דתיים - אשמח שתכנסו בבקשה.

כן
"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין"
בהצלחה בתהליך

בטח. "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים"
יש קצת מחלוקות על מה יותר גדול, הרמבם מיישב את זה יפה בהקדמות שלו למשנה. ממליץ לך לקרוא ולראות בעצמך.

סליחה, זה לא בהקדמות למשנה. זה בשמונה פרקים לרמב"ם פרק שישי

אָמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים: שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ - אַףעַלפִּי שֶׁעוֹשֶׂה הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֲשׁוּבִים - הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם וְהוּא מִתְאַוֶּה אֶל הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן וְיִכְבֹּשׁ אֶתיִצְרוֹ; וְיַחֲלֹק עָלָיו בִּפְעֻלּוֹתָיו, עַל מַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו כֹּחוֹתָיו וְתַאֲוָתוֹ וּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ. וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת - וְהוּא מִצְטַעֵר בַּעֲשִׂיָּתָם וְנִזּוֹק. אֲבָל הֶחָסִיד - הוּא שֶׁנִּמְשָׁךְ בִּפְעֻלָּתוֹ אַחַר מַה שֶּׁתְּעִירֵהוּ תַּאֲוָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ; וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת - וְהוּא מִתְאַוֶּה וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן. וּבְהַסְכָּמָה מִן הַפִּילוֹסוֹפִים: שֶׁהֶחָסִיד יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל אָמְרוּ: שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ כֶּחָסִיד בְּעִנְיָנִים רַבִּים; וּמַעֲלָתוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּהֶכְרַח, לִהְיוֹתוֹ מִתְאַוֶּה לַפֹּעַל הָרַע - וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ - מִפְּנֵי שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְרַע הִיא תְּכוּנָה רָעָה בַּנָּפֶשׁ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּיּוֹצֵא בָזֶה: נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע (משלי כא י). וְאָמַר בְּשִׂמְחַת הֶחָסִיד בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב, וְהִצְטַעֵר מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק בַּעֲשִׂיָּתָהּ, זֶה הַמַּאֲמָר: שִׂמְחָה לַצַדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן (שם כא טו). זֶהוּ הַנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים נָאוּת לְמַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַפִּילוֹסוֹפִים.

וְכַאֲשֶׁר חָקַרְנוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן נִמְצָא לָהֶם: שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לַעֲבֵרוֹת וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן - הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם, מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן וְלֹא יִצְטַעֵר בַּהֲנָחָתָן; עַד שֶׁאָמְרוּ: שֶׁכֹּל אֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם - תִּהְיֶה תְּשׁוּקָתוֹ לַעֲבֵרוֹת וְהִצְטַעֲרוֹ בַּהֲנָחָתָן יוֹתֵר גָּדוֹל. וְהֵבִיאוּ בְּזֶה הַדְּבָרִים וְאָמְרוּ: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ". וְלֹא דַיָּם זֶה, עַד שֶׁאָמְרוּ: שֶׁשְּׂכַר הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ גָּדוֹל לְפִי רֹב צַעֲרוֹ בְּמָשְׁלוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמְרוּ: "לְפוּם צַעֲרָא - אַגְרָא". וְיוֹתֵר מִזֶּה - שֶׁהֵם צִוּוּ לִהְיוֹת הָאָדָם מִתְאַוֶּה לַעֲבֵרוֹת, וְהִזְהִירוּ מִלּוֹמַר: שֶׁאֲנִי בְּטִבְעִי לֹא אֶתְאַוֶּה לְזֹאת הָעֲבֵרָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא אָסְרָה הַתּוֹרָה. וְהוּא אָמְרָם: "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יֹאמַר אָדָם: אִיאֶפְשִׁי לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּחָלָב; אִי אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז; אִיאֶפְשִי לָבוֹא עַלהָעֶרְוָה - אֶלָּא: אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה - אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלָי".

