כדאי לי ללכת למכינה?

כן

ברור שכן

שואל השאלה:
איך זה כזה ברור חחחח
הייתם כאילו?
כי בשאלות אחרות אומרים שזה בזבוז זמן

שואל השאלה:
לא לא בא לי שירות לאומי.. אני יודעת שאסור לנשים להתגייס, אבל קשה לי - אני מרגישה שאם אני אלך לשירות לאומי זה יהיה עוד שנתיים של כלום (כאילו מה אני עושה היום? רק בטיקטוק, אני מרגישה חוסר סיפוק), בא לי משהו חדש, בא לי לצאת מאיזור הנוחות.
כאילו גם לא להשתמש בכלים שה' נתן לי ולא לעשות כלום ולהיות בלי ריגושים זה שוחק את הנפש. מבחינתי זה או להתגייס עם חצאית או להתגייס.

אם כבר פתחנו את זה, אפשר לשרת בכל תפקיד חוץ מקרבי עם חצאית נכון?

ובכל מקרה תודהה

קודם כל, כל הכבוד שאת חושבת על זה מעכשיו! זה מדהים ולא מובן מאליו. דבר שני כל הכבוד על ההתחזקות שלך, זה לא מובן מאליו.

האמת קראתי את השאלה שלך כמה פעמים ולא מצאתי את ההתבלטות, לפחות באופן אישי לא הבנתי ואני אסביר:

נתחיל מהצבא:
אמרת שאת מתחזקת ומקווה שעד הגיוס את תהיי כבר דתייה, עם חצאית והכול וכתוצאה מכך את תגיעי לתפקיד שקשור למחשבים. זה לא נכון. תפקיד במחשבים דורש ידע מקדים (לרוב) ומיונים ועניין הדת לא נלקח בחשבון כלל וכלל. אין לצבא ההעדפה לשלוח אותך לתקשוב/מודיעין/משהו שקשור למחשבים בגלל שאת דתייה.

הרבה פעמים בנית דתיות נשלחות דווקא לחיל חינוך שם יש אחוז גבוה יחסית של דתיות (ביחס לשאר החיילות) וגם סגל דתי יותר, מצד שני הרוב שם חילוני. בנוסף, יש תפקידים שרק בנות דתיות/בנים דתיים עם רקע דתיים יכולים להתקבל לשם למשל פיקוד בסימנרים של נתיב. את יכולה למצוא בנות דתיות בכל מקום בצבא. לא רק מחשבים.

גם בצבא את תוכלי למצוא את עצמך פשוט לא עושה כלום. יש הרבה מאוד ג'ובניקים שלא עושים כלום וזה תלוי בך, ובתפקיד שתקבלי. גם הצבא יכול להיות מאוד בקלות "שנתיים של כלום". מעבר לטירונות ששם קצת יותר נוקשה (טירונות 02 היא בדיחה אחת גדולה), ואולי גם בקורס, ייתכן שתמצאי את עצמך לא עושה כלום.

להיות "מהאנשים האלו שקמים ב-5 בבוקר ובאמת מכירים את עצמם" - זו שאיפה יפה מאוד, אבל הצבא לא הכתובת לזה. הצבא לא מלמד אותך כלום על עצמך, אלא מציב לך אתגרים שעוזרים לך ללמוד על עצמך. לקום בחמש בבוקר זה בדרך כלל רק בטירונות ובהכשרות ואז את לא תקומי בחמש אלא מאוחר יותר. את תקומי, יהיה לך קשה, ותקומי לעשות את המשימות שלך. חלק מהקורסים באמת יעזרו לך ללמוד על עצמך אבל לא משהו מעבר. סביר להניח שאת לא תצאי עם הרגשה שאת מכירה את עצמך.

לגבי האתגר החברתי - זה יכול להתרחש בכל מקום. אמרת שאת מתחזקת, את נמצאת כרגע בסביבה הפוכה משלך ואולי בגלל זה קשה לך יותר. בכל מקרה, את יכולה ללכת לצבא ולהרגיש את אותה תחושה בקלות וזה סיכוי לא רע שזה יקרה. תלוי איפה את תפלי. כנ"ל לגבי שירות לאומי. כנ"ל לגבי מכינה. כנ"ל לגבי שנת שירות. כנ"ל לגבי אוניברסיטה, מכללה, עבודה וכל מקום שאת תהיי.

