יהיה נחמד עם דתיים תענו לי

צואה מבטא את החסרון שבמציאות. כשאדם אוכל משהו אז יש לכך תכלית מסויימת - הוא מתחזק ונהיה בריא אבל חלק מהאוכל הזה אין לו שום תכלית והוא נהיה צואה - סתם נכנס ויוצא - ללא שום תכלית זה מבטא את חוסר השלמות בעולם שהנה עשית פה משהו שכלול בו גם משהו חסר תכלית (זה נובע מהחסרון שבעולם כיום אחרי החטא).

אותו דבר אדם שמלעיג על דברי חכמים. חכמים הם אנשים שחיים את התכלית שבמציאות ומפגישים אותנו עם התכלית של כל דבר. הם לוקחים את העולם כפי שהוא מולינו ומרוממים אותנו לחיות אותו בצורה השלמה ביותר עם המיצוי הכי גדול של כל דבר בעולם. התורה שדרכה חכמים מדריכים אותנו יודעת להדריך אותנו איך לחיות כל דבר עם המשמעות הנכונה והמטרה הנכונה וכך לנצל את העולם בצורה הטובה ביותר.

אדם שמלעיג על דברי חכמים הוא אדם שמואס בדרך שבה הוא יחיה את הדברים בצורה אמיתית ומשמעותית עם תכלית. הוא זורק את ה"אוכל" שבעולם ונשאר רק עם ה "פסולת" "הצואה" הדברים מחוסרי התכלית. לכן חכמים באים ואומרים לנו שאדם כזה נידון בצואה רותחת ואולי אפשר להוסיף ולבאר - שחייו עכשיו הם כבר חיים של צואה. חיים שהוא משתמש בעולם לדברים שלא יוצר מהם שום תכלית אלא סתם נכנס ויוצא נכנס ויוצא...

שואל השאלה:
אז למה רותחת?

יש גם את הסרטון של הרב מאיר אליהו שליט"א - שמסביר על מדורי גיהנם ועל צואה רותחת: https://www.youtube.com/watch?v=pzkmydrvf6e

זה אמנם שעה, אבל מרתק ,מצמרר ונותן לך תשובות.

לפי היהדות יש כמה מדורים בגהנום, אם אני לא טועה שבעה.
אחד מהם זה צואה רותחת. האגדה אומרת שהאדם נשרף בצואה רותחת (פשוטו כמשמעו) ואז חי מחדש כדי להישרף שוב.
הרעיונות שאומרים על המדורים האחרים אפילו גרועים יותר.

זה מאוד ליטרלי.

בכל אופן אפיקורוס הולך לכף הקלע שזה הרבה יותר גרוע