7 תשובות
תפני ישר ליועצת ולמורים, תערבי את ההורים, אחותי הייתה בדיוק אותו דבר וילדה מהכיתה שלה סיפרה וזה הציל אותה
איזה כיתה אתן?
בכל מקרה, שלא ייצא מפרופורציות,
זה מפחיד כמו לקבל חרם בכיתה א' שאתה רק נולדת, כיתה וזה שאתה "גיבור" יסודי,
כיתה ז' ט' י' ואפילו יב'.
העניין הוא? להבין מאיפה זה נובע.
כי המקור המידע האישי והפנימי, הוא מוריד את הפחד מאותו גורם.
לדוגמא, אם אדע שכלב נובח כי הוא מפחד, אז לא אפחד ממנו. (או לפחות אני אפחד, אבל פחות)
אם ילד מרביץ לי כי הוא עובר התעללות בבית אז אני אדע לתת לו חום ואהבה כי הוא לא מקבל את זה בבית שלו (וזה קרה לי, לא נעים וחבל שפעם לא היה לי את השכל של היום)
אותו ילד שעושה חרם, זה אותם האנשים שהם לא קיבלו מספיק תשומת לב והם מרגישים שזה הכוח להוריד אחרים.
ולמה הם רוצים להוריד אחרים? נטו כדי להרגיש יותר טוב, להרגיש בצד השני..
אבל זה שהם יהיו בצד התוקף, זה לא אומר שהם חזקים..
להיות חזק זה לשרוד דברים ועדיין לבחור בחיים!
עדיין לבחור לראות את הטוב ולשמוח.
אני (הבן זוג של בעלת המשתמש), הייתי זאב בודד ביסודי, חטיבה ותיכון.
כל תקופה מצטיירת ומשקפת מציאות שונה לגמרי, למרות שהייתי זאב.
ביסודי עדיין לא הבנתי את הדינמיקה החברתי והייתי מוזר, לא ידעתי איך להתחבר לילדים כי הכיתה שלי לא רצתה להתחבר אליי פשוט והיו ילדים שסבלו משינוי עצמי והיו מקרים אצלי בכיתה של חרם, אז זו לא הייתה הסביבה להתפתח.
אבל בחטיבה הכל השתנה, הצטרפתי לכיתות מחוננים, (קיוויתי והשגתי ילדים עם חינוך לערכים טובים), לא הרגשתי "פחות" ואני מודה על כך כל כך כי הם היוו חלק מהותי התהליך ההתבגרות ומציאת האני העצמי שלי.
אז זה הצריך את זה שהתחברתי לאנשים חדשים כי זו כיתה חדשה בכל זאת,
והתחלתי לאט לאט למצוא את החבורה שלי של הבנים,
התחלתי גם לדבר עם בנות ולצאת והיה ממש מדליק כל ההורמונים וזה גיל מהמם בעיניי שאתה מנצל את הרגש לעשות דברים חיוביים ולאו דווקא להשתמש בחוסר ביטחון כדי להוריד ולפגוע.
ובתיכון, כבר *בחרתי* להיות בודד!
הסתובבתי במסדרון, התחברתי אל הגדולים, התחברתי אל הקטנים.
הסתובבתי בהפסקות והתחברתי לאלו שלבד כדי לראות מה איתם, וזה דבר נהדר!
שאתה לא *שם* על מה שהסביבה חושבת,
ואם כן, אז אתה *חי* באמונה שהם אוהבים ומעריצים את המעשים שלך.. כי איזה בן אדם לא יאהב מעשים טובים? כנראה בן אדם שלא זכאי לחיי חברה גבוהים.
וזה היה נדיר, לראות שמחוסר פחד, נולדו להם חבורות של ילדים שהיו לבד, ובגלל שהתחברת לכמה מהם בנפרד, הם התחברו ונהיו חברים טובים ומבלים ביחד בהפסקות במקום לבד עם אוזניות!
זה היה כיף ללכת אל הקטנים ולעזור להם,
לעזור למישהו ברחוב כשצריך עזרה בין אם זה מבוגר/ת עם שקיות, מוגבל פיזית שצריך לעלות לאוטובוס, להודות על כל דבר קטן שיש ולתת הכל.
והכי חשוב, כשאתה מקבל הכל, זה *הכל*, כי חשוב לזכור מאיפה באנו, וכמה פחדנו בהתחלה מכל דבר קטן וגם אפילו מיסודי, בשנים הראשונות שהיינו קטנים, כמה רצינו מישהו גדול ואחראי שיבוא ויהיה חבר טוב שלנו ולא ייתן יד לחרם.
שיקום ויהיה האיש הזה, כל האנשים שלא רוצים לעבור חרם.
חשבתי לעשות אנונימי.. אבל זה בסדר, שידעו מי המשתמש הזה.
אולי ככה מישהו יבקש ממני עזרה בפרטי, בין אם 3 בלילה או 6 בבוקר אני ער רוב שעות היממה.
