אני אמצא את "האחת" שבאמת יהיה לי טוב איתה?

נמאס לי שבכל מערכת יחסים שלי אני הבוגר יותר. אני העדין יותר, המכיל. שאני מרגיש כמו מנטור שצריך ללמד איך להתווכח בלי לצעוק ולהתמודד עם זה בכל פעם מחדש, להסביר כל דבר קטן. וזה מתסכל, ויתרתי על בנות עם לב טוב כי האינטליגנציה לא שם, במיוחד הרגשית. תגידו שזה שחצני, כי צנוע זה לא, אבל נמאס לי שבנות זוג מתפעלות מהאינטליגנציה הרגשית והעומק שלי. אני רוצה מישהי שתאתגר אותי. שתרגיש שאני והיא על אותו גל, שנוכל ללמוד אחד מהשניה, ושלא אצטרך כל הזמן לרוץ אחריה ולתקן דברים. אני צעיר מדי ומצפה לאישיות בוגרת? אני פשוט לא מחפש במקומות הנכונים? כי באמת שבינתיים פשוט לא באלי לצאת עם אף אחת כבר. אין לי כח לגנון הזה, להיקשרות והאכזבה. ללהיפגע שוב ושוב מהתנהגות אינפנטילית ובוגדנית.