וּלְפִי הַמּוּבָן מִפְּשׁוּטֵי שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה הֵם סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה - וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן; אֲבָל שְׁנֵיהֶם אֱמֶת וְאֵין מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם כְּלָל. וְהוּא: שֶׁהָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵן אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹפִים רָעוֹת, אֲשֶׁר אָמְרוּ: שֶׁמִי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן יוֹתֵר חָשׁוּב מִןהַמִּתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן וְיִכְבּשׁ אֶתיִצְרוֹ מֵהֶן - הֵם הָעִנְיָנִיםהַמְפֻרְסָמִים אֵצֶלכָּלבְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם: "רָעוֹת": כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּגְנֵבָה, וּגְזֵלָה, וְאוֹנָאָה, וּלְהַזִּיק לְמִי שֶׁלֹּא הֵרַע לוֹ, וְלִגְמֹל רַע לְמֵיטִיב לוֹ, וְלִבְזוֹת אָב וָאֵם וְכַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ. וְהֵן הַמִּצְווֹת שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיוֹת הֵן לִכָּתֵב". וְיִקְרְאוּ אוֹתָן קְצָת מֵחֲכָמֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר חָלוּ חֳלִי הַמְדַבְּרִים: "מִצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת",וְאֵין סָפֵק שֶׁהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּכְסֹף לְדָבָר מֵהֶם וְתִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו - שֶׁהִיא חֲסֵרָה; וְשֶׁהַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה לֹא תִתְאַוֶּה לְאֶחָד מֵאֵלּוּ הָרָעוֹת כְּלָל, וְלֹא תִצְטַעֵר בְּהִמָּנְעָה מֵהֶם. אֲבָל הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַחֲכָמִים, שֶׁהַכּוֹבֵשׁ אֶתיִצְרוֹ מֵהֶם הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וּגְמוּלוּ יוֹתֵר גָּדוֹל - הֵם: "הַתּוֹרוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת", וְזֶה אֱמֶת; שֶׁאִלְמָלֵא הַתּוֹרָה לֹא הָיוּ רָעוֹת כְּלָל. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ: שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיַּנִּיחַ נַפְשׁוֹ אוֹהֶבֶת אוֹתָן וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מוֹנֵעַ מֵהֶן רַק הַתּוֹרָה. וּבְחַן חָכְמָתָם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וּבְמַהשֶּׁהִמְשִׁילּוּ. שֶׁהֵם לֹא אָמְרוּ: "אַל יֹאמַר אָדָם: אִיאֶפְשִׁי לַהֲרֹג הַנֶּפֶשׁ; אִיאֶפְשִׁי לִגְנֹב; אִיאֶפְשִׁי לְכַזֵּב, אֶלָּא: אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה - אָבִישֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי"; אֲבָל הֵבִיאוּ דְבָרִים "שִׁמְעִיִּים" כֻּלָּם: בָּשָׂר בְּחָלָב, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, וַעֲרָיוֹת. וְאֵלּוּ הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, הֵן אֲשֶׁר קְרָאָן הַשֵּׁםיִתְבָּרֵךְ: "חֻקּוֹת". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לְךָ - אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶם"; וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בָּהֶם, כְּגוֹן: פָּרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְכוּ'. וְאֲשֶׁר קָרְאוּ אוֹתָן הָאַחֲרוֹנִים: שִׂכְלִיּוֹת, יִקָּרְאוּ: מִצְווֹת, כְּפִי מַה שֶּׁבֵּאֲרוּ הַחֲכָמִים.

הִנֵּה הִתְבָּאֵרלְךָ מִכֹּל מַהשֶּׁאָמַרְנוּ אֵיזוֹ מִןהָעֲבֵרוֹת יִהְיֶה מִי שֶׁלֹא יִשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן יוֹתֵר חָשׁוּב מִןהַמִּשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן וְכוֹבֵשׁ יִצְרוֹ מֵהֶן, וְאֵיזוֹ מֵהֶן יִהְיֶה הָעִנְיָן בְּהֵפֶךְ. - וְזֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּהַעֲמִיד שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים; וּלְשׁוֹנָם מוֹרָה עַלאֲמִתַּת מַהשֶּׁבֵּאַרְנוּ.

וּכְבָר נִשְׁלְמָה כַּוָּנַת זֶה הַפֶּרֶק.

זה קצת ארוך ובשפה טיפטיפה גבוהה ל-3 לפנות בוקר, אז אסכם לך אותו במילים שלי.