פשוט לקבל טוב, ולתת הלאה, להמשיך את התמסורת
בכל מקרה, שלא ייצא מפרופורציות,
זה מפחיד כמו לקבל חרם בכיתה א' שאתה רק נולדת, כיתה וזה שאתה "גיבור" יסודי,
כיתה ז' ט' י' ואפילו יב'.
העניין הוא? להבין מאיפה זה נובע.
כי המקור המידע האישי והפנימי, הוא מוריד את הפחד מאותו גורם.
לדוגמא, אם אדע שכלב נובח כי הוא מפחד, אז לא אפחד ממנו. (או לפחות אני אפחד, אבל פחות)
אם ילד מרביץ לי כי הוא עובר התעללות בבית אז אני אדע לתת לו חום ואהבה כי הוא לא מקבל את זה בבית שלו (וזה קרה לי, לא נעים וחבל שפעם לא היה לי את השכל של היום)
אותו ילד שעושה חרם, זה אותם האנשים שהם לא קיבלו מספיק תשומת לב והם מרגישים שזה הכוח להוריד אחרים.
ולמה הם רוצים להוריד אחרים? נטו כדי להרגיש יותר טוב, להרגיש בצד השני..
אבל זה שהם יהיו בצד התוקף, זה לא אומר שהם חזקים..
להיות חזק זה לשרוד דברים ועדיין לבחור בחיים!
עדיין לבחור לראות את הטוב ולשמוח.
אני (הבן זוג של בעלת המשתמש), הייתי זאב בודד ביסודי, חטיבה ותיכון.
כל תקופה מצטיירת ומשקפת מציאות שונה לגמרי, למרות שהייתי זאב.
ביסודי עדיין לא הבנתי את הדינמיקה החברתי והייתי מוזר, לא ידעתי איך להתחבר לילדים כי הכיתה שלי לא רצתה להתחבר אליי פשוט והיו ילדים שסבלו משינוי עצמי והיו מקרים אצלי בכיתה של חרם, אז זו לא הייתה הסביבה להתפתח.
אבל בחטיבה הכל השתנה, הצטרפתי לכיתות מחוננים, (קיוויתי והשגתי ילדים עם חינוך לערכים טובים), לא הרגשתי "פחות" ואני מודה על כך כל כך כי הם היוו חלק מהותי התהליך ההתבגרות ומציאת האני העצמי שלי.
אז זה הצריך את זה שהתחברתי לאנשים חדשים כי זו כיתה חדשה בכל זאת,
והתחלתי לאט לאט למצוא את החבורה שלי של הבנים,
התחלתי גם לדבר עם בנות ולצאת והיה ממש מדליק כל ההורמונים וזה גיל מהמם בעיניי שאתה מנצל את הרגש לעשות דברים חיוביים ולאו דווקא להשתמש בחוסר ביטחון כדי להוריד ולפגוע.
ובתיכון, כבר *בחרתי* להיות בודד!
הסתובבתי במסדרון, התחברתי אל הגדולים, התחברתי אל הקטנים.
הסתובבתי בהפסקות והתחברתי לאלו שלבד כדי לראות מה איתם, וזה דבר נהדר!
שאתה לא *שם* על מה שהסביבה חושבת,
ואם כן, אז אתה *חי* באמונה שהם אוהבים ומעריצים את המעשים שלך.. כי איזה בן אדם לא יאהב מעשים טובים? כנראה בן אדם שלא זכאי לחיי חברה גבוהים.
וזה היה נדיר, לראות שמחוסר פחד, נולדו להם חבורות של ילדים שהיו לבד, ובגלל שהתחברת לכמה מהם בנפרד, הם התחברו ונהיו חברים טובים ומבלים ביחד בהפסקות במקום לבד עם אוזניות!
זה היה כיף ללכת אל הקטנים ולעזור להם,
לעזור למישהו ברחוב כשצריך עזרה בין אם זה מבוגר/ת עם שקיות, מוגבל פיזית שצריך לעלות לאוטובוס, להודות על כל דבר קטן שיש ולתת הכל.
והכי חשוב, כשאתה מקבל הכל, זה *הכל*, כי חשוב לזכור מאיפה באנו, וכמה פחדנו בהתחלה מכל דבר קטן וגם אפילו מיסודי, בשנים הראשונות שהיינו קטנים, כמה רצינו מישהו גדול ואחראי שיבוא ויהיה חבר טוב שלנו ולא ייתן יד לחרם.
שיקום ויהיה האיש הזה, כל האנשים שלא רוצים לעבור חרם.
חשבתי לעשות אנונימי.. אבל זה בסדר, שידעו מי המשתמש הזה.
אולי ככה מישהו יבקש ממני עזרה בפרטי, בין אם 3 בלילה או 6 בבוקר אני ער רוב שעות היממה.