לגבי המכינה:
במכינה כפי שכתבת את יכולה ללמוד על עצמך והרבה. אם לא תעשי את זה עכשיו, ולא תכלי למדרשה או משהו כזה בהמשך החיים לא תהיה לך הזדמנות כזו בחיים. שנה שאת מתרכזת נטו בעצמך וחושבת על עצמך. קחי בחשבון שבמכינות כלליות אין מטרה להעביר אותך תהליך לטווח ארוך אלא רק לטווח קצר, כלומר "לאלף" אותך שתהיי החיילת הכי טובה שאת רוצה ככה שגם שם לא בטוח תשיגי את המטרה שלך.

מכינה זה דבר מדהים ותורם כל כך הרבה ואין סיבה לא לעשות אותה. גיוס מאוחר? מוזמנת לראות את השמחת חיים של שהביינישים שמתגייסים בגיל 20 ואפילו יותר. את לא היחידה. מה יקרה אם תתגייסי מאוחר יותר? תסיימי תואר בגיל 26 במקום 25? זה כזה קריטי? שווה לוותר על מסע זהות מטורף? על חוויות לכל החיים? על בניית האישיות? יש לך חיים שלמים לעבוד, לא יקרה כלום אם תעצרי הכול בשנה. בפועל הרוב מתגייסים דיי מאוחר. איך בדיוק מכינה זה בזבוז זמן? להכיר את עצמך זה בזבוז זמן? לתרום לזולת זה בזבוז זמן? ללמוד להיות עצמאית זה בזבוז זמן? לאהוב את ארץ ישראל זה בזבוז זמן?

לגבי שירות לאומי:
כפי שכבר כתבתי למעלה, גם בצבא יש *מלא* חיילים שמעבירים את היום שלהם בטיקטוק. יש סיכוי לא רע שגם בצבא לא תרגישי סיפוק, תלוי בך ותלוי בתפקיד שלך. למה שבשירות לאומי תעבירי את היום בטיקטוק? תלכי למקום רציני, תעשי את העבודה הנדרשת, ותרגישי סיפוק. זה תלוי בך, זה תלוי בתפקיד שאת רוצה. יש תפקידים שלא יהיה לך זמן לעצמך ולא לטיקטוק. וזה סופר משמעותי. הכול תלוי בך. וגם בצבא את עלולה להתיקל באותה סיטואציה.

קחי בחשבון שהצבא לא מותאם בכלל לחיילות דתיות. לשאלה שלך, זכותך ללכת עם חצאית לכל מקום, אבל אם תהיי בתפקיד שטח מהר מאוד את עלולה למצוא את עצמך עם מכנסיים. לא סתם גדולי הדור אוסרים על גיוס נשים, הצבא לא מותאם לחיילת דתייה משום בחינה. אין לבחורה דתייה מה לחפש בצבא.

האמת שגם במכינות אין לדתיות מה לחפש. חוסר התאמה וחוסר התחשבות. זה לא האידיאל לבחורה דתייה ואני מבין את הקושי שלך, אבל זה יכול לקרות גם בצבא ושם כנראה תתחלשי רוחנית.



אם את רוצה לקום בחמש ולהכיר את עצמך תעשי את זה לבד. תקומי כבר מעכשיו בחמש ותתחילי להתרגל לזה. תחפשי במהלך היום מה יעזור לך להכיר את עצמך. אם את מלםשת סביבה דתייה מומלץ להירשם למדרשה (ויש מדרשות שמשלבות צבא) ושם תצאי למסע זהות אמיתי באווירה דתית. ואם את מחפשת מקום חילוני ולא אותה להתחזק את יכולה ללכת למכינה.

את אומרת שאת מתחזקת, ואת נמצאת בסביבה חילונית, ואולי בגלל זה את לא מוצאת את החבר'ה שלך כי הראש שלך במקום אחר. ממליץ לנסות להכיר בנות דתיות ולראות אם זו הייתה הבעיה. אם לא, תמשיכי לנסות עד שתאתרי את הבעיה, מומלץ לעשות חשבון נפש.

את החוויה המתקנת אפשר לעשות בכל מקום. אם תמצאי חברות בעבודה - עשית חוויה מתקנת. אם תמצאי חבורה בחדר כושר - עשית חוויה מתקנת. ללכת לצבא זה לא בהכרח לצאת מאזור הנוחות ויש מקומות נוספים שזה אפשרי: ש"ש, מכינות, מדרשה, התנדבויות ועוד הרבה. זה לא חייב להיות בצבא.

תחביבים אפשר לפתח כל החיים.

בסופו של דבר ההחלטה בידיים שלך, קחי בחשבון שזה מאוד קשה להיות חיילת דתייה.

שואל השאלה:
תודה על התשובה המפורטת!!
לגביי הצבא, זה לא רק החצאית, אמרתי לפניי שהגברתי מקצועות מדעיים (פיזיקה ומדעי המחשב).

באמת שירות לאומי זה אחלה והכל, נזהרתי מאוד במילים גם כי אני יודעת שיש בנות שעושות מלא, אבל עדיין אין את ההרגשה הזאת שיש בצבא, זה לא אותן חוויות. בא לי לישון בצבא, בא לי להתרחק מהבית, בא לי להיות עצמאית..

וסתם נתתי את ה5 בבוקר כדוגמה חחח, בלי קשר לצבא. כאילו יש עכשיו את הטרנד הזה של האנשים שקמים ב5 בבוקר ויוצאים לריצות ויודעים איך לנצל את היום שלהם. אז נתתי אותם כדוגמה מוקצנת.
וכן לא בניתי על הצבא שיעיר אותי ב5 בבוקר חחח.

ולא זה לא אותו דבר חברות בעבודה, אני אקח את אחים שלי כדוגמה (כי חלקם כבר הגיעו לעשור ה3 שלהם, הם כבר התחתנו/מאורסים) - החברים שלהם מהעבודה לא ליוו אותם בחתונה, החברים שלהם מהעבודה לא מבלים איתם.. ומעטים האנשים שאני מכירה שהם הכירו את החברים הכי טובים שלהם בעבודה.
גם בביה"ס יש לי כמה חברות, אני לא לבד, אבל זה לא אותו דבר. שנה הבאה יש לי מסע ישראלי, מה אני צריכה להגרר אחריי כמה בנות? בא לי לא לשים על מה שחושבים עליי, בא לי להשתחרר.
לא יודעת, לא כל דבר זו חוויה מתקנת..

וכן אפשר לפתח תחביבים כל החיים, אבל אני לא רוצה להגיע לגיל 30 ואילך ורק אז להבין מה אני אוהבת/רק אז להתחיל להתנהג כמו ילדה. נגיד יש הרבה פעמים שאנשים מבוגרים/גדולים מרגישים שהם לא עשו מספיק בילדות ואז פתאום הם מרשים לעצמם לעשות מה שהם לא עשו אז.
או שהרבה פעמים בזוגיות שמעתי שאומרים שזה לא עובד אם את לא מכירה את עצמך, אם את לא יודעת מה את רוצה מעצמך. כאילו באיזשהו שלב בחיים, כשמספיק בוגרים ומכוונים לחתונה אז הפרטנר שלך לא בא לשנות אותך או לעזור לך להבין מה בא לך מעצמך, את התהליך הזה אני צריכה לעבור עם עצמי. ועדיף כמה שיותר מוקדם.
מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה.


מה זה עד כדי כך קשהה? למה כולם ממליצים על שירות לאומי:// מן הסתם בסופו של דבר אני אסתדר, אבל מבאס

לגבי הצבא -
נכון אבל זה לא מחייב. זה לא שעשית עתודה, זה שהרחבת את המקצועות האלו זה טוב, כבל לא אומר בכלל שתלכי למקצועות האלו.

לגבי השירות לאומי -
נכון מאוד, ובצבא אין את ההרגשה של שירות לאומי. את יכולה לישון גם בשירות לאומי, ואת יכולה לעשות את השירות לאומי הכי רחוק מהבית שאת יכולה, ולישון שם בדירת שירות, ואז גם תהיי עצמאית. זה לא חייב להיות דווקא בצבא... ששוב לא מתאימה לחיילות דתיות (כי אמרת שאת מתחזקת). הצבא צריך לעבור שינויים והוא עובר לאט לאט אבל כרגע המצב רחוק מלהיות מושלם.

לגבי ה-5 בבוקר קיבלתי חחח אבל זה משהו שאתה יכולה להתחיל מחר בבוקר! תנסי לקום בחמש. יודעת מה? אפילו תתחילי מעכשיו! מה את עושה מחר? איך זה יהיה יותר יעיל? איך את מצליחה לקום בחמש ומה את עושה עם העבודה שקמת מוקדם יותר?

חברות בעבודה זה יכול להיות אותו דבר. כפי שאמרתי זה מאוד תלוי מי את, מי איתך ובסיטואציה. נתת דוגמה עם אחים שלך - קיים בהחלט. אמא שלי הכירה חברה בעבודה לפני 25 שנים, הם חברות עד היום, מבלות, יוצאות לחופשות ביחד. אתמול הייתי אצל חבר בשבת, וגם שם ישבו חברים של ההורים, שהכירו בעבודה. זה מאוד תלי בך ובמי שאת.

גם בצבא את יכולה להכיר חברות כמו החברים של אחים שלך. גם בצבא את יכולה למצוא חברות למשרד, חברות לצוות, חברות שתגידי להן בוקר טוב, לילה טוב וזהו שזה דומה לדוגמה שלך עם אחים שלך. זה משתנה. את יכולה ליפול על אנשים טובים ויכולה ליפול על אנשים לא משהו. ככה גם בעבודה. זה נכון שבעבודה רגילה אנשים כבר לא מחפשים חברים, אבל תמיד תמיד תמיד אפשר להכיר חברים שילוו אותו עד לחופה וגם אחר כך.

ושימי לב לא אמרתי שכל דבר זו חוויה מתקנת, אלא שאת יכולה לעשות חוויה מתקנת בכל שלב בחיים שלך ולא רק בצבא. אם בא לך להשתחרר זה הזמן לעבוד על זה... כי ילווה אותך להרבה זמן

לגבי התחביבים את צודקת, אבל בצבא לא יהיה לך זמן בכלל לבדוק את זה. עכשיו יש לך זמן מעולה לפתח תחביבים.

וכן זה עד כדי כך קשה, לחיילת הדתייה ותצטרכי להתפשר על דברים שזה לא טוב. אנשים ממליצים כי הם מכירים את הקשיים של החיילות הדתיות, ומכירים את הצבא מבפנים ואת לא רואה עכשיו את הקשיים, שתגיעי לשם תביני. לא סתם אוסרים על זה

שואל השאלה:
חחחח אבל אפשר להגיד על כל דבר בחיים שזה לא בהכרח יהיה ככה וגם בצבא אני ארגיש ככה וככה.
נגיד תשמע דוגמה:
חשבתי להתחיל ללמוד לעשות ציפורניים, סתם כדי שיהיה לי עבודה בזמן הלימודים (לא כמקצוע).
ואמא שלי גם נכנס לה איזה ג'וק והיא רוצה להיות עצמאית/לפתוח עסק. ואז היא אומרת היום שהיא גם רוצה ללמוד ציפורניים, ואחותי שאלה אותה אם היא הולכת ביחד איתי, ואמא שלי אמרה שאני לא אלך ואני ביישנית מדיי.
כאילו מביןן? עזוב מה אכפת לי מציפורניים, מה שאכפת זה שאני אפילו לא מדברת על הכיתה, זו אמא שלי. זה מתסכל שאפילו היא לא רואה את הפוטנציאל שלי.
פשוט בא לי להתרחק ולהתחיל מ0 (וכן, אני יכולה ללכת לישון בדירת שירות, אבל זה לא אותו דבר!! אני גם חושבת שאתה מבין מה אני אומרת חחח). אם אני אמשיך ככה ולא אאתגר את עצמי, אז ללכת לשירות לאומי ירחיק אותי רוחנית בדיוק כמו שצבא כביכול ירחיק אותי. גם עכשיו אני מרגישה במן ירידה רוחנית כזאת כי אני מרגישה שאני לא מתקדמת, שאני תקועה במקום. כבר אין לי כוח לעשות את המינימום כמו ברכות השחר, אבל אני יודעת שזו ירידה לצורך עלייה אז מנסה להתחזק.

ושום דבר לא מחייב בצבא מה אני אגיד לך, מספיק תפילות ואני אקבל איזה תפקיד שאני רוצה חחח, יש לי את הבסיס, אם אני אחפור ואתעקש אני אוכל לקבל משהו שקשור לזה.
כאילו עכשיו גם חשפת אותי לחסרונות בצבא אז כן יש התלבטות, אבל ככה או ככה זה כבר מרגיש ששניהם לא בשבילי

זה פשוט מבאס שכאילו זה צבא/שירות לאומי => אוניברסיטה => משפחה
אני יודעת שאני טועה, אבל זה מרגיש "עכשיו או לעולם לא". שאם עכשיו אני לא אתחיל להיות אני ולצאת מאיזור הנוחות אז מתי? בעתיד זה ישאר מסלול חיים מאוד קבוע (כי אני לא אלך ל"טיול הגדול" ואני לא אגור לבד בחול ואני לא אצא למסיבות ואני לא אפלרטט באינסטגרם או כל מיני דברים כאלה ואחרים, כאילו מן הסתם זה לא השאיפה שלי, מה שאני באה להגיד זה שאני לא אעשה שטויות כאלה שיבנו אותי), ולא בא לי להשאר ככה, צריך לשאוף להתקדם בחיים.

וכן ברור שאני יכולה להכיר אנשים בעבודה, החיים לא צפויים, אני יכולה להתקל במישהי ברחוב והיא תהיה החברה הכי טובה שלי, אבל נגיד הנורמה זה או בצבא או בתיכון, בעבודה בקושי כבר קורה משהו, אנשים באים לעבוד (אני מבינה שעם השנים החברים מצטמצמים אז לא לצפות ליותר מדיי, אבל יש לי עוד איזה עשור טוב להנות ולהכיר את עצמי).

לא יודעת אם אני מצליחה להעביר את ההרגשה שלי כמו שצריך, גם נראה לי סטיתי מהנושא חחח. אבל בכל מקרה זה לא שאני נעולה על צבא, אבל גם לא בטוחה בשירות לאומי
אבל רגע מה אמרת לגביי מכינה חחחח?
סליחה על ההודעות הארוכותת

שואל השאלה:
אם יקרה איזה נס וככה פתאום בכיתה יא אני אכיר את האנשים שלי ואת האלה שאני אתחבר אליהם, אז נראה לי שזה יפתור הרבה מההתלבטויות האלה

נכון, אפשר להגיד על כל דבר שלא בהכרח יהיה ככה מה שמחזק את הטענה שלי. לפי הטיעונים שנתת באמת שאני לא רואה אפילו יתרון אחד לצבא.

לגבי הדוגמה של אמא שלך, זה יכול לקרות בכל מקום. ובשיא הכנות זה כבר תלוי בסביבה שלך. את צריכה למצוא סביבה שתאמין בך. וזה לא בהכרח יקרה צבא ולא בשירות לאומי ולא בכל מקום אחר. בן אדם איכותי קשה למצוא. לא משנה איפה תמצאי אותם, תזכרי שאדם שמעריך אותך זה יהלום שצריך לשמור עליו.

אני מבין את הרצון של להתחיל מאפס ולהתרחק אבל באמת שאני לא רואה סיבה לעשות את זה בצבא ולהפך הצבא זה לא הכתובת לזה. ותביני שאני בצד שלך כי אני מכיר את הקושי שלך מקרוב. בצבא את לא תתחילי מאפס אלא תעשי מה שאומרים לך. אני לא מבין כל כך למה דחוף לך שזה יהיה בצבא (מעבר להנחות ייסוד וחינוך) כי באמת שמהבחינה הזו את יכולה ללכת גם לשירות לאומי ויהיה לך אותו דבר וגם במכינה.

שירות לאומי הוא גם מאתגר לא פחות, השאלה בתפקיד, אח שלי למשל קרס שם ממש והחליף תפקיד יותר רגוע. אתגחר עצמי חניה לך כמעט בכל מקום. בצבא לא בהכרח תחווי את זה. באמת חבל כי אם תקבלי תפקיד לא משמעותי את תתחרטי על זה.

השירות לאומי לא ירחיק אותך כמו הצבא בגלל שהשירות לאומי מותאם לדתיות (לא בכל מקום אבל עקרונית יש מסלול מותאם). האווירה שם הרבה יותר דתית ויש יותר תפקידי חסד ותפקידם שמתאמים לאווירה דתית ויותר זמן. הצבא לא מותאם לבחורה דתייה וגם האנשים שם לפעמים מחלישים רוחנית ובגלל זה גם לבנים דתיים לא מומלץ להתגייס לפני שהם היו במכינה/ישיבה. הקשיים בצבא הרבה יותר גדולים (מבחינה רוחנית). בשירות לאומי יש מי שיקשיב, בצבא זה קשה, הרבה יותר. המציאות מוכיחה שהצבא מחליש הרבה יותר מבחינה רוחנית. במוסך הצבא מחדיר ערכים, מנסה לחנך, השירות לאומי לא עושה את זה בדרך כלל.

הירידה שלך עכשיו לגיטימית ותקרה לך עוד הרבה אבל ברוך ה' היא לא נשמעת עוצמתית ואינטנסיבית. שימי לב שאת לא מתקדמת יותר מידי אחרת את תפלי.

לא מספיק תפילות ותקבלי איזה תפקיד שאת רוצה! לא ליפול לעצת יצר הרע! ערך יסוד ביהדות היא חובת ההשתדלות! מבטיח בהתחייבות שאם לא תלמדי למבחן הבא שלך, ולא תדעי כלום, את תכשלי לא משנה כמה תתפללי וזה כתוב גם במקורות שלנו. את לא יודעת מה ה' מתכנן לך ואיזה ניסיונות הוא מתכנן לך, לא בטוח בכלל שהתפילות יעזרו בלי השתדלות...

לחפור לא תמיד עוזר. אומר את זה מניסיון וזו כאפה דיי רצינית שאת יכולה לקבל. יש להם את הטכניקות שלהם לשבור אותנו חחח ושתדעי שהחסרונות שכתבתי לך זה כלום לעומת הדבר האמיתי ואני אומר הכול נטו מתוך ניסיון שלי. האמת שבאמת יכול להיות ששניהם לא מתאימים לך זו אופציה ריאלית מאוד.

את רוצה לצאת מאזור הנוחות שלך? זה המסן שלך לצאת. תלמדי מטעויות שלנו, באמת, שלא תגיעי למצב שעוד 5 שנים את מסבירה כאן לאנשים אחרים את הטעויות שלך חחח תצאי מאזור הנוחות לא חסר דרכים. אולי תלכי להדריך בתנועת נוער ככה בפתאומיות? זה יוציא אותך מאזור הנוחות.. אל תחכי לאחרי י"ב. אולי תלכי להתנדב איפה שהוא? מד"א אולי? יוסיף לך עומס וככה תצאי מאזור הנוחות. שוב אם את מתחזקת ואת רצינית לגבי זה, הצבא יוציא אותך מאזור הנוחות לתקופה קצרה, אבל יפגע בך מאוד. זה שווה את זה? יש עוד דרכים.

אמרת שהנורמה זה או בצבא או בתיכון - זה לא נכון במיוחד בתפקידים לא קרביים. זה עניין של מזל. רוב האנשים מתגייסים כי זה חובה ומחפשים ללכת הביתה מוקדם ואת יכולה לחפש כאן בסטיפס ובאתרים אחרים לראות שהרבה אנשים חשבו כמוך, הגיעו לצבא וגילו ש... זה לא נכון. שהם לבד. אולי כן תמצאי חברות, ויש סיכוי גבוה שלא.

מה דעתך על מדרשה? שואל רגע ברצינות. בגלל שאת מתחזקת. תדעי שיש מדרשות שמשלבות צבא.

מכינה זה רעיון מדהים אבל באמת שלבחורה דתייה אין מה לחפש שם חחח השאלה עד כמה את רוצה להמשיך את ההתחזקות זה דיי קריטי

אני מבין את המצב החברתי הקריטי, אבל את עלולה ללכת למקום שיהרוס אותך מבחינות אחרות

שואל השאלה:
חחחחח יש לך תשובה לכל דברר
טוב שכנעת אותי קצת, אני אשקול שירות לאומי
אבל מה עכשיו עם צו ראשון וכל הדברים האלה?

ולא מדרשה פחות בשבילי

כאילו מן הסתם אם אני אלך לשירות לאומי ואוותר על דברים שחשובים לי אז דבר רע לא יכול לקרות מזה, כנראה שזה המסלול חיים שלי וה' יביא לי את האנשים שאני צריכה גם בדרך הזו, אבל פשוט קשה לי לראות אותי מתקדמת כשאני לא נופלת.

ומה הקשיים של בחורה דתייה בצבא? כאילו כמה זה כבר יפיל אותי? אני עוד מתחזקת ובביה"ס חילוני, אני כן מכירה את העולם הזה

מה הכוונה מה עם צו ראשון?

