אני מבינה הרבה בתורה אבל אף פעם לא הבנתי מה אומר המשפט הזה

החן הוא שקר והיופי הוא אבל, שיופי וחן הם לא חשובים בסופו של דבר יש את הבפנים שהוא היופי והחן האמיתיים

והחן והיופי נעלמים ואם אין לך יופי וחן פנימיים יצאת ממש מכוער בהכל

משלי פרק לא-ל מצודת דוד
""שקר החן. חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר''ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה' היא הראויה להללה בזה"

תלמוד בבלי - סנהדרין-דף כ - א
""שקר החן והבל היופי" שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז יראת ה' היא תתהלל זה פלטי בן ליש דבר אחר שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יהושע יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה דבר אחר שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי"

"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), אֵין לְהָבִין שֶׁחֵן וְיֹפִי הֵמָּה דְּבָרִים שְׁלִילִיִּים - אַדְּרַבָּא, ה' נוֹסֵךְ חֵן עַל יְרֵאָיו, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְעוֹד, וּוַדַּאי שֶׁזֶּה מַתְּנַת ה', וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים: "וּתְנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ". הַחֵן וְהַיֹּפִי הֵם שֶׁקֶר כַּאֲשֶׁר אֵינָם צְמוּדִים עִם יִרְאַת ה', אֲבָל אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - בְּחֵן וְחֶסֶד אֲמִתִּי.

אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה (משלי ט, יז): "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם", כְּלוֹמַר: טֶבַע הָאָדָם לִמָּשֵׁךְ אַחַר הַגָּנוּב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מֵהַמָּפְקָר אוֹ מֵחֵפֶץ שֶׁתַּחַת בַּעֲלוּתוֹ. וְיֵשׁ לַעֲמֹד עַל סִבַּת הַדָּבָר:
הָאָדָם נוֹלָד בְּטֶבַע שֶׁל יְצָרִים שׁוֹנִים, כְּגוֹן לַחֲמֹד אֶת אֲשֶׁר לְזוּלָתוֹ אוֹ לְקַנֹּאת בַּאֲשֶׁר לְזוּלָתוֹ, וְזֶה כָּל הָאָדָם - שֶׁאֵין הוּא מִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְתָמִיד עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל אֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ, וְלֹא יֵרָגַע וְלֹא יִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר יַשִּׂיג מַעֲמָד אוֹ כָּבוֹד כַּאֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ, אוֹ עַד אֲשֶׁר יַשִּׂיג אֶת אֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ מַמָּשׁ.
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: אָדָם לֹא נֶהֱנֶה וְלֹא מַרְגִּישׁ סִפּוּק בַּמֶּה שֶׁתַּחַת בַּעֲלוּתוֹ, וְתָמִיד עֵינָיו עַל אֲשֶׁר לְזוּלָתוֹ. וְהַרְבֵּה פְּעָמִים, אַף הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לְזוּלָתוֹ, נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ לְהַרְבֵּה.
לָכֵן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל טוּב שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה אֵצֶל חֲבֵרוֹ דְּבַר מָה שֶׁאֵין אֶצְלוֹ - אַף שֶׁחֲבֵרוֹ בַּמַּעֲמָד הַרְבֵּה יוֹתֵר נָמוֹךְ מִמֶּנּוּ בְּעשֶׁר אוֹ בְּכָבוֹד - לֹא יִרְוַח לוֹ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר יַשִּׂיג אֶת אֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ אוֹ כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְאֵינוֹ מַבִּיט עַל שֶׁבִּשְׁאָר הַדְּבָרִים הוּא עוֹלֶה עַל חֲבֵרוֹ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים. אֶלָּא עַל מַה שֶּׁהוּא עוֹלֶה עַל חֲבֵרוֹ - רוֹאֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, וְרַק שָׂם מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ עַל פָּרִיט קָטָן שֶׁחֲבֵרוֹ עוֹלֶה עָלָיו.
מַה הַמָּתֹק וּמַה הַטָּעִים אֵצֶל הָאָדָם - הֱוֵי אוֹמֵר: מַה שֶּׁיֵּשׁ לְזוּלָתוֹ וְאֵינוֹ בְּהֶשֵּׂג יָדוֹ. וְאִלּוּ מַה שֶּׁבְּהֶשֵּׂג יָדוֹ בְּנָקֵל - פָּחוֹת מָתֹק לוֹ. וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל דְּיִצְרָא דִּנְשׂוּאוֹת קָשֶׁה מִיִּצְרָא דִּפְנוּיוֹת (סוף מסכת נדרים).
כִּי הַמְּתִיקוּת וְהַחֵן יֶשְׁנוֹ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּהֶשֵּׂג יָד. הַמְכֻסֶּה, הַמֻּצְנָע בְּיוֹתֵר, עָלָיו נוֹפֵל חֵן וְיֹפִי אֲמִתִּי. אִשָּׁה הַמֻּפְקֶרֶת בִּלְבוּשָׁהּ, הֲרֵי שֶׁהִיא מֻשְׁלֶלֶת מֵהַחֵן וְהַיֹּפִי הָאֲמִתִּי.
תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה דָּאֲגָה לִשְׁלוֹם הַבַּיִת הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי. נִצְטַוִּינוּ עַל טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה - זְמַנִּים מְיֻחָדִים שֶׁאָדָם חַיָּב לִפְרשׁ מֵאִשְׁתּוֹ, כָּךְ שֶׁגַּם אָדָם שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהִיא בְּהֶשֵּׂג יָדוֹ, נָטְלָה אוֹתָהּ הַתּוֹרָה מִמֶּנּוּ מִזְּמַנִּים מְסֻיָּמִים, וּבָזֶה נֶהְפֶּכֶת בִּבְחִינָה מְסֻיֶּמֶת לְ"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ", כִּי רַק הַפְּרִישׁוּת וְהָרִחוּק נוֹסֵךְ עַל הַמֻּפְרָשׁ טֹהַר וְחֵן, וְכַמּוּבָא בַּגְּמָרָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁחָלָה עַל אִשָּׁה אַחַת, וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהּ אוֹ יִרְאֶנָּה, וַאֲפִלּוּ מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר, וְאָז יִתְרַפֵּא. וְלִכְאוֹרָה מַה יִתֵּן לוֹ שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהּ? אֶלָּא כָּאָמוּר, בָּזֶה שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהּ יִתְמַעֵט הַחֵן וְהַיֹּפִי שֶׁלָּהּ, כִּי תֵצֵא מֵהֶסְגֵּר הַצְּנִיעוּת הַנּוֹסֵךְ חֵן, וְיֻמְעַט בִּבְחִינַת הַ"מַּיִם גְּנוּבִים", וְאָז יֵרָגַע יִצְרוֹ וְיִתְרַפֵּא.
חֵן וְיֹפִי אֲשֶׁר מֵאֵת ה' נֻסַּךְ עַל הָאָדָם, וְכָאָמוּר, דְּזֶהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא צָמוּד עִם יִרְאַת שָׁמַיִם - זֶהוּ חֵן וְיֹפִי אֲמִתִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹשֵׁךְ אֵלָיו זָרִים. זֶהוּ חֵן וְיֹפִי שֶׁאֵין תַּקָּלָה יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, רַק תּוֹעֶלֶת, כִּי הוּא מַתְּנַת ה'.
חֵן וְיֹפִי שֶׁאֵינוֹ צָמוּד עִם יִרְאַת שָׁמַיִם, זֶהוּ שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אֵינוֹ אֶלָּא לְעֹנֶג רִגְעִי, אוּלָם מַשְׁאִיר אַחֲרָיו נְגָעִים גְּדוֹלִים, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי. זֶהוּ חֵן וְיֹפִי הַמּוֹשֵׁךְ אֵלָיו זָרִים הַמְקַלְקְלִים אֶת הַנְּטִיעוֹת וּמַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם.
הַמַּבְדִּיל בֵּין חֵן וְיֹפִי שֶׁל אֱמֶת, שֶׁכָּל תּוֹצְאוֹתָיו אַךְ וְרַק טוֹב וְאשֶׁר, לְבֵין חֵן וְיֹפִי שֶׁל שֶׁקֶר, שֶׁכָּל תּוֹצְאוֹתָיו רַע וָמַר - הוּא הַצְּנִיעוּת. כַּאֲשֶׁר הַהַנְהָגָה הִיא בִּצְנִיעוּת - נִשְׁמָר הַחֵן וְהַיֹּפִי לְחִיּוּבִי בִּלְבַד, אוּלָם בְּחֹסֶר הַצְּנִיעוּת, בְּהֶפְקֵרוּת וּבְגִלּוּי, הֲרֵי שֶׁנִּשְׁלָךְ הַחֵן וְהַיֹּפִי לִדְבָרִים שְׁלִילִיִּים בְּיוֹתֵר.

