למה כשלילד יש חבר דמיוני זה נחשב ל"חמוד". אבל כשלמבוגר יש חבר דימיוני אז אומרים שיש לי סכיזופרניה?

כי ילדים לא באמת מאמינים שהחבר הדמיוני שלהם אמיתי

החברה של היום וזה

כי יש הבדל בין ילדים למבוגרים..

הילדים יודעים שהחבר לא אמיתי זה סתם משחק ודמיון כמו שמשחקים משפחה

כי ככל שאתה גודל יותר יש יותר שכל וילדים קטנים אין להם עדיין תמחשבה שזה בעייתי אבל שהם גודלים הם קולטים את זה ומפסיקים אבל מי שלא מפסיק זה כבר בעיה

^סכיזופרניה זה לא פשוט להיות ילדותי זה לא שהם לא מפסיקים לדמיין חבר זה הרבה מעבר

למה כשלאדם אחד יש חבר דמיוני זה סכיזופרניה, אבל כשזו קבוצה של אנשים זה פשוט דת?

לשאלה - לילדים יש דמיון מפותח והם אוהבים להשתמש בו כדי להבין את העולם, זה תהליך בבגרות. אדם מבוגר בריא אמור להיות ובדרכ מתואם יותר למציאות

מי אמר