למה תמיד החבר ה"פסיכולוג" שיודע להכיל ולהקשיב הכי טוב זה החבר שעובר הכי הרבה דברים ולא מדבר עליהם?

משם הוא יודע להכיל

אחרת הוא לא היה כזה...אני כזה
ופשוט תעזרי לו אצ

זה לא, אני החברה הפסיכולוגית ויש לי אחלה של חיים.. אין לי בעיות משפחה ואני אוהבת את עצמי :)
כל מי שמתבכיין על בעיות שיש להם באמת שממש מגזימים זה נראה לך נורמלי שלכל בת שנייה היום יש דאדי אישיוז? גם אני לא מדברת איתו הרבה אבל מה אני אבכה על זה ואספר לאנשים אחרים? לא.. כי לא אכפת להם בשיט זו הבעיה שלי והחיים שלי וזהו

אני החברה הזו, מנסיון שלי לפחות אני פשוט לא רואה צורך בללכת למישהו אחר ולספר לו על הרגשות שלי, אני רוגלתי לדבר הזה מגיל מאוד צעיר לא תמיד לשתף את מה שאני מרגישה כדי לא לשתף חולשה, אני מעדיפה לבכות בחדר ולכתוב את הרגשות שלי וסיטואציות שקרו מאשר ללכת לספר את זה לאדם זר שלא בהכרח הוא יכול לעזור לי אלא סתם להיות אוזן קשבת.

כן אבל איכשהו כולם מרגישים כאלה, כי אתה מרגיש שאתה רק מקשיב אבל זה לא נכון. אז מה? עזרת לחבר? אומייגד מסכן שלי מה הביגדיל פה תפסיקו להתסמכן אז עזרתם לחבר אז ? בחייאת נו דיי עם הטרנד הזה

כי הוא עובר הרבה וזה בונה אותו והוא מעביר את זה הלאה

וואלה אני החברה הפסיכולוגית ואני ברוך השם יודעת להכיל ולתת עצות טובות ולהרים ופעם בכמה שבועות אני מתפרקת קצת אצל החברה שלי שגם היא סוג של חברה פסיכולוגית והיא יודעת להרים אותי ולסדר לי את המחשבות הכי טוב שאפשר

זה לא תמיד ככה
יש כאלה שכן, ברור
והאלה שכן זה אחת הסיבות שהם יודעים לתת את העצות והכול ולהבין אותך