איזו הוכחה יש לכך שרשב"י אכן כתב את ספר הזוהר? הרי עפ"י המחקר, ספר הזוהר נכתב ע"י משה דה-לאון או חוג קרוב אליו.

הרב מאיר אליהו כתב על כך תשובה בספר מרכבות ארגמן, בהצלחה


בכל אופן - אם משה דה לאון היה הכותב - וודאי שהוא ברמה של גדול התנאים, מה שפחות סביר.

^ הם היו תלמידיו וממשיכי דרכו. כמו שיש קטע בסוף מסכת סוטה שנכתב אחרי שמת רבי: מי שמת רבי - בטלה ענוה". איך כתבו את זה? הרי רבנו הקדוש - הוא זה שכתב את המשניות.

שואל השאלה:
והתלמוד נחתם ע"י האמוראים מה שאפשר להם לכתוב זאת, לעומת רשב"י שלא יכל לכתוב את שמות האמוראים שהגיעו אחריו.

^ אז אתה לא מאמין בסיפור במגילה ז ע"ב שרבה החיה את רבי זירא (דוגמא)?

שואל השאלה:
אני חושב שזה על דרך המשל
אין שום אפשרות לאדם לקום לתחיה.
כמו שבבא בתרא הניחו שספר איוב הוא כולו משל, כך אפשר להסיק גם על שאר סיפורים שלא מתיישבים על השכל הישר.

^ אז אתה כופר בתחית המתים באופו טואטלי? זה אחד מעיקרי האמונה שחייבים להאמין בו, בוקר טוב!

מה זה אין אפשרות? היפלא מה' דבר? ה' הוא לא כל יכול? אם הוא הבטיח את זה - הוא יקיים את זה.

וסיפור עם הנביא אלישע שהחיה את בנה של שונמית - זה גם "רק משל"?

אגב, לרוב הדעות איוב כן היה קיים, רק לפי דעות מסוימות זה משל. אבל תחיית המתים וודאי לא משל, הגמרא קבעה שמי שלא מאמין בזה - לא יזכה לעולם הבא: מידה כנגד מידה (סנהדרין צ ע"ב).

זה מה שקורה שלומדים יותר מדי פילוסופיה במקום להאמין בדברי רבותינו הקדושים, ובפרט שזאת התורה עצמה.

שואל השאלה:
תחיית המתים הוא לא משל, זו פעולה של האל יתברך באחרית הימים (מוזמן לקרוא הרחבה של הרמבם בנושא באגרותיו), זו לא פעולה של רב בשר ודם.
אגב, אתה בכלל בורח מהטענה המרכזית שלי: רשב"י לא יכול לכתוב את ספר הזוהר שנמצא בספרד ע"י משה דה-לאון.

^ יש קטעים שבאו יותר מאוחר אחריו, אבל זה לא אמור שרשב"י לא מסר את זה.

גם בתלמוד (סוכה כח ע"א) מסופר שרבן יחנן בן זכאי עסק הוויות של רבא ואביי. הם היה הרבה אחריו. איך זה אפשרי? אלא שהוא עשה אותו פלפול שהם עשו.

שואל השאלה:
וכבר הסביר הרב שמואל דוד לוצאטו זצ"ל
כי ספר הזוהר מכיל שיבושים רבים כמו ציטוטים שגויים (ציטוטים שעברו שינוי מהתנך), טעויות בפרקי זמן טעויות בארמית.
והוסיף החת"ם סופר שאם היו לוקחים מהזוהר רק את החלקים שרשב"י כתב אותם, אז נקבל מכל ספר הזוהר רק כמות דלה ועלובה של דפים.

האם אדם ברמה של גדול התנאים יכול לטעות בציטוטים, בפרקי זמן (כיצד רשב"י יכול לכתוב שמות של גדולים שבאו אחרי זמנו??) ובארמית?

