סיפרתי להורים שלי שיש לי חבר, והוא בן 25, ועכשיו הם לא מדברים איתי.. אני בת 18 בעוד 3חודשים

חח איזה קטע! גם אני בת 18 ביוני ואני יוצאת עם מישהו בן 25 כבר 10 חודשים... אבל לא סיפרתי להורים שלי... אני מפחדת.. כי הם דתיים ואני לא...

תגידי להם שאם הם ממשיכים להתנהג כמו ילדים קטנים אז עוברת לגור איתו.

שואל השאלה:
כנ"ל, ההורים שלי לא דתיים, אבל הם מאוד שמרנים (ואני לומדת בבי"ס דתי, זה סיפור ארוך למה, אני לא דתייה.)... אני יוצאת איתו גם תקופה של משהו כמו שנה... והחלטתי לספר להם כדי שאוכל לצאת איתו חופשי.. לא סיפרתי להם שאנחנו חברים משהו כמו שנה.. סיפרתי להם שרק לאחרונה נהיינו חברים... אבל זה די בעייתי כי עכשיו אף אחד מבני הבית לא מדבר איתי.. אתמול מצאתי את עצמי כל היום בחדר לבד..

שלא ידברו איתך מה הם עושים לך טובה? תעשי מה שבאלך הם לא יכולים להגיד לך עם מי להיות ועם מי לא

נראה לי שיהיה לך קצת קשה עם זה, כמו שאמרת, הוא בן 25 הוא יותר מבוגר ממך וגם הרצון שלו שונה משלך, טוב רק שיהיה לך בהצלחה עם זה, אולי את תמצאי מישהו בגיל שלך, כי 25 זה מבוגר יותר והרצון שלו שונה מאוד משלך, אז תזהרי קצת, בהצלחה.. (אין לי בעיה עם זה, נראה לי, פשוט הוא מבוגר ממך ואת צעירה. אי אפשר לדעת לאן זה יזרום, אבל תנסי להזהר, כי הרצון שלו שונה משלך)

כעע מהה הם עושים לךך טוובה שהם מדברים איתך אל תדבריי איתםם אל תתייחסי אליהםם וחוץ מזהה טכניית את מחליטה על עצמך כי את בתת 18 וזה לא משנה שאת גרה איתםם וגםם אם את היית מתחת לגיל שמונה עשרהה אז הפאקינג הדבר שהכיי קרוב להתערבות שהם יכלוו לעשות זה להגייד לך את דעתםם ועכשיו את מעל גיל שמונה עשרה ואת ברשוות עצמך אז בכלל אסור להם להוציא מילה על העניינים שלך! >.< אל תתייחסי אליהם..!

חח תאיימי עליהים שתעזבי את הבית או משהו... ואז תעשי את זה ואולי הם יחזרו לדבר איתך...

יו זה ממש דומה להורים שלי.. אמא שלי הייתה בת 17 כשהיא הכירה את אבא שלי והוא היה בן 24. וסבא וסבתא שלי קיבלו את זה ממש בסבבה למרות הפרש הגילאים:) תגידי להם שאת כבר בת 18 ואת יכולה לעשות מה שבא לך בגיל הזה ואם הם לא מקבלים את זה ומעדיפים לנתק איתך קשר בגלל זה אז את באמת לא צריכה אותם.. למרות שהם ההורים שלך והכל הם אמורים לקבל אותך בכל מצב ואת ההחלטות שלך. את בקרוב כבר לא קטינה וזכותך להיות עם מי שבא לך:)

את עוד 3 חודשים בת שמונה עשרה ומותר לך לעשות מה שאת רוצה
וחוץ מזה גיל 16 זה כבר חוקי לצאת אם איזה גיל שאת רוצה.

הכינוי "אין לי כינוי מקורי:<" מה זה תעשי מה שבאלך?! היא לא מחליטה על עצמה. ההורים,
מחליטים עליה עד גיל 18 ואפילו אחרי, כל עוד היא לא בת 18 אז להורים יש,
זכות שמירה עליה. וזה לטובתך הם דואגים לך בסך הכל...
בהצלחה:)

שואל השאלה:
לגנן גידל חיטה"... אני מאמינה... אבל אין זה אומר שאני אמורה להיות דתייה.. כן יש לי כל מיני דברים בתורה שאני לא מאמינה בהם.. אבל "איש איש באמונתו יחיה", מזה משנה.. ונכון, אני כרגע ברשות ההורים, וגם עוד מעט לא אהייה ברשותם.. אבל אנחנו מדברים על החוק.. מה אם עפ"י חוק ההורים שלי היו "ההורים שלי" רק עד גיל 18, ואחרי לא... זה באמת היה אומר שהם לא ההורים שלי?. זה פשוט שטויות... צריך לשמור איתם על קשר טוב.. ואני עדיין גרה בבית, כל עוד אני גרה בבית יש להם את הזכות לומר לי מה לעשת, אולי לא חוקית, אבל ככה זה ה ולך אצלנו, מובן שאם הם "נסחפים", אז אני לא אקשיב להם, ותמיד יש מריבות וכו'.. אבל זה בעיקרון ככה... וחוץ מזה הם אומרים לי את הכל מתוך דאגה. ועצה לחיים.. תמיד לנסות לפתור את הכול בדרכי נועם, ואם זה לא נפתר ככה רק אז לנקוט צעדים יותר מהותיים... זאת הבעיה שלי פה.. אני לא יודעת איך לפתור הכל בדרכי נועם זה קצת בעייתי, ואני מנסה למצוא את הדרך הכי טובה לפתור את הכל..

שואל השאלה:
סבבה, אז אני לא מאמינה. אני לא חייבת להאמין במשהו שלא נראה לי נכון...
אמונה זה להאמין במשהו שלא בטוח שהוא קיים..
את יכולה לפרש את זה איך שבא לך... ויש מלא דברים שבהם אני לא מאמינה/שלא נראים לי בתורה..
אני אתן לך סתם דוגמא.. כשרות, גיל העולם וכו'..

שואל השאלה:
. אני לא התחלתי את השיחה על זה, אני לא באתי להתווכח פה עם אף אחד, אני בסה"כ שאלתי שאלה בקשר לחבר...
וד"א אני כן שומרת כשרות. אני פשוט לא מאמינה בכל הציווים... מה לעשות.. אמונה זה משהו שאמור להיות מושרש באדם, ולי לצערי אין את זה.. אבל זה שנתווכח על זה כאן באמת שלא יעזור לי לשנות את דעתי בנושא. אז אין טעם..
נ. ב דיברתי על גיל גיאולוגי