איך אפשר להבדיל בין ביישנות לבין אי פתיחות לבן אדם?

שואל השאלה:
שמעי, אם באים ומדברים איתי אני ממשיכה תשיחה ולא מרגישה ביישנית בכלל אבל יש מקרים שאני פשוט לא מדברת.
אבל אם בא מישהו רציני שמדבר איתי ומנסה להכיר אותי אז ברור שאני אפתח ואהיה זורמת ולא ביישנית בכלל כי אני מרגישה בטוחה איתו.

נגיד היום יצאתי עם חברה שלי שלא נפגשנו שנתיים בערך ואני פשוט הייתי ביישנית כמו לא יודעת מה. כאילו, אני כן דיברתי וזה אבל היה לי קשה מאוד לפתוח נושאי שיחה והיא זרקה לי כזה "למה רק אני מדברת תדברי גם"
"ממתי את כזו אדישה"
וכאילו אני אוכלת תסביכים כי אני לא כזו ובחיים לא הייתי כזו פשוט זה קצת מוזר לי לדבר עם בן אדם כאילו הכל כרגיל ולהיפתח אליו בזמן שלא דיברנו שנתיים.

זה נורמלי לחלוטין שלא תרגישי בנוח לספר הכל או לדבר בכללי לבן אדם שלא פגשת הרבה זמן
יכול להיות שיש לך קושי לפעמים להיפתח לאנשים אבל זה קצת שונה ממפונמות, אני יכולה לומר לך שאני ממש מופנמת וחושבת בערך 45 פעמים לפני כל דבר שאני מוציאה מהפה או כותבת, לא משנה עם מי זה. אז אני חושבת שאדם מופנם זה ממש אופי ולא התנהגות חד פעמית או שמידי פעם מרגישים במקומות מסויימים, ברור שלפעמים יש מקרים שבהם אני מרגישה פחות מופנמת, אבל בכללי זה באמת אופי וזה לא דווקא בא מהמקום של הפחד שישפטו אותי.. זה באמת האופי שלי ואני לא מרגישה עם זה רע. כאילו, יש המון פעמים כמובן שבאמת הייתי רוצה לדבר ולא להיתקע ככה אבל בכללי אני אדם כזה שאוהב את השקט שלו ואת הלבד, אני לא אוהבת שאנשים יודעים עליי יותר מידי פרטים או תופסים אותי בנקודת מבט מסויימת.
אבל יכול להיות שאני טועה ומתבלבלת בגלל כמה שאני באמת מופנמת ולא מצליחה לראות איך זה להיות פחות מופנם או מופנם בצורה שונה
מנקודת המבט שלי לפי מה שסיפרת נראה שיש לך קושי או משהו שתוקע אותך לפעמים מלדבר/ לשתף, לא בטוחה שזה דווקא מופנמות ויכול להיות שבגלל זה בחרת לקרוא לזה "אי פתיחות לבן אדם" - תקני אותי אם אני טועה

אי פתחיות לבן אדם - את מתכוונת למופנמות?
אם כן, יש הבדל
יכול להיות אדם ביישן שברגע שהוא מכיר מישהו הוא נתפח אליו בקלות והוא ביישן רק בהתחלה לפני שהכיר אותו, כי ברגע שהוא מדבר עם האדם הוא נפתח אליו ומביע את עצמו.
לעומת זאת, לרוב לאדם מופנם יהיה קשה לתקשר גם עם אנשים שכבר מכיר

אני חושבת שאת קצת מתבלבלת בין אנשים ביישנים לאנשים שמתמודדים עם חרדה חברתית
לרוב את תראי אנשים ביישנים דווקא כן מחייכים פשוט בביישנות, ביישנות יכולה להיות פשוט אופי, וכמובן שהיא משפיעה על החיים של האדם שחווה אותה גם, אבל יותר קל להתגבר עלייה כי אדם ביישן בדרך כלל ייפתח כשמראים לו התעניינות
חרדה חברתית נובעת מחוסר ביטחון עמוק שהמון פעמים משולבת עם שנאה עצמית וחוסר הערכה עצמית עצומים. זה דווקא נורא קל והגיוני לחשוב שזה כמו ביישנות אבל למען האמת זה שונה, כי חרדה חברתית היא ממש חרדה לכל דבר, כשזה ברמה קשה זה ממש משתלט על החיים שלך ומונע ממך לעשות דברים, גורם לך לחשוב ששונאים אותך ולא רוצים אותך בסביבה - שאתה לא רצוי. זה יכול אפילו להשפיע על קשר עם המשפחה ועם אנשים קרובים. יש לי חרדה חברתית ולפעמים אני מרגישה שאפילו האנשים הכי קרובים אליי שונאים אותי או שנמאס להם ממני, וזה משהו.. כי בתוך תוכי, באמת, אני יודעת שהם לא באמת רואים אותי בצורה הזאת.. אבל פשוט ככה אני מרגישה, זה מה שהמוח שלי ממשיך לספר לי.
לרוב אנשים עם חרדה חברתית דווקא ילחצו ולכן לא תראי אותם מחייכים, אבל שוב, זה תלוי באדם ואצל כל אחד זה מתבטא באופן שונה. כי למשל אני כן מחייכת.
אבל מה שאני באה להסביר זה שאלו שני דברים שונים כי הסיבות שבגללן זה קורה שונות, זה די ברור ששתיהן מגיעות ממצב של חוסר ביטחון אבל חרדה חברתית היא כבר ממש חרדה
ואי פתיחות לא חייבת להגיע מהרגשה של חוסר ביטחון, זה יכול לנבוע מהמון סיבות כמו אלה שסיפרת עליהן (חוסר בנושאים משותפים, חוסר התחברות לאדם וכו'..).