שואל השאלה:
מי שהמשיך אותו כתב את זה
ולא הרב עצמו. אני חושב שזה הגיון בסיסי. רבנים אחרי הכל הם בני אדם
והם לא יכולים לקום לתחיה ולרשום דברים שהם לא רשמו (ואל תציג לי את המשל על רב כהנא בבקשה)

שואל השאלה:
אין שום קשר בין השניים.
ספר הזוהר יצא בספרד
ורשב"י חי ומת בישראל. כיצד הספר הגיע לספרד? יש לך הוכחה שהספר הגיע בכלל לספרד?

קשה לך להאמין שזה כן הגיע לכמה חכמים? פשוט עד אז לא הגיע הזמן של אותו ספר להתפסרם, כמו שהזוהר בעצמו אומר שזה יתפרסם רק באלף השישי?

שואל השאלה:
הזוהר התפרסם במאה ה- 13, כ- 70 שנה לאחר מות הרמבם.
אם זה הגיע לכמה חכמים, אני רוצה שתגיד לי לאילו חכמים זה הגיע.
אם אין לך עדויות של אותם חכמים והוכחות שזה הגיע אליהם, משמע זה לא הגיע אליהם.

^ אם יש קטעים שנכנסו במהלך הדורות - זה ממש לא פוסל את כל הספר.

שואל השאלה:
אילו קטעים נכנסו במהלך הדורות ואילו קטעים הם המקור? יש לך תשובה לכך?

^ נגיד שמות של חכמים שבאו יותר מאוחר. אבל למה להרהר אחי דברי רשב"י עצמו שם?

סץפ שתדע (ואני לא משווה כי זה לא קדוש) שיש מכחישי שואה שמערערים ארחי יומנה של אנה פרנק בטענה שהוא כתב בעט כדורי שהומצא רק באמצע שנות ה-50, משמע שהוא לא היה יכול להיכתב במהלך השואה. התשובה היא שזה רק כמה דפים וזה שחזור על פי הדפים האמיתיים שהיא כתבה שנמצאו, פשוט בגלל זה לא היה במצב טוב - לא שוכתב.

לגבי למה ציטוטים שגויים עיין מרכבות ארגמן חלק א'


ולגבי הכפירה שלך בעיקרי האמונה זה מעיד על מצב לא משהו

שואל השאלה:
אני לא מזלזל, בסך הכל קשה לקחת ברצינות אדם שלוקח דברים כברורים מאליו ללא ביקורת בסיסית על הנאמר.
היו גדולים וחכמים ממנו כמו הרמבם או האבן עזרא שידעו להבדיל בין משלים לבין מציאות.

וכך ביאר האבן עזרא כי כל המלאכים המוזכרים בתנך הם שכליים ("והמלאך בין האדם לאלוהיו היא שכלו" - מתוך ההקדמה שלו לפירוש על התורה)
וגם הרמבם פירש את השדים המוזכרים בגמרא כמעשים רעים של האדם (מורה נבוכים חלק א)

שואל השאלה:
היכן כפרתי בעיקרי האמונה?
אני לא יודע האם לקחת את מאיר אליהו ברצינות לאחר שראיתי שהוא מאמין ביצורים הכתובים בספר הזוהר (על דרך הפשט).

^ אל תזלזל בתלמיד חכם ענק כזה שכל התורה מנוחת אצלו בגיל כזה צעיר!

1 אמרת שאתה לא מאמין בתחיית המתים
2 מי אתה לחלוק על רשבי?
3 אתה יודע מה הרמב"ם כתב בהקדמה לפרק חלק על אלו שלוקחים את כל דברי חזל שלא בא להם טוב ואומרים שזה משל נכון?

שואל השאלה:
הרמבם בהחלט דיבר רעות על אלו שלוקחים את דברי התנך כדרך המשל
ולא כך עשיתי.
אמרתי שהחלקים שהם משל, הם משל לפי דעת רבנים גדולים ממני.

אני לא רשמתי שאני לא מאמין בתחיית המתים. מוזמן לקרוא את מה שרשמתי.

^^ ועל זה כתב עליו הגר"א (ביורה דעה, סימן קעט) "פילוסופיה הטעתו".

