גם לכם קרה שעשיתם טעות ממש קטנה שהפכה לטעות גדולה ואולי אפילו לטעות חייכם?

כן, לפני כמה שנים הייתה תקופה שהייתן מעדיפה להיות במחשב במקום ללכת לבקר את סבתא שלי והיא נפטרה ולא באתי אליה המון באותה התקופה הספציפית הזאת
אבל אל תתייאש, תנסה לדבר איתם ולנסות ליצור חברויות

כן, לפני כמה שנים היה לי סמינריון הדרכה בבני עקיבא והשבט שלי התחבר מאוד עם כמה שבטים אחרים, אני התביישתי וניסיתי להתחבר איתם גם אבל כנראה לא מספיק, בסוף הסמינריון הם פתחו קבוצה ביחד ולא הוסיפו אותי.
מפה לשם הם כבר שנים בקשר ויוצאים לעיר מדי פעם ביחד וכל הזמן יש להם בדיחות פרטיות חדשות שאני לא מבין אף אחת מהן ואני לא מכיר אף אחד מהחברים האלה שלהם.
זה גורם לי להרגיש ממש לא חלק מהשבט וזה ממש מבאס :(

ויש לי גם כמה טעויות מכיתה א ב שרודפות אותי עד היום ואם לא הן כנראה שהמצב החברתי שלי היום היה מאוד שונה

לא להתחרט,לנסות לתקן.
להכיר ולהציל את המצב גם שמאוחר,נסה להכיר חברים ולצאת עכשיו.

כמובן, אני מאמינה שלכולנו קרה.
אבל כדאי להתמקד במה שניתן לשינוי, ואפשר לשלוט על העתיד+ההווה.

כן גם אצלי היה סדר עדיפויות שונה וגם לי עכשיו אין הרבה חברים ומרגישה פספוס