מתחיל לחשוב בזמן האחרון שאני טרנס וממש מפחד עצות איך להוציא את זה מהראש?

תספר לאמא

תנסה לחשוב רגע באמת
אם אתה טרנס אין בזה שום בעיה, בכל מקרה
יש אולי איזה מישהו מהלהט''ב שאתה מכיר ויכול לדבר איתו על זה ?

זה לא משהו שעובר, אבל אתה לא בהכרח אוטומטית טרנס, תנסה לחשוב בשיא הכנות שלך עם עצמך, אף אחד לא יכול לשפוט אותך כשאתה עושה את זה חוץ מעצמך(משהו שקרה לי) ואז תנסה לחשוב על העבר שלך, על איך שאתה תופס את עצמך, איך אתה תופס את עצמך בעתיד , איך אתה רוצה שאנשים יראו אותך, מה האני הפנימי שלך הם הוא אישה או גבר.

החויה האישית שלי אני כרגע אישה טרנסית בארון, אני מדברת לשון פניה זכר בשביל שלא אתבלבל בבית כי זה ממש מסוכן לי לצאת כרגע מהארון.
אני חייתי שנים בהכחשה למרות שידעתי שמגיל מאוד קטן אני לא הכרתי את מי שאני רואה במראה, וראיתי במקרה גם כתבה בחדשות עם אמא שלי על טרנסגנדרים ואחרי שאמרתי לה שזה בדיוק מה שאני מרגיש והלוואי שהייתי יכול להוולד בתור ילדה היא הרביצה לי ושברה לי את כל החדר ברמה שלא יכולתי ללכת יומיים או לישון מרוב כאבים, אז שמתי את זה בפינה בראש וממש נחקק לי שזה לא דבר ראליסטי ואסור שזה יהיה אני.
כשגדלתי ניסיתי לצאת שוב מהארון בגיל 14 ורק כשהלכתי לכיוון הזה אמא שלי התחילה לדבר על טרנסגנדרים כאלו הם השטן ושלא מגיע לאנשים כאלה להתרבות והם צריכים למות לבד אבל היא תקבל אם היא תגלה שהבן שלה כזה ואמרתי לה שאני לא כזה ותשכח מה שאמרתי והיא אמרה שהיא ידעה שאני לא כזה והיא שמחה ש"בחרתי נכון".

בגיל 16 התחלתי להתאמן כי חשבתי שאולי אני פשוט לא מרוצה מהגוף שלי בתור גבר וזה גרם לי להרגיש אפילו גרוע כי הדגשתי לעצמי דברים שגרמו לסביבה שלי ולעצמי להראות יותר גברי וגדול וזה היה לי ממש מוזר כי זה גרם לי ממש לא להזדהות עם מי שאני רואה במראה וזה גרם לי להרגיש ממש אובדני כי הרגשתי שאני כמו במשחק מחשב חיי חיים של בן אדם זר, הייתי צריך כל הזמן להקצין את הגבריות שלי, התחביבים שלי הסתרתי אותם כי הם היו מבחינת "חברים שלי" תחביבים נשיים, שנאתי איך שאני מתלבש , איך שאני צריך לדבר ולהתנהג כדיי להשתלב בחברה וזה מכניס לדיכאון ואובדנות ושנאה עצמית מטורפת .
וכעסתי על עצמי שאני ככה, ושזה לא עובר, למרות שאני ממש תומך בקהילת הלהטב ואף פעם לא הייתי כזה הומופוב חשוך, אמרתי לעצמי "אני לא כזה" אני לא יכול להרשות לעצמי , חשבתי גם על הדברים שאמא שלי אמרה והרגשתי כאלו אם אהיה ככה לא מגיעה לי אהבה, החיים שלי יהיו גרועים, אני לא אהיה בריא , אני אהיה בן אדם רע.
אז נכנסתי למערכת יחסים ארוכה,התגייסתי לקרבי, היה לי שירות מצוין ומשמעותי, הייתי מפקד ואפילו הייתי קצת בקבע והמרחק הזה מהבית גרם לי להבין שהרבה ממה שקרה אצלי בבית היה לא לגיטימי ושאני לא חיי את החיים שלי בשביל ההורים שלי/ "חברים שלי"
שניתקו ממני קשר כי הם לא היו בקרבי ולא באמת אהבתי אותם/הם אותי .
הבנתי שהדחקתי את הזהות שלי ומי שאני .
השירות הצבאי גרם לי גם להרבה דיכאון וניסיתי להת אבד פעמיים, בגלל שעם כל כמה שהוא היה טוב הוא גרם לשינוים קיצוניים בגוף שלי שאני חושב שאם הייתי נכנס אליו ביחידה מעורבת ובטיפול להתאמה מגדרית היה יכול להיות לי באמת טוב.

יצאתי מהארון מול חברה שלי, היא כיביכול קיבלה איתי ובחרה להשאר איתי אבל הסתבר שזה היה רק כי היא חשבה שזה יעבור לי/היא תוכל לשנות אותי כי בסופו של דבר גם היא רצתה שאחיה את החיים שהיא רוצה בשבילי, היא הוציאה אותי מהארון מול חברות שלה שאחת מהן סיפרה למלא חברים שלי לשעבר והם פוצצו אותי במכות , היא הייתה משפילה אותי ומרביצה לי גם והחזיקה אותי במערכת יחסים בטענה שאף אחת לא תרצה לצאת עם "בן אדם כמוני" ואני לגמרי האמנתי לזה.
הגעתי *בגלל הסביבה* למצב אחרי השחרור שלא הייתי ישן בלילה כי הייתי בוכה שעות ובגלל מה שאמא שלי אמרה לי בתור ילד אני באמת חשבתי שמגיע לי חיים כאלה ושנאתי את עצמי.
הגעתי להבנה שאני או אחיה בתור גבר דיכאוני ואובדני אבל עם משפחה אהבה וחברים או בתור אישה טרנסית שאולי שלמה ומאושרת עם עצמה אבל לגמרי לבד.
והחלטתי לחיות את החיים שלי, התחלתי לצאת מהבית בתור עצמי עם חזות נשית והופתעתי לגלות קודם כל שלמרות השירות הצבאי שלי והגיל שלי אני יכולה לצאת מהבית ואנשים לא מבינים שאני טרנסית עד שאני מדברת, זה הרגיש לי טוב ונכון ושפעם ראשונה בחיים אני לא משקר לעצמי, ממש כאלו ירד לי מלא משקל מהלב , היו גם הרבה אנשים שקיבלו אותי(לא בבית), ואפילו בנות שהיו מעוניינות לצאת איתי כמו שאני.
עכשיו אני חוסכת כסף לעזוב את הבית ולהתחיל לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה.

מקווה שגם את/ה תבין/ני מה טוב לך ואיך את/ה רוצה שהחיים שלך יראו.

שואל השאלה:
אנונימי מממש אשמח לדבר אם זה בסדר

כן בכיף תשלח הודעה