אמא שלי רוצה שאלך לפסיכולוגית..

הפסיכולוגית שלי לא מספרת להורים שלי שום דבר ממה שקורה בשיחה היא תמיד מבקשת אישור ממני אם אין אישור שלי היא לא מוציאה מילה על מה שדיברנו

תקשיבי אני עומדת להתחיל ללכת לפסיכולוגית מרצוני! היא לא מספרת כלום להורים אבל אם מדברים על פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות היא מחויבת לספר, תאכלס אני כבר מלכה להתחיל את הפגישות כי אני מרגישה שאני צריכה את זה

לפסיכולוגית יש חובה לשמור בסוד כל מה שאת מספרת לה (אלא אם את מאשרת לה לספר למישהו אחר כמובן)
חוץ מדברים שנכנסים בגדר חובת דיווח שהיא חייבת לספר על פי חוק (דברים כמו אובדנות, פגיעה עצמית, פשעים וכו)

אסור לה לספר להורים אם זה לא משהו שיכול לסכן אותך
וכן הייתי ועזבתי כי אני פשוט שונאת פסיכולוגים ואף פעם לא באמת עזרו לי

תבקשי ממנב שלא תספר להורים שום דבר וככה זה יכול סבבה

אני הייתי בפסיכולוגית והיא פשוט עזרה לי ולא סיפרה להורים

אני הייתי רוצה ללכת לפסיכולוגית אבל הפסיכולוגיים האלה לוקחים מאות שקלים שאין לי ואין להורים שלי!!! תלכי פשוט עדיף שתלכי

יש דבר כזה איסור פרסום
אסור לפסיכולוגיה להגיד כלום אפילו לא בבית משפט אז להורים?
תבדקי את זה עם אותה פסיכולוגית שאסור
אין לך למה להגיד לא...זה לא באמת משנה תנסי תראי הרבה אומרים שזה כיף

היא לא יכולה לספר להורים בלי הרשות שלך
אבל כן לדעתי שווה לך לנסות ללכת לפסיכולוג

הייתי אצל יועצת סציואלית כי החריכו אותי פשוט לא דיברתי ואז לא לקחו אותי יותר.
אם את לא רוצה את לא חייבת תגידי לה את זה.
נ.ב- עכשיו אני דווקא עכשיו רוצה פסיכולג- כאני אני לא בטוחה אם כן או לא אבל יש משהו בתוכי שרוצה

הפסיכולוגית שלך מחויבת לספר משהו רק במידה שאת מספרת לה משהו שמהווה/מהווה כוונה לפגוע בעצמך בדרך כזו או אחרת/או באחרים. אם את מהווה סיכון בעצם.
אם היא מספרת משהו מעבר לזה בלי אישור שלך, זה מהווה עבירה על החוק.
איפה מתחילה הבעיה? בגלל שזה מאוד נתון לפרשנות.
יכולה לספר לך משהו שקרה לי, סיפרתי משהו הכי שולי ולא בכוונה אובדנית או לפגוע בעצמי או באחר ליועצת והיא פירשה את זה כאילו כן.

פסיכולוגית לא יכולה לספר כלום להורים אין לך ממה לפחד מבטיחה..

יש חיסיון רפואי, היא לא תדווח להורים

וואו תקשיבי עכשיו תלכי לפסיכולוגית שפכי לה הכל הכלל כל מה שקשה לך מה שכואב לך ופסיכולוגית לא אמורה להוציא שום מילה על המפגש שהיה איתך היא אמרוה להקשיב לך ולנסות לתת לך עצות אני אומרת לך לכי על שה את לא צריכה לפחד ממה שהיא תגיד לאמא שלך למקות שהיא לא אמורה להגיד כלום
תנסי חיים פעם אחת מקווה שעזרתי

לא , אבל הייתי אצל פסיכיאטרית שזה כמעט אותו הדבר היה מלחיץ קצת אבל מתרגלים אחרי כמה מפגשים
ואם את מספרת , תספרי לה דברים קיצוניים שעלולים לפגוע בך היא תדווח ולא רק להורים (לרוב ..)
וכל השאר אמור להישאר בינכן בלבד .
בהצלחה

תקשיבי לי לכי. זה יכול ממש לעזור לך ומקסימום אחרי כמה פגישות אם את רואה שלא עוזר לך תנסי להחליף פסיכולוגית את לא חייבת בכוח! לגבי זה שאמרת שהיא תספר הכל זה ממש לא נכון. להפך אסור לה לספר שום דבר ממה שאת אומרת לה אלא אם כן מה שאת אומרת מהווה סכנה לחייך נגיד אם סתם דוגמה תזכירי שיש לך מחשבות אובדניות , פגיעה עצמית , את חושבת על מוות או מזיקה לעצמך בצורה כזו או אחרת.