מצטערת שחפרתי על חרדה חברתית וביישנות למרות שזה לא הנושא העיקרי, מניחה שזו לא הייתה התשובה שרצית לקבל
בנוגע למצב אצלך - אני ממש חושבת שאת חווה דבר נורמלי לחלוטין שמלא אנשים מרגישים
כאילו, זה ממש הגיוני שלא תרגישי בנוח לדבר עם בן אדם שאת לא מתחברת אליו, וגם אם זה לא נובע מחוסר ביטחון - זה עדיין הגיוני.
קורה להמון אנשים מצבים שבהם הם נתקעים ואין להם על מה לדבר, אם זה בגלל שפשוט אין נושאי שיחה שעליהם הם חושבים באותו הרגע וגם אם זה בגלל סיבות אחרות
את שואלת מה הפיתרון לזה? - כי אם כן, גם אני אשמח לתשובה, קורה לי המון מצבים כאלו שאני נתקעת ובלי קשר לחוסר הביטחון שלי מרגישה שאני באמת לא יודעת על מה לדבר.
אז אני לא חושבת שאת ביישנית, זה פשוט מצבים מסויימים שאת חווה. הייתי מציעה לך לחשוב קצת יותר לעומק מאיפה זה נובע ומה חוסם אותך. מצד שני, זה דבר לגיטימי לדעתי ולא הייתי ממליצה לך להיכנס לתסביכים אם אין לך תשובה עליהם חוץ ממה שאמרת


נ.ב, סליחה שחפרתי ממש

שואל השאלה:
בבית אני ממש לא ביישנית וכשאני עם אחותי ואמא שלי מחוץ לבית אני רועשת וכזה זורמת והכל סבבה. אבל בבית ספר יש משהו שהופך אותי לביישנית ואני באמת מנסה להבין למה זה ככה כי שנה שעברה זה היה ההפך.

אופציה 2, אני חושבת שאלו מקרים מסויימים שאת חווה, ובכל פעם כזאת יש סיבה אחרת שבגללה את לא מרגישה פתוחה מספיק.
זה לא נשמע לי שאת ביישנית לפי מה שאת מספרת, זה פשוט נורמלי מאוד שלא תרגישי בנוח עם אנשים שאין לך נושאי שיחה איתם או שלא פגשת אותם הרבה זמן.
בהצלחה לך (:

שואל השאלה:
תודהה ימלכה עזרת לי מאוד!!

תכלס ביישנות זה אי פתיחות

שואל השאלה:
נגיד, אם אני בשיחות בטלפון עם חברים אני לא ביישנית בכלל וזורמת והכל טוב וזה גם במציאות ככה עם אנשים מסוימים.
שנה שעברה הייתי באיזו חבורה כזו של בערך 8-10 ילדים ואני פשוט הייתי ביישנית איתם וכאילו זה לא שיש לי בעיה לבוא ולדבר אבל הרגשתי שמשהו פיזית חוסם אותי מלהיפתח אלייהם.
אני די חושבת שזה בגלל שלא התחברתי לאותם ילדים אבל אני לא בטוחה בזה.

אני בדרך כלל ילדה חייכנית שמכל דבר שאומרים לי אני מחייכת ומדברת וזורמת וצוחקת (לא אומרת מתוך גאווה חס וחלילה)
וביישנות זה ההפך מזה, ביישנים הם אנשים שכמעט ולא מחייכים וקשה להם מאוד לענות לאחרים כי הם לא מרגישים בנוח.
או סתם דוגמא, הם מתייבשים ללכת לשאול את המוכרת בחנות משהו וזה..
לי אין בעיה לדבר עם אנשים שאני לא מכירה ואני יכולה להיפתח איתם אבל זה תלוי ממש.
מה שיש לי זה לא נובע מחוסר ביטחון, יש לי ביטחון גבוה ואני ממש שלמה עם איך שאני נראת.
זה לא חרדה חברתית כי אין לי חרדות בכלל מאנשים.
בקשר למה שסיפרתי על זה שיצאתי עם חברה היום, שכחתי להוסיף שאין לנו באמת נושאים משותפים ואנחנו בכלל לא באותו בית ספר אז אי אפשר גם לרכל על מורים או על ילדים ככה שיצא מצב שלא היה לי על מה לדבר.

אז מה שנשאר זה או שאני פשוט לא מתחברת לאותם אנשים או שאני לא פתוחה איתם או שאין לנו נושאים משותפים

שואל השאלה:
לפי מה שסיפרתי פה את חושבת שאני ביישנית או שפשוט אני לא מתחברת לאותם ילדים ולא פתוחה איתם ושאין לי נושא שיחה משותף?

עוד משהו שקרה היום ומחזק את זה שאני לא ביישנית ושאני סתם לא מתחברת אלייהם:
1. אני הולכת בלי שום בושה לקנות פדים *לבד*
(אנשים ביישנים לא חושבים בכלל על לעשות את זה מרוב שהם מתביישים)
2. אני ואחותי היינו בחנות גלידות וחיכינו שיהיה מוכן ועד שהיה מוכן אני והיא לא הפסקנו לצחוק ולהשתגע שם.
(אנשים ביישנים שקטים בדרך כלל ולא משתגעים בצורה שאני השתגעתי היום)

אני באמת הגעתי למצב שאין לי מושג מה אני, אם אני ביישנית או לא וזה מוזר לי.

בשמחה (: