אפשר עזרה? אבל רק מי שבאמת יבין את ההרגשה או שיש לו באמת עצות בשבילי!

יש לי חברה שהיא במו אחותי בנפש. כבר כמה פעמים אנחנו אומרות אחת לשניה, אין אין אנחנו נפשות נאומות!. אנחנו כנו אחיות ברמה שכלום אנחנו מתביישות, בין אם זה להתקלח ווניל תשטוף פנים באותה מקלחת עכשיו יש לה גם חרדה חברתית ואני בן אדם מאוד חברותי ברמות, ואני הכי מכילה ומקבלת את זה ואני חושבת שאף אחד בעולם לא יצליח להאכיל אתזה , לקבל, לעזור, לוותר, לשחרר ולעשות כל מה שאני עבורה, כמוני. וחס וחלילה אני לא מנגנת על זה אני גאה בזה שזאת אני ולא מישהו אחר! אנחנו לא יוצאות מהבית בקושי ויש לנו חברים ואני יודעת שזה נובע מהזה אבל אני מאוד מקבלת את זה! ואין מצב שאני אפקיר אותנ לטובת חברים אחרים! אבל פה הבעיה אני חושבת שאני יודעת שהיא אוהבת אותי ומעריכה. אבל יש אבל מאוד גדול אני חושבת שהפכתי מאוד לתלויה בה ואני באמצ מנסה שלא אבל פתאום אין מצב שאני ארגיש מאה אחוז בטוחה בפלטפורמה מסויימת כמו שזה יהיה איצה ברמה שאני יכולה לתוותר יצאה! עכשיו אני מאוד רוצנ לחמוד איצה אבל אני שמה לב שהיא פשוט רוצנ ופחות תעריך את זה גם אני מרגישה שהיא כן יכולה יום אחד פשוט לעזוב אותי לטובת חייה האישיים וקשה לי לקבל את זה כי אני לא אעשה את זה היא תמיד מזכירה ואומרת שאולי לא תמיד ניהיה חברות וגם יש חיים אחרי או דברים כמו אני מתכננת ככה וככה ולפעמים היא הכלל לא מזכירה אותנ אבל יש תכנונים שהיא כן מזכירה שאני איהיה שם וזה מאוד פוגע בי אבל אני חייבת להפסיק עם זה איך לשחרר את ההרגשה של תלויה בה יותר מידי היא מאוד תדאג לעמה ואז לאחרים אבל זה עניין של אופי ואני הכי אוהבת אותה העולם יותר מהשפחה שלי אני כיאלו רואה אוצנו מתחתנות וגרות אחת ליד השניה ולא בקטע חברתי בקטע נפשי כי זה היה החלום שלנו להיגע לשם לחתונה ולילדים.