פשוט לקבל טוב, ולתת הלאה, להמשיך את התמסורת
שואל השאלה:
מדובר בכיתת מחוננות, רק בנות, עולות ליא'.
החרם נבע מהטענה כי "הן מורידות את רמת הכיתה" - הן מאיטות את הקצב וככה לא נסיים בגרות חורף.
בפועל הן בנות חכמות שההבדל הוא שהן לא עושות תואר במדעי המחשב תך כדי התיכון, בניגוד לאחרות.
הן שואלות שאלות בשיעור ומשתתפות.
הבנות במחנה של מדמח(מדעי המחשב) לא משתתפות הרבה בשיעור ולא שואלות כמעט שאלות.
זה הסיפור, כמה בנות כבר פנו למורה וערבו גם את ההנהלה, עשו לנו שיחה על זה.
ואז חברה שלי ואני יצאנו החוצה להתפלל שחרית, היא לא התרכזה והיה שלב שהיא התחילה לבכות...
אמרתי לה שאני לא תפסתי צד בוויכוח והיא סיפרה לי שאיימו עליה שלא יתייחסו אליה בשנה הבאה אם היא תישאר..
הפעם זה לא כשי להרגיש יותר טוב,
הויכוח על בגרויות חורף במקום קיץ.
מדובר בכיתת מחוננות, רק בנות, עולות ליא'.
החרם נבע מהטענה כי "הן מורידות את רמת הכיתה" - הן מאיטות את הקצב וככה לא נסיים בגרות חורף.
בפועל הן בנות חכמות שההבדל הוא שהן לא עושות תואר במדעי המחשב תך כדי התיכון, בניגוד לאחרות.
הן שואלות שאלות בשיעור ומשתתפות.
הבנות במחנה של מדמח(מדעי המחשב) לא משתתפות הרבה בשיעור ולא שואלות כמעט שאלות.
זה הסיפור, כמה בנות כבר פנו למורה וערבו גם את ההנהלה, עשו לנו שיחה על זה.
ואז חברה שלי ואני יצאנו החוצה להתפלל שחרית, היא לא התרכזה והיה שלב שהיא התחילה לבכות...
אמרתי לה שאני לא תפסתי צד בוויכוח והיא סיפרה לי שאיימו עליה שלא יתייחסו אליה בשנה הבאה אם היא תישאר..
הפעם זה לא כשי להרגיש יותר טוב,
הויכוח על בגרויות חורף במקום קיץ.
תפני למורים וליועצת, תנסי להיות כמה שיותר איתה ואל תעזבי אותו ובשום אופן אל תצטרפי לחרם
שמעי....
המורים צריכים בסופו של דבר לערב גם הורים, לפני הכתובת על הקיר.
לא יעזור? אין בעיה, הבית ספר צריך להחמיר עם הבנות.
לא יעזור? שבאמת ייסעו לאותה ילדה טיפול מול קאוצ'ר, מישהו שיתמוך ויגלה לה את אומנות ההתפתחות העצמית.
שיגלה לה סודות איך להתגונן ולהתמודד מול סיטואציות הזויות שכאלו.
הן דתיות והן עושות חרם? איפה הדרך ארץ..?
חבל.
תוכלי את לעשות מולן את השיחה?
איך קשור התואר לזה שהיא בכיתה?
גם אם זה יעלה להם במחיר של תואר, הן מעדיפות תואר על פני להציל חיי אדם?
האם זה הדבר היחיד שצף על פני הקרקע או שיש עוד דברים שמהווים משקל והם פשוט שקועים עמוק בקרקעית הים מהעבר שלהן איתה?
המורים צריכים בסופו של דבר לערב גם הורים, לפני הכתובת על הקיר.
לא יעזור? אין בעיה, הבית ספר צריך להחמיר עם הבנות.
לא יעזור? שבאמת ייסעו לאותה ילדה טיפול מול קאוצ'ר, מישהו שיתמוך ויגלה לה את אומנות ההתפתחות העצמית.
שיגלה לה סודות איך להתגונן ולהתמודד מול סיטואציות הזויות שכאלו.
הן דתיות והן עושות חרם? איפה הדרך ארץ..?
חבל.
תוכלי את לעשות מולן את השיחה?
איך קשור התואר לזה שהיא בכיתה?
גם אם זה יעלה להם במחיר של תואר, הן מעדיפות תואר על פני להציל חיי אדם?
האם זה הדבר היחיד שצף על פני הקרקע או שיש עוד דברים שמהווים משקל והם פשוט שקועים עמוק בקרקעית הים מהעבר שלהן איתה?
שואל השאלה:
וכן,
הכל התחיל בגלל לימודים.
וכן,
הכל התחיל בגלל לימודים.
לחברה שלך יש סטיפס?
פריקה רק תורמת לשיפור הסיטואציה וההתמודדות איתה
פריקה רק תורמת לשיפור הסיטואציה וההתמודדות איתה