוא פונה ליחידים שמתעדפים את מנהגיהם הדתיים ורוצים לשרת תוך שמירה על אמונתם.
עם זאת, חשוב לציין שהמבנה והדרישות של השירות הצבאי לא תמיד עולים בקנה אחד עם מנהגים או אמונות דתיות ספציפיות. בסופו של דבר יהיה זה תלוי ביחידים לשקול באיזו מידה ניתן להתאים את המנהגים והחובות הדתיים שלהם במסגרת הצבאית.
בסופו של דבר, ההחלטה להתגייס לצבא היא אישית וצריכה להתבסס על שיקול מדוקדק של הערכים, המטרות וההשפעה הפוטנציאלית והאתגרים הכרוכים בשירות הצבאי.
אנונימי