פסיכולוגים לא מספרים שום דבר לאף אחד אלא אפ כן זה דבר שחובה דיווח כמו פגיעה עצמית. אני דיברתי עם פסיכולוגית כל השנה האחרונה וזה מאוד עזר לי, אז ממליצה גם!!

בואנה כך האלה שאומרים שפסיכולוגים לא מספרים כלום חוץ מדברים קיצוניים אז איך תסבירו את זה שהייתי אצל 2 פסיכולוגים שונים ואמרתי לשניהם לא לספר כלום מהפגישה ושתיהם עדיין נפגשו עם ההורים שלי ואני חיכיתי בחוץ אז שמעתי הכל והיא פשוט סיפרה להם הכלל הכל מהכל כל דבר ודבר שאמרתי בפגישות

מסכימה לגמרי עם התשובה השנייה (של אנונימית1450)
היה לי בבית ספר מרצוני ועכשיו אני גם עומדת להתחיל פסיכולוגית מרצוני.
זה תמיד היה מרצוני.
אסור להם לספר עד שזה מגיע לקיצון שלא נדע כמו הת*בדויות, פגיעות וכזה..
כי זה כבר יכול לסכן את הבן אדם והיא צריכה לספר במיוחד שאת המטופלת שלה והיא זאת שיודעת על זה ויכולה להגן עלייך.. (חס וחלילה שלא נכיר דברים כאלה)
אז אני ממליצה זה מאוד עוזר, דעתי היא אפילו שכל אחד צריך מישהו לדבר..
אז אם אמא שלך מציעה את זה, לדעתי תלכי ותשחררי את הכל.
מוזמנת גם לדבר איתי, בהצלחה :)

אסור לפסיכולוג לספר כלום ממה שהמטופל אומר לו אלא אם כן זה דברים שקשורים במוות ומחשבות אובדניות אם לא אסור לו אפילו לספר להורים שלך אז את לא צריכה לדאוג מזה ותלכי זה באמת עוזר לפרוק ולקבל עצות ממקצוען

אני חושבת שפסיכולוג אמור לשמור על הפרטיות שלך ותבקשי את זה שהוא לא יעביר, הוא כנראה יעביר התקדמויות והבחנות להורים שלך אבל לא כל מה שאת אומרת

חלק מהעניין של פסיכולוגית, זה שהיא לא מספרת כלום. אני יכולה להגיד על אמא שלי שהיא מרפאה בעיסוק, היא לא מספרת כלום על המטופלים שלה. בכללי במקצועות שעוזרים לאנשים עם בעיות נפשיות/גופניות מחויבים לא לספר שום דבר לאף אחד על הקליינטים שלהם.

הייתי באותו מצב בכיתה ו, אמא שלי שלחה אותי לפסיכולוגית כשלא רציתי מאותן סיבות. הלכתי לפגישה אחת ולא אהבתי ועכשיו אני ממש ממש צריכה את זה ואני מחפשת, אני חושבת שכדאי לך לבדוק ולא לפסול מההתחלה

פסיכולוגית לא אמורה לספר להורים כלום וזה לא חוקי
וכדאי לך ללכת זה מאוד יעזור

למה שלא תספר לאבא שלך או לסבא או סבתא פסיכולוג זה משהו שאמורים בסוף לפנות אליו

לפסיכולוגית אסור לספר על מה את מדברת איתה זה נראלי פלילי או משהו כזה הבנתי

שמע, פסיכולוגים לא אומרים דבר להורים. מה שנמצא בשיחות בניכם נשאר שם.
הם חותמים על סודיות או משהו בסגנון, זה חלק עיקרי בתפקיד שלהם, השיח עם המטופל נשאר מולו כל עוד לא מדובר פפגיעה עצמית/אחרים - שרק אז הם מחוייבים לדווח.
מנסיון, כדאי מאוד ללכת לפסיכולוג, זה מאוד עוזר לנפש, לחיים ובאמת משפיע לטובה. זאת גם המטרה.
זה נשמע שהיא רוצה את זה בסופו של דבר עבורך ולטובתך, שיהיה מישהו נטרלי שתדבר איתו על מה שמפריע ומערער אותך כי אתה לא משתף אותה.
בהצלחה רבה לך, רק לטובתך.