מה שקרה גם לך, כנראה.

שואל השאלה:
מאיר אליהו מציג לכם מה זה "פילוסופיה הטעתו":

שואל השאלה:
א. אני רוצה הוכחה לאותה כת זוהר שהזכרת. המחקר בימנו רואה את הזוהר ה"קדום ביותר" בתקופתו של משה דה-לאון. יותר מאשמח לקבל שמות של כל אותם חברי החוג (הבכירים לפחות) ואת השתלשלות הקבלה שלהם.
ב. עדיין זה לא עונה על טעיות הארמית, השינוי בציטוטים מהתנך, טעויות זמן וכולי.
ג. הם יכולים לכתוב ספר עם טעויות רבות ללא כוונה, אבל הוא עדיין יהיה ספר שגוי מיסודו. זה לא עונה על הטעויות הרבות בספר.

ליבס טוען שדמותו של רשב"י הזוהרי מבוססת על ר' טודרוס אבולעפיה ("כיצד נתחבר", נספח ב'), כאשר אחת מהוכחותיו (שם) היא ההקבלות בין תיאורו של טודרוס לבין תיאור מותו של רשב"י הזוהרי ע"י אלו המזוהים אצלו עם חוג הזוהר (וכן גם על סמך הקבלות בין ספריו של טודרוס לזוהר). כידוע, ישנה אמונה קבלית מוכרת אודות הגלגול והעיבור, בין של פרטים (רס"ג והבעש"ט, מהרח"ו וחזקיהו, משה ונשמתא דמשה שבכל דרא, וכו') ובין של קבוצות (עשרה מבני יעקב לעשרת המרגלים, ואלו לעשרת הרוגי מלכות). בעקבות כך נוכל לומר שמבחינת התודעה העצמית של חוג הזוהר הם חוו את עצמם כמעין גלגול של הקבוצה התנאית הקדומה כשבמרכזה עומד רשב"י, שהוכר כמי שהתעבר ב-ר' טודרוס אבולעפיה (על סמך מסורות עתיקות שמסר [שם, עמ' 6], זקנותו, גדולתו בתורה, וכו') ומגלה דרכו את סודות המערה. ספר הזוהר איננו זיוף מכוון, שאז באמת בלתי אפשרי לכ"ע להסביר כל מיני טעויות כרונולוגיות קשות שיש בו (כאלו ששום אדם בר דעת הבא לזייף טקסט לא ייפול בהן), אלא תוצר הלימוד והפיזיס המיסטי של קבוצת מקובלים קדומה ("המקובלים הגנוסטיקאים", חוג הזוהר), כאשר השמות בזוהר מבוססים על המושג המיסטי של העיבור. חוג הזוהר לא עמד מחוץ לדברים הכתובים בו כצופה מהצד, אלא האמין והתנהג על פי דברי הספר עצמו (או יותר נכון, דברי הספר מבוססים על האמונות וההתנהגויות של חוג הזוהר). כיוון שגם הזוהר עצמו מבוסס על מסורת קדומה יותר, ולא ייסד את תורת הקבלה, הרי במידה ואנחנו מאמינים באותה מסורת קדומה נקל לנו להאמין שהעיבור אותו מספרים לנו חוג הזוהר אכן מתאר מציאות אונטולוגית, וכך נמצא שספה"ז אכן בא בהכרח מנשמת רשב"י וחבריו. האמונה בקבלה היא לא תולדה של הזוהר, אלא תנאי לזוהר, וכך גם בעולם.

כמובן, בדומה לגמרא (אפרופו מה שכתבת ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^, כפי שהיום מקובל במחקר התלמוד שהכלל: "רב אשי ורבינא סוף הוראה" הוא למעשה חוות דעת של תלמיד אודות רבותיו. ושעריכת התלמוד המשיכה עוד הרבה מאוד שנים לאחר מכן. ע' בהרחבה רבה במקורות ומסורות ב"ב, מבוא), ישנן תוספות מאוחרות אף דורות רבים לאחר כתיבת בסיס הזוהר ע"י חוג המקובלים הזוהרי (ע' למשל קבלת האר"י ג' ש"ז, פכ"ט, שם מובאת דוגמה מעניינת בה הזוהר נערך לפי דברי האר"י. כלומר לא מחוייב גם שאותן תוספות שגויות בהכרח, ייתכן בהחלט שהן נוספו בעקבות גדולי עולם ושווים ברמתם לבסיס הזוהר).

