6 תשובות
הייתי מביאה לילדים שקודם כל מגיע להם הצטיינות
והייתי מביאה לאלו שעברו תהליך והשתפרו אני חושבת שמגיע להם לא פחות מאלו שקיבלו רוב הזמן מאיות
עבודה קשה משתלמת כמו שאומרים :)
למי שמצטיין... זה לא משנה מה היה בעבר, זה לפי הישגים עכשוויים
אנונימי
לתלמידים עם מאיות, יש סיבה שזה נקרא "תעודת *הצטיינות*"
כן צריך לשבח גם את מי שהשתפר ועבר תהליך אבל תלמידי מאיות חורשים מלא וזה לא כזה קל כמו שזה נראה מהצד אז הם כן צריכים לקבל על ההצלחה קרדיט/מחמאה/ תעודה.
תעודות הצטיינות מקבלים מעל ממוצע מסויים ככה שזה לא נתון להחלטתי בכלל, אם הילד סיים עם ממוצע 90+ הוא יקבל הצטיינות, אם הוא סיים עם ממוצע 95+ הוא יקבל הצטיינות יתרה.
ככה זה עובד, אולי הייתי מחלקת גם תעודות השקעה או משהו כזה לתלמידים שפחות הלך להם אבל ראיתי שהשקיעו.
אנונימית
לאלא שיש להם 90+
כל השאר זה סתם לא יפה מצידי ומרגיש כאילו יש לי העדפות
אוקיי אז ככה
*הצטיינות* היא ביחסית לאנשים אחרים, ואינה נבחנת בדרך אלא בתוצר הסופי. לעומת זאת, *מצוינות* זה תהליך של מיצוי הפוטנציאל הקיים באדם עצמו. היא תלויה באופן בהתפתחות וההשתפרות האישית של האדם, בלי השוואה לשאר האנשים.

מה שבתי ספר מתרכזים היום זה הצטיינות שזה מאד עצוב כי אנחנו צריכים דווקא לחנך את הילדים שלנו לא להשוואת את עצמם לאחרים אלה לעצמם, לראות את ההתקדמות שלהם לעומת עצמם ולא להיתקע בהשוואות המיותרות וההרסניות האלה לאנשים אחרים שמצבם שונה משלנו.
הייתי מתרכזת יותר במצוינות, בשיפור של התלמיד לעומת עצמו. ולא רק בתחום הלימודי, אלה גם אם הוא מאחר פחות מפעם, או כותב מסודר יותר במחברת, או מצליח להקשיב יותר בשיעורים, או להפריע פחות, גם אם הוא התחיל לתקשר יותר טוב עם חברים שלו, בצורה יותר מכבדת לדוגמא
זאת אומרת לעודד את התלמיד תמיד להשתפר לעומת עצמו ולא לשאוף להיות כמו מישהו אחר
אז לדעתי אנחנו צריכים לעודד יותר מצוינות מהצטיינות.