תשובה אחת
שואל השאלה:
שמחה בשבילךך
הבעיה זה שרוב החברות שלי שקטות כמוני. אני לא יכולה פשוט לנטוש אותן, אני אצא מתאמצת של החיים ולא בא לי. אנחנו באות בעסקת חבילה..
אז כשאני יושבת עם חברה אחת בפינה מסויימת כל הפסקה לא ממש יקרה משהו ואני גם לא יודעת איך לשנות את זה (נכון שזו בעיה שלי, אבל גם השכבה כבר כל אחד מצא את החבורה שלו, זה לא שהם פתוחים).
וכן זה מושלם מדיי פעם להיות שקט, פשוט הכל צריך להיות באיזון.
אני גם לא יודעת מה מונע ממני. אני באמת כל שנה מחדש, כל חופש, כל שבוע אני לא מתייאשת, חברות שלי יעידו עליי שכל פעם אני אומרת "זו הזדמנות" אבל ברגע שאני מגיעה לסיטואציה אז שום דבר לא קורה (גם מהצד שלי וגם מהצד שלהם. בכללי בכיתה שלי, הם סבבה והכל אבל אין ממש אנשים שאני יכולה להיות חברה טובה שלהם).
מרגיש לי שצריך לקרות נס כי אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות חחח
שמחה בשבילךך
הבעיה זה שרוב החברות שלי שקטות כמוני. אני לא יכולה פשוט לנטוש אותן, אני אצא מתאמצת של החיים ולא בא לי. אנחנו באות בעסקת חבילה..
אז כשאני יושבת עם חברה אחת בפינה מסויימת כל הפסקה לא ממש יקרה משהו ואני גם לא יודעת איך לשנות את זה (נכון שזו בעיה שלי, אבל גם השכבה כבר כל אחד מצא את החבורה שלו, זה לא שהם פתוחים).
וכן זה מושלם מדיי פעם להיות שקט, פשוט הכל צריך להיות באיזון.
אני גם לא יודעת מה מונע ממני. אני באמת כל שנה מחדש, כל חופש, כל שבוע אני לא מתייאשת, חברות שלי יעידו עליי שכל פעם אני אומרת "זו הזדמנות" אבל ברגע שאני מגיעה לסיטואציה אז שום דבר לא קורה (גם מהצד שלי וגם מהצד שלהם. בכללי בכיתה שלי, הם סבבה והכל אבל אין ממש אנשים שאני יכולה להיות חברה טובה שלהם).
מרגיש לי שצריך לקרות נס כי אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות חחח
אנונימית
באותו הנושא: