מישהו שיכול לקרוא את הקטע שרשמתי ולהביע דעה אני אשמח

הדבר הראשון ששמעתי כשעניתי לטלפון הוא: "חשבתי שכבר נרדמת" , "כמעט" עניתי, לא רציתי להגיד לו שהוא העיר אותי "איך אתה מרגיש? כשביקרתי אותך היית רדום, הרופאים אמרו שאתה משתפר" אמרתי מחייך לעצמי ומשחק עם השמיכה שכיסתה אותי, הוא נאנח "טרי.." הוא אמר בקול חלש יותר מהרגיל, הפסקתי לשחק עם שמיכתי והתיישבתי על המיטה, מרגיש אי נוחות עם הקול הזה. "אתה יודע שאני אוהב אותך נכון?" הוא שאל גורם לי לעצור את נשמתי "ברור שאני יודע, אידיוט אל תגיד דברים כאלה" עניתי מנסה להסתכל על נקודה בחדר שתעסיק אותי מלנסוע עכשיו לבית חולים "אם לא אגיד את זה עכשיו אז מתי? טיפש שכמוך" הוא אמר וצחק אבל אז שמעתי משיכת אף. ניק.. בוכה? "אולי אין לנו קשר דם, אבל אתה תמיד תהיה האח הקטן שלי" הוא אמר "ניק, תפסיק זה לא מצחיק אותי!" צעקתי וקמתי מהמיטה פותח את הארון כדי להוציא נעליים "טרי" הוא לחש בבכי גורם לי לעצור את מעשיי "תמסור ללרי שאני אוהב אותו ותודה שהוא הכיל אותי ודאג לי לא משנה מה" הוא אמר מנסה לשלוט בקול שלו נגד הבכי "אתם הייתם הסיבה שלי להתעורר בבוקר" הוא לחש, התחלתי לשמוע פתיחות דלת ואנשים צועקים. לא בבקשה לא "שלום אדוני גברתי יש מישהו על הקו?" שמעתי קול של בחורה מהטלפון, קריאות "חשמל, להתרחק!" נשמעו ברקע בנתיים שהבחורה ממשיכה לשאול אם יש מישהו על הקו. בבקשה לא. נשמתי נעצרה, הכול מסביבי נהפך לשחור ומטושטש, הרגשתי את לחיי נרטבות. לא, לא לא! רגליי התמוטטו על הריצפה. לא הצלחתי לשמוע דבר חוץ מהשקט הרועש. ניק, אל תלך. בבקשה אל תלך. אני צריך אותך לידי אני צריך אותך קרוב אליי. בבקשה תישאר איתי, אני מתחנן אני אעשה הכול רק אל תשאיר איתי מאחור, אל תיעלם לי, אני לא רוצה לחזור להיות לבד, אתה האור היחידי שלי.