אם אני כל הזמן רוצה לבכות ותמיד עצובה ודיכאונית כזאת יש לי דיכאון?

אבל ממה זה נובע?

שואל השאלה:
^ לא יודעת
אולי כי אני מרגישה נשכחת במשפחה ותמיד מרגישה שאני חייבת להיות מושלמת

שואל השאלה:
אוף:(

לא משנה מה כותבים פה ומה שאת חושבת כדי לדעת את צריכה ללכת לפסיכולוג/ית אל תנסי לאבחן את עצמך כי זה סתם, אם תגידי לעצמך שיש לך דיכאון רק תחמירי את המצב..
תני לעצמך שבוע שבועיים אפילו שלושה, תראי אם המצב משתפר ואם לא אני הייתי ממליצה לקבוע מפגש עם פסיכולוג.
אבל בכל זאת קחי את העצה שלי בעירבון מוגבל, אני סתם בן אדם אקראי באינטרנט, אני לא מכירה אותך ואין לי הרבה ידע בפסיכולוגיה :)

כנראה

ככה, כמו שתיארתי למעלה בדיוק? או שיש ימים רעים, וימים טובים, וימים בסדר, וירידות ועליות במצב הרוח באופן תכוף?

שואל השאלה:
^ירידות ועליות אבל בעיקר ירידות

את רוצה לפנות לפרטי ולהסביר לי טיפה בהרחבה על התחושות?
זה יעזור לי לייעץ מה כדאי לעשות מכאן (לא לאבחן)

שואל השאלה:
^בטח דקה שולחת לך הודעה בפרטי

כן :(

לא בהכרח.
לדיכאון יש סימפטומים מאד ברורים וצריך לאבחן אותו בהתאם, בגיל ההתבגרות יש המון דברים שמשפיעים על הנפש והתחושה הגופנית שלך(נתחיל בהורמונים ונסיים בלחצים חברתיים).
דיכאון מאובחן בחוסר חשק/פעילות/אנדוניה למשך שבועיים שלמים לפחות. זה מתבטא בקושי לקום מהמיטה בכלל, לבצע פעולות נורמטיביות רגילות כמו להתקלח או לאכול.
חוסר כוח קיצוני שנופל עליך משום מקום ולא מפסיק. חוסר יכולת להירדם, או עודף שינה.
בקיצור, מה שאת מתארת נשמע יותר כמו תחושת דכדוך ובדידות, וזה בסדר להרגיש ככה. אפשר להתעלות מעל זה בעיסוקים והסחות דעת, להמצות בחברה ומשפחה שעושים לך טוב, לבצע פעילות גופנית יום יומית(אפילו הליכה בחוץ).
ורק כדי להרגיע, גם אם הלכת לאבחון ואובחנת כסובלת מדיכאון, הכל לגמרי בר טיפול, והוא בדרכ אפיזודי(במילים אחרות, בא לתקופה ואז הולך וכן הלאה).
סטודנטית לפסיכולוגיה.

שואל השאלה:
^אני ככה כבר חצי שנה+...