שואל השאלה:
הגעתי למאמר של יהודה ליבס.
הופתעתי לגלות שיהודה ליבס חושב כמוני:
"הזוהר ורשב"י אחד הם בל"ג בעומר. אך אין פירוש הדבר שרשב"י כתב את ספר הזוהר. הנחה זו תעמוד בסתירה אף לדברי הזוהר עצמו, המתאר בגוף שלישי את רשב"י ואת חבורתו ואף את יום מיתתו, ובחלקים אחרים של הספרות הזוהרית מתואר הוא כמי שיורד מן השמים לשוחח עם רעיא מהימנא, הוא משה רבנו בגלגול מאוחר. לא רשב"י כתב את הזוהר אלא היפוכו של דבר: הזוהר הוא שכתב את רשב"י. דמותו של התנא, שהשתלשלה מן הספרות העתיקה, קיבלה חיים חדשים בספר הזוהר, והיא מעיקרי תורתו. אמנם מבחינה מסוימת אפשר בכל זאת לייחס לרשב"י את כתיבת הזוהר, שנכתב מתוך הזדהות רבה של הכותבים עם גיבור זה, ובלי מה שנראה כהתעברותו בקרבם לא יכלה להיווצר יצירה אדירה זו."

שואל השאלה:
א. הגמרא לא מתקנת את המשנה, היא מרחיבה ומגלה תולדות חדשות, בצורה לוגית לחלוטין.
היא לא יוצרת אמונה יש מאין כמו הזוהר.

ב. "כיוון שגם הזוהר עצמו מבוסס על מסורת קדומה יותר" רעיון הגלגול אינו מסורת קדומה
ואף ניתן למצוא בכתביו של רס"ג התנגדות לרעיון זה.
גם רעיון האושפיזין הוא חדש.
גם אי הנחת תפילין בחול המועד הוא חדש.

ג. גם התנאים וגם האמוראים הניחו בחול המועד.

שואל השאלה:
עם שאר הטיעונים שלך סביב "נשמת רשבי"
אני לא אתווכח, כי הדיון הוא סביב כתיבת הזוהר ולא על רוח כתיבת הזוהר.

^^ג. מאיפה לך? בית יוסף כתב באורח חיים לא שכיוון שהגמרא לא דיברה על זה (משמע לא יודעים), לכן עושים כדעת הזוהר שלא להניח.

^^^א. לא. היא מתקנת מסברות כמה פעמים, ע' למשל ריש ב"מ ומקומות רבים נוספים.

ב. שוב, ע' בתשובתי הראשונה. תקרא מה שאתה כותב, רס"ג התנגד למסורת *קיימת*, כמו כן דיברתי על הקבלה בכללותה (וזה ודאי שיש מסורת לפחות מתקופת הסבוראים). לגבי התפילין עיין מה שאמרתי למעלה.

שואל השאלה:
נכון. ^^
קיים דיון האם להניח בלילה או לא, אבל לא קיים דיון האם לא להניח בחול המועד.

אבל! אומרים בברור שאסור להניח בשבת וביום טוב. משמע, ידעו בודאות להגיד מתי לא מניחים.
חול המועד לא מוזכר (משמע, זה ברור מאליו או שאין איסור כלל וכלל). בהמשך פסקו ראשוני הראשונים כמו הרמבם כי יש להניח בחול המועד.

שואל השאלה:
תפוחי זהב
אני חושב שמוטב להשאיר את הדיון סביב מסורות או אמונות בעם ישראל לפעם אחרת.

השאלה היא סביב כתיבת הזוהר
ויהודה ליבס שנתת לי אומר בעצמו שלא רשבי כתב אותו.