לכל האנשים שאמרו בתגובות שאסור לפסיכולוגיה לשתף אנשים וגם את ההורים
אז למה הפסיכולוגית שהייתה לי שיתפה הכל למרות שאמרתי לה גם לא לשתף?
ואחרי שגם סיימתי איתה בגלל זה הלכתי לעוד אחת אחרת וגם היא סיפרה הכל
ואני יודעת שהיא סיפרה הכלל
אני גם עוד מעט מסיימת איתה כי אני לא סומכת עליה
וכבר לא באלי ללכת לעוד פסיכולוגים יותר
איך זה הגיוני י שהם סיפרו הכל למרות שגם ביקשתי וגם אסור להם?

תבדקי קודם כל את התנאים של חיסיון מטפל מטופל, היא לא יכולה לשקר לך בנוגע לזה והיא מחויבת להסביר לך את ההסכם אם תשאלי אותה עליו

אני בחיים לא הייתי אצל פסיכולוגית אבל יש לי חברות שהיו והן סיפרו לי שפסיכולוגים לא מספרים דברים להורים אלא אם כן אתה מספר על דברים כמו פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות ואז מחוייבים לספר להורים, אבל חברה שלי הייתה אצל פסיכולוגית והיא אמרה לי שזה ממש עזר לה!

מציעה ללכת אבל להיזהר.
אני הלכתי לפסיכולוגית מרצוני בתקופה ממש קשה ופשוט שפכתי הכל הכל והיא אמרה שהיא לא תספר להורים שלי ובסוף סיפרה להם הכל וזה היה נורא כי אלה היה דברים מאוד אישיים ורעים.
מאז לא הלכתי יותר לפסיכולוגית אבל אני חושבת על זה שוב כי אם מוצאים את האחת הנכונה ונזהרים עם מה שאומרים לה זה יכול להיות נהדר

אסור לה לספר כלום בגדול

הפסיכולוגית לא מספרת כלום אסור לה! גם אמא שלי מחפשת לי פסיכולוגית ותנסי פגישה אחת ותראי מה קורה לא צריך להגיד לא ישר הכול טוב תזכרי שאת לא חייבת

אסור לפסיכולוגים לספר כלום להורים
זה אסור..

הייתי אצל כמה פסיכולוגיות/ים
לרוב הם מספרים רק את הדברים הקטנים, לא משהו שיהרוס אותך לגמרי
זה יכול להיות מפחיד קצת כי תמיד יש פחד שיספרו להורים אז לא נפתחים כל כך
אבל אם תלכי לאחד/ת אמין/ה אז תתרגלי לשפוך וזה טוב ולגמרי עוזר.
ממליצה ללכת

אני הייתי על פסיכולוג במשך שנה וחצי בגלל אירוע טראומטי (לא נרחיב)
וזה ממש עוזר
זה טוב לפרוק רגשות אבל מה שמיוחד בפסיכולוג זה שהוא נותן לך כלים להתמודד עם הבעיות שלך...

אני מאוד ממליץ
וגם אתה יכול לבקש שלא יספר דברים כאלו ואחרים להורים
אחרי הכל יש לך סודיות רפואית...

ברור שאמא שלך תדע כל מה שאמרת לפסיכולוגית ולא יהיה שום סוד, פסיכולוגים לא שומרים על החסיון עם המבוגרים, בטח שלא עם ילדים, זה תמים לחשוב אחרת. וגם ידרבנו אותך לדבר, ובסוף את כן תגידי מה שאת לא רוצה, אבל כל זה עדיין לא אומר שלא כדאי ללכת, בגלל שהאמא כנראה רוצה לטובתך ולא נגדך. הורה זה לא אדם מקצועי שתמיד יודע איך לעזור. יש לו מקצוע אחר משלו. מציע שתתני לזה הזדמנות פעם אחת או פעמיים ואז תחליטי סופית, אבל בכוח אין טעם כי לא יצא מזה כלום.