הוא פותח בזה שהפילוסופים טוענים שאדם שמלכתחילה לא מתאווה לעשות חטאים (באנלוגיה שלנו זה יכול להיות אדם שגדל בבית דתי ולא חשוף לכל החטאים שקיימים בעולם החילוני) הוא בדרגה יותר גבוהה, אדם שמתגבר על התאוות שלו (בדוג שלנו זה חוזר בתשובה.. עוזב את כל העבר שלו) הוא בדרגה פחותה ממי שלא מתאווה בכלל לעשות חטאים.

מנגד, הוא מביא כל מיני מאמרי חז"ל שהכובש את יצרו גדול יותר... הוא מוכיח את את זה מ"הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אז מי שהיצר שלו חזק יותר (כי הוא בא מתרבות חילונית בעבר ויותר קשה לו להתמודד) הוא הגדול מחברו - הוא בדרגה יותר גבוהה....


הרמב"ם מוצא יישוב ואיזון יפה בין שניהם:
הוא אומר שכשזה נוגע למוסר שכולם מבינים והוא ברור מאליו (כמו לא תרצח וכולי), אז זה כדעת הפילוסופים. שמי שלא מתאווה לזה מלכתחילה הוא יותר מתוקן. (מי שמתאווה לרצוח הוא בהכרח אדם פחות מתוקן גם אם הוא ממש מתגבר)

וחכמים צודקים בכל הדברים האחרים שלא ברור מאליו למה התורה גזרה, הם לא מוסר אנושי שהיינו תןפסים לבד (הוא מביא שם דוג של שעטנז ועריות), ששם אם אדם מתאווה לעבור עבירה ומתגבר (באנלוגיה שלנו - חילוני שחזר בתשובה) הוא גדול יותר!

זה בהחלט נכון לדעתי
כי מי שחוזר בתשובה בחר בזה מעצמו
סימן שהאמונה שלו יותר חזקה
ומי שנולד לזה לא בחר בזה ואולי אן הוא היה נולד במקום אחר הוא לא היה בוחר בזה

''במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד''

זה די נכון. תחשוב על זה שחוזרים בתשובה הם אנשים שגדלו באורח חיים מסוים ובחרו לוותר עליו בשביל הדת והאמונה.
לא כמו דתיים שמאז ומתמיד גדלו לתוך הדת והאמונה ולעולם לא הכירו משהו אחר.

כן זה נכון

גילוי נאות, אני לא אחד שגדל בבית דתי.
בכללות יש בזה אמת אבל צריך לעשות הבחנה. מה שמשותף להרבה מהחוזרים בתשובה הוא שהם הגיעו לתובנה שהתורה היא אמת וזה הבסיס לקיום המצוות שלהם, הרבה, אבל לא כולם, כי יש כאלה שהתחזקו מבלי שהתעסקו באימות אלא שהסביבה שלהם יחסית דחפה אותם לשם או שהחליטו להאמין בתמימות ובערו מתוך תשוקה שעד עכשיו לא באה לידי ביטוי (מה שבאמת נותן טעם טוב לאדם שעושה הרבה ברוחניות ומחזק אותו באמונה בהמשך כי כבר מכיר את מערכת היחסים המופלאה עם הבורא).
מצד שני מי שנולד בבית דתי עלול לסיים את חייו בבחינה של מצוות אנשים מלומדה, כלומר שעשה מצוות כי ככה לימדו אותו, אבל וזה אבל גדול מאוד, לכל אדם שנולד בבית דתי יש נקודה במהלך החיים שבה הוא נאלץ לבחור אם לבחור בדרך התורה או במשהו אחר, וזו בחינה אחת. בחינה נוספת היא שאותו אדם דתי מבין שמעבר לזה שהוא נולד בבית דתי, הוא אדם בשר ודם פה בעולם הזה, יש לו עיניים, ומושג שיש אפשרויות אחרות בחוץ, והוא לא בוחר "להמשיך" בדרך התורה אלא הוא הגיע לתובנה העמוקה שהתורה היא אמת ושהיא חסד גדול מה' יתברך והוא מחליט לנצל כל מה שיש לו בשביל לא להיות אחד שנולד דתי ונפטר בבחינה של מצוות אנשים מלומדה אלא אחד שלקח ברצינות גמורה את התפקיד שלו בעולם והבין מה הקטע בעולם הזה והאמונה שלו חזקה מאוד מאוד ויתכן אף שיגיע להשגות גדולות הן בלימוד והן במדרגות הקדושה.