^^ ברור מאליו? למה? הרי לעניין מלאכה חול המועד נקרא "מועד".

איפה הרמב"ם פסק להניח תפילין בחול המועד?

שואל השאלה:
הרמבם פסק בספר האהבה איפה לא מניחים ונתן תאריכים ומועדים מדויקים.. חול המועד לא מוזכר איפה שאסור להניח
משמע - מותר!

לילה טוב.
אגיב על השאר בבוקר

^^^אם תקרא את הדיון למעלה תבין שכבר סגרנו את הנושא, אתה הלכת למסורות.

שואל השאלה:
סגרנו את הנושא בכך שרשב"י לא כתב את הזוהר. אוקיי מקבל.

^אילו שטויות דמגוגיות מביכות..

שואל השאלה:
לא.
אתה אומר בצורה מאוד מעורפלת שחבורת מקובלים כתבו אותו
וכך גם אמר יהודה ליבס.

יש לשים לב שעוד בהקדמה לתיקוני הזוהר מסופר שהוא נמסר והועבר על ידי תלמידיו של רשב"י בעל פה, ולא נכתב מילה במילה בידי רשב"י עצמו. מסורת העברה נעשתה תחילה בעל פה, והועברה מדור לדור בסתר בכתביהם הפרטיים של תלמידי חכמים, עד שהוספה והועלתה על הכתב בספר הזוהר. חלק מהתלמידים האחרונים הוסיפו ביאורים משלהם לרבותיהם, כמובן בלשונם ובשפתם, ולכן הזוהר מורכב מאמרות רבות מתקופות שונות, שכולן עוסקות בעניין אחד - תורתו של רשב"י.

רבי משה דה לאון שחי במאה ה-13 חקר אחרי כתבים עתיקים אלה, חיפש בעליות גג ישנות של תלמידי חכמים את כל כתבי הסוד שמצא, וערך אותם בספר אחד שלו קרא "ספר הזוהר" - אז פורסם לראשונה ברבים לפני כ-800 שנה.
(מקור: https://www.hidabroot.org/question/270423)

א. מוזמן לקרוא את מאמרו פורץ הדרך של ליבס: "כיצד נכתב ספר הזוהר" (שהוא הקונצנזוס של מחקר הקבלה בימינו לגבי כתיבת ספה"ז, למעט תא שמע שחולק עליו בזהות החוג אך לא בהיותו), שם מובאת רשימה של כל המקובלים עם הוכחות. מה שאתה מזכיר לגבי רמד"ל זה מחקר ישן של שולם, כל תלמיד שנה א' בחקר קבלה יודע שעם כל הכבוד (העצום) ששולם ראוי לו גם בתחום כתיבת ספר הזוהר, דבריו שם לא נכונים בעליל. המאמר של ליבס שהזכרתי הוא היסוד של חקר הנושא בזמננו.

ב. זה עונה. הגהות מאוחרות, טעויות העתקה והתודעה העצמית של חוג הזוהר כנמצאים במאה ה13 (כפי שמוכח מכמה מקומות בזוהר לגבי קץ הימים, שולם מביא את זה בפ"א של ספרו על השבתאות).

ג. ע' ס' ב'. אם אתה חולק על המטאפיזיקה ששם (ספירות, עיבור, וכד') זה משהו אחד, אם אתה מנסה לטעון כנגד הזוהר על סמך ההקשרים ההיסטוריים והשפה של הטקסט, זה שטויות מוחלטות. המחקר התקדם מאז גרץ, ממליץ לך ללכת איתו.