שחן ויופי הם שני דברים שונים, חן זה שאתה נראה טוב בעיני אחרים ואנשים רואים בך חן ויופי, יופי זה שאתה יפה באמת בין אם רואים את זה או לא (אל תתפסו אותי במילה אם אני לא טועה זה ככה או הפוך) אבל בקיצור המשך המשפט אומר שאישה יראת ה' מתוך כבוד ה' תתהלל בהם שלמרות שהם שקר והבל הם עדיין היופי והחן והיא תתהלל בהם מתוך יראת ה' (לא תתהלל מלשון להשוויץ וגאווה, זה לא טוב)

"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" הפסוק הזה לכאורה מאוד מרגיז, מה הבעיה ביופי? למה תמיד מדברים על דברים כמו "יראה" ו"אמונה" בלי לתת שום ביטוי לערך של הגוף?

התשובה פשוטה. לגוף יש ערך עצום והרבה כוח, הוא יכול לבנות ולהוסיף (בזוגיות לדוגמה) או חס וחלילה להרוס (בגידה ופיתוי).
הפסוק נותן לנו קווים, מהו יופי אמיתי. כאשר היופי או החן הם הדבר העיקרי בחיים ובזוגיות, ממילא הם שקר כי הם חולפים ולא מספיקים כדי להקים משהו יציב וטוב.
אבל מי שבוחרת לזכך את המידות, לבנות את עצמה מתוך אישיות ואמונה - דווקא היא זוכה ומהוללת. במה? ביופי והחן, היא תזכה שהם ישמשו לבניית זוגיות, לקשר אישי וטהור בלי שום מישהו חיצוני - כאן הגוף שלה יפה ומבטא את הפנימיות שלה בצורה אמיתית

היופי והחן - אם הם באים ללא יראת שמים הם לא שווים כלום

כמו שאם ניקח חזיר ונשים לו נזם יפה מזהב זה יהיה סתם דוחה, כך גם כשאין יראת שמים ומידות טובות - היופי לא שווה כלום


שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם - היא תתהלל