אמרתי לאבא שלי משהו שאני מתחרטת עליו

אני בת 16 ואני פשוט מתמודדת עם כל הרבה ש*ט בחיים ובאמת שקשה לי אבל אני לא מוותרת, כל החברות שלי הן לא זורמות לשום דבר אז סוג של התרחקתי מהן ונשאר לי חברה אחת הכי טובה שהיא כזה "המושלמת" וכולם תמיד אוהבים אותה ויש לה גוף יפה וציונים טובים והיא תמיד עושה את הדבר הנכון ותמיד מסתדר לה הכל ובאמת שנימאס לי ממנה כי היא פיק מי רצח והיא לא כזאת חברה טובה, אני באמת מרגישה לבד בעולם הזה ברמה שאני לא יכולה להסביר, אני שומרת דברים בבטן כל כך הרבה שנים שאני לא אומרת לאף אחד, יש לי כל כך הרבה פחדים מהחיים עצמם לגבי העתיד וגם עומס לא בהכרח של בית ספר של עוד דברים כמו כושר ולחפש עבודה וכאלה ואין לי אף אחד לשתף, אין לי את האומץ להגיד להורים שלי שאני רוצה פסיכולוג כי הכל נראה מושלם אז הם יתחילו לשאול שאלות אבל אני לא רוחה להגיד להם. עכשיו רבתי עם אבא שלי ממש ואמרתי לו שהוא פשוט לא מבין והוא אמר לי להסביר לו ואמרתי שאני לא יכולה כי הוא לא מבין כלום וגם אמא ואז הוא אמר אז תנסי עד שאני יבין ואמרתי לו שאני לא יכולה ושילך ואני לא רוצה לדבר איתו ואני חושבת שהוא ממש נפגע ממני אבל אני לא מסוגלת להגיד לו איך אני מרגישה כי זה משהו ששמרתי בבטן הרבה הרבה שנים.