שואל השאלה:
א. אני אקרא בעיון רב ואחזור אליך עם השגות, תודה רבה.
ב. אם יש טעויות העתקה בספר - האם ניתן לייחס לו מעמד של קדושה?
ג. כן. אני בין היתר שולל את ההנחות המאגיות שלו.
ד. אם הבנתי נכון את תשובתך הראשונה:
אותו חוג מקובלים ראה את עצמו כממשיך דרכו של רשב"י והתנאים,
גם אם הם רואים את עצמם כממשיכם, זה עדיין לא נותן להם את הרשות לפסוק דברים חדשים ולהנהיג דברים חדשים שלא עלו על הכתב לפני (כמו מנהג האושפיזין, הנחת תפילין בחול המועד וכולי).
זה גם לא מוכיח שהספר נכתב ע"י רשב"י, אלא ע"י חוג מקובלים שחשבו בליבם שיש להם איזשהו קשר אליו.

^^ב. כן. כמו שהגמרא מתקנת את המשנה, או שהראשונים מתקנים את הגמרא (או כמו שיש, להבדיל, הבדלי נוסח בין המסורה למהד' אחרות של המקרא. למשל חלקים מהכתיב והקרי). טעויות העתקה זה דבר שקיים בעולם מבוסס כתבי יד, אם על סמך זה אתה פוסל ספרים תקרא רק דברים מהמאה שנים האחרונות.

ד. אותו חוג מקובלים ראה את עצמו כחוג התנאי של רשב"י *ממש*. על סמך עיבור נשמה ופרקטיקות מיסטיות אחרות. ומה מונע מהם בדיוק לפסוק הלכה? למשל הדוגמה של התפילין זו דעה הלכתית שהונהגה עד שהרא"ש פסק להניח בחוה"מ, הם חלקו על הרא"ש בתורת ראשונים, כמו שהרמב"ם או הרי"ף יכולים לעמוד איתו במחל' (תא שמע מבסס חזק את עניין שקיעי ההלכה בזוהר, ולדעתו אפילו דרכם אפשר להבין מיהם חוג כותבי הזוהר באמת). באמת בזוהר כנגד גמ' (מה שקורה כמעט אף פעם) אנחנו מוצאים בכללי הפסיקה שלא פוסקים לפי הזוהר אלא כפי הגמ' (יש דיון הלכתי רחב בנושא, שהרי אם נתפוס את הזוהר כמקור תנאי הוא מחייב גם את הגמרא. לא אכנס לזה, רק אומר שזה יושב).

לגבי סוף דבריך ראה דבריי למעלה: "כיוון שגם הזוהר עצמו מבוסס על מסורת קדומה יותר, ולא ייסד את תורת הקבלה, הרי במידה ואנחנו מאמינים באותה מסורת קדומה נקל לנו להאמין שהעיבור אותו מספרים לנו חוג הזוהר אכן מתאר מציאות אונטולוגית, וכך נמצא שספה"ז אכן בא בהכרח מנשמת רשב"י וחבריו. האמונה בקבלה היא לא תולדה של הזוהר, אלא תנאי לזוהר, וכך גם בעולם". זה עבוד גם לכיוון ההפוך, אתה לא יכול לשלול את הקבלה כיוון שאתה שולל את הזוהר, אלא אך ורק לשלול את הזוהר כיוון שאתה שולל את הקבלה. אך אם אתה מאמין בקבלה אין שום סיבה שלא תאמין בזוהר, וכיוון שאנחנו אמונים על מסורת הקבלה ע"י גדולי ישראל אזי מה אכפת לי אם רשב"י הכתיב את הזוהר מפיו שלו או מפי אחר? זה כמו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שהקב"ה מדבר מפיהם של כמה נביאים שונים.

^"אמנם מבחינה מסוימת אפשר בכל זאת לייחס לרשב"י את כתיבת הזוהר, שנכתב מתוך הזדהות רבה של הכותבים עם גיבור זה, ובלי מה שנראה כהתעברותו בקרבם לא יכלה להיווצר יצירה אדירה זו.", תקרא דברים לפי ציטוט. זו הייתה הטענה שלי, ברור שהזוהר לא נכתב במאה השנייה בא"י (חילוק הפרשיות הוא בבלי, דמויות מאוחרות יותר, וכו').

שואל השאלה:
תשלח לי בבקשה את אותם שמות של תלמידי חכמים שכתבו והעבירו מדור לדור את מסורת הזוהר בבקשה.