2 תשובות
לנין הגדיר זאת יפה (מטריאליזם ואמפיריו קריטיציזם, בהתחלה), שמדובר במטריאליזם ברברי שסובר שהתודעה יוצאת מהגוף כמו שהשתן יוצא מהכליות.
מטריאליזם- הרעיון שניתן להסביר כל דבר בעולם, כולל הנפש, במונחים של דברים פיזיים.
דואליזם- רעיון שיש שני סוגים שונים של דברים בעולם: דברים פיזיים ודברים לא פיזיים.
מוח ונשמה
אפיפנומנליזם- תפיסה שאומרת שכשאנחנו מרגישים משהו בקרבתנו, כמו לדוגמה ראיית בננה צהובה, החוויה הזאת נוצרת על ידי אירועים פיזיים במוח שלנו.
אבל, למרות שהחוויה הזאת קורה בזכות האירועים הפיזיים האלו, היא לא משפיעה על העולם הפיזי באופן סיבתי.
בניגוד לדואליזם, האפיפנומנליזם מסתמך על הטענה שהנפש והגוף הם חלקים משולבים של אותה ישות, ולא ישויות נפרדות.
כך, למרות שאנחנו יכולים להבחין בין המחשבות שלנו לבין הפעולות הגופניות, אין לנו הפרדה מוחלטת בין התודעה לבין הגוף.
משום שהמחשבות והחוויות שלנו הן תוצאות של תהליכי פעילות במערכת העצבים ובמוח, והם משתנים יחד עם הפעילות הפיזית של המוח והגוף.
אפיפנומנליזם טוען כי כשאנחנו מרגישים משהו בקרבתנו, כמו לדוגמה ראיית בננה צהובה או אבטיח ירוק, החוויה נוצרת על ידי אירועים פיזיים במוח שלנו, אך היא לא משפיעה על המציאות הפיזית סביבנו.
כלומר, החוויה שלנו מתרחשת באופן פנימי, ואינה משפיעה על החומר החיצוני או על החוקיות הפיזיות של העולם סביבנו.
האפיפנומנליזם מבטל את ההבדל הבסיסי בין הנפש לגוף, ומכניס את התודעה והחווייה לתחום הפיזי והחומרי.
זה מציין שהתודעה והחוויה הם חלק מהעולם הפיזי והם מתרחשים על ידי תהליכי פעילות פיזית במוח ובגוף.
כך, אפיפנומנליזם מציע תפיסה שלמה יותר של הקשר בין התודעה והחוויה לבין הפיזיות של המציאות סביבנו.
בזמן שהדואליזם טוען כי הנפש והגוף הם ישויות נפרדות, ובזמן שהמטריאליזם טוען כי הכל ניתן להסבר בצורה פיזית, האפיפנומנליזם מציע תפיסה מתקדמת יותר של היחסים בין הנפש לגוף ובין התודעה לחומריות.
דואליזם- רעיון שיש שני סוגים שונים של דברים בעולם: דברים פיזיים ודברים לא פיזיים.
מוח ונשמה
אפיפנומנליזם- תפיסה שאומרת שכשאנחנו מרגישים משהו בקרבתנו, כמו לדוגמה ראיית בננה צהובה, החוויה הזאת נוצרת על ידי אירועים פיזיים במוח שלנו.
אבל, למרות שהחוויה הזאת קורה בזכות האירועים הפיזיים האלו, היא לא משפיעה על העולם הפיזי באופן סיבתי.
בניגוד לדואליזם, האפיפנומנליזם מסתמך על הטענה שהנפש והגוף הם חלקים משולבים של אותה ישות, ולא ישויות נפרדות.
כך, למרות שאנחנו יכולים להבחין בין המחשבות שלנו לבין הפעולות הגופניות, אין לנו הפרדה מוחלטת בין התודעה לבין הגוף.
משום שהמחשבות והחוויות שלנו הן תוצאות של תהליכי פעילות במערכת העצבים ובמוח, והם משתנים יחד עם הפעילות הפיזית של המוח והגוף.
אפיפנומנליזם טוען כי כשאנחנו מרגישים משהו בקרבתנו, כמו לדוגמה ראיית בננה צהובה או אבטיח ירוק, החוויה נוצרת על ידי אירועים פיזיים במוח שלנו, אך היא לא משפיעה על המציאות הפיזית סביבנו.
כלומר, החוויה שלנו מתרחשת באופן פנימי, ואינה משפיעה על החומר החיצוני או על החוקיות הפיזיות של העולם סביבנו.
האפיפנומנליזם מבטל את ההבדל הבסיסי בין הנפש לגוף, ומכניס את התודעה והחווייה לתחום הפיזי והחומרי.
זה מציין שהתודעה והחוויה הם חלק מהעולם הפיזי והם מתרחשים על ידי תהליכי פעילות פיזית במוח ובגוף.
כך, אפיפנומנליזם מציע תפיסה שלמה יותר של הקשר בין התודעה והחוויה לבין הפיזיות של המציאות סביבנו.
בזמן שהדואליזם טוען כי הנפש והגוף הם ישויות נפרדות, ובזמן שהמטריאליזם טוען כי הכל ניתן להסבר בצורה פיזית, האפיפנומנליזם מציע תפיסה מתקדמת יותר של היחסים בין הנפש לגוף ובין התודעה לחומריות.