התחלתי לצאת עם בחור (21 ו22) וזה נהיה נורא רציני ממש מהר (להכיר משפחות וכאלה) ואני לא מרגישה מאה אחוז שם

לא הייתי ממהר להכיר משפחות, כדאי להכיר את הבן אדם לעומק יותר

פשוט תדברי איתו על זה, תתקשרי איתו, תגרמי לו להבין שאת לא ב100% שם ושלא יפתח יותר מידי ציפיות.

אני מבינה שאת רוצה לברר עם עצמך דברים אבל הוא גם צריך לדעת מזה, תחשבי איך את היית מרגישה אם זה היה הפוך..

אני אישית הייתי רוצה לדעת אם הפרנטר שלי לא היה
ב100% איתי או היה מרגיש לא בנוח.

שואל השאלה:
ממש נכפה עליי כל העניין עם המשפחה (זה רק מהצד שלו.. אני פגשתי את כולם וכולם שם מתייחסים אלינו כאילו התחתנו כבר) כשאצלי הוא אפילו לא פגש את ההורים. אני פשוט רגילה בשלב כזה התחלתי של קשר להיות משוגעת עליו אבל במקום זה אני מרגישה כאילו התפשרתי של החיים למרות שהוא בן אדם מהמם. אבל עכשיו אני עמוק בזה איך לעזאזל לוקחים צעד אחורה? זה לא שבא לי לסיים הכל פשוט בא לי לקחת את הדברים בקצב יותר הגיוני כדי לא להרגיש ככה מחוייבת למישהו שאני יוצאת איתו סהכ חודש

לדעתי את מרגישה ככה מרוחקת מכייון שהוא לקח את זה כמה צעדים קדימה וגם לך להיבהל.
באמת כדאי שתדברי על זה איתו ותאמרי לו שייתן לך את המרחב והספייס שלך כי זה קצת חונק אותך

שואל השאלה:
ככ לא נעים לי אמא שלו אשכרה כבר הוסיפה אותי לירושה בצוואה

מה איזו הגזמה, תגידי לו שאת רוצה שתשקיעו יותר בקשר בניכם ואת ההורים אפשר לראות פעם ב את לא צריכה לתת לו לנהל את זה יש לך דעה תביעי אותה

אין דבר כזה לא נעים, אשמתו שהכיר אותך להורים מוקדם מידי.

תששי רק מה שטוב *לך* בלבד
מסכימה איתי שלא תתחתנו כי לא נעים לך

שואל השאלה:
כן מה אני אגיד אין כמוכם בגדול