אין סיבה שתלכי לשירות לאומי ותוותרו על דברים שחשובים לך. להפך, אל תוותרי על כלום. ברוך ה' את סקרנית וחוקרת מראש וזה יכול לתת לך זמן לתכנן. תתחילי מעכשיו לחפש עמותה שאת רוצה, תשווי ויותר חשוב תפקיד מאתגר שיאפשר לך את כל מה שאת רוצה. תחפשי מקום רחוק מהבית. תחפשי מקום שאת ישנה שם. יכול להעיד על אחוות של חבר טוב שלי שהולכת לחזור הבייתה רק לשבתות. תחפשי תפקיד שייספק אותך ויאתגר אותך ויוציא אותך מאזור הנוחות וזה קיים.

ובאמת ממליץ בחום לפחות לנסות מדרשה כי שם תחווי כל מה שכתבת כאן וזה ייתן לך דחיפה רצינית בעולם הרוחני. אבל בלירה שלך ולאט לאט, מציע רק לחשוב על זה טוב טוב, וכן לשקול את האפשרות, שלא תתחרטי בעתיד.

לגבי הקשיים של חיילות דתיות זה מורכב מאוד ועד שלא תגיעי לשם לא תדעי בוודאות לא משנה כמה אני אכתוב על זה.

-שימי לב שהרבנים החרדים אוסרים לחלוטין את הגיוס של כל נשים. וגם הרבנים הדתיים. מתוך היכרות של המערכת הצבאית ולא מתוך רצון של לא לתרום. המציאות מראה את הקשיים. זה לא סתם. רבני הציונות הדתית מחנכים את התלמידים שלהם להתגייס, אבל לא את הנשים. רואים ערך גדול בצבא אבל יודעים שזה לא טוב לנשים. זה לא עושה טוב לנפש שלכן.

-יש הרבה רבנים מהציונות הדתית שאומרים שאין להתגייס לצה"ל אלא לתפקידי לוחמה תחת גיוס בני ישיבות ואין כמעט ואין היתר להתגייס לתפקידים עורפים פרט לרבנות, זו דעה שפחות נשמעת אבל היא קיימת. אז קל וחומר גם לנשים.

-לבנות אין מסלול מותאם. יש דברים שמתחילים להיווצר אבל זה רחוק מלהתחיל להיות קיים. (לבנים יש הסדר, שילובים, שסדר וכו', לבנות לא קיים בכלל).

-ניתוק טוטאלי מלימודי תורה.

-אץ תצטרכי להילחם על הזכויות שלך שהרבה פעמים יפרו לך את זה בלי לשים לב. למשל לפי חוזה מטכ"ל, חייל צריך לאכול ארוחת ערב 6 שעות אחרי שאכל ארוחת צהריים. בפועל, הרבה פעמים יכניסו אותך לפני הזמן. מה תעשי? כנראה שתתפשרי. לבת/בן דתי, יחיד, אין מה לעשות. פשוט להיכנס ולהתמודד. לקבוצה (הסדר) יש כוח וזה משפיע. תפילות? זה בלו"ז של בני"ש בלבד. ומה איתך? על חשבון הזמן שלך ואת זו שתצטרכי לזכור, ולדרוש. ויכולים להגיד לך: "זה לא זמן טוב עכשיו בואי נעשה אחר כך." ושאת עייפה ואין לך כוח? ושאת לא בטוחה מתי זמן מנחה? שהמפקדים לא מבינים בזה ולא באים לקראתך? בלי לשים לב את תוותרי על התפילה.

רגע מה על ברכת המזון? נו למי יש כוח, יש לך 20 דקות לעמוד בח', 25 דקות לאכול וכל הצוות שלך לא מברך, איך תספיקי?וואי וכמה בנים בכל מקום, והם מדברים איתך, שואלים שאלות קשות, מה תעשי?

וואי רגע אין מניין בבסיס! מה את עושה? את לבד, אין מסלול מותאם לבנות. וואי כל הבנים שבאו להתפלל לא יודעים לקרוא בתורה! מה עושים? הם מסרותיים אבל לא יודעים לעלות חזן... מה את עושה בסיטואציה כזו?

וואי שטח? מה תלכי עם שמלה לשטח? לא תלבשי רק יום אחד מכנסיים שיהיה יותר נוח לא?

ערב שבת איזה מגניב! מה אבל למה אין קידוש? מה את עושה? וואי כל החבר'ה בטלפון בסעודת שבת שומעים שירים! אולי נצטרף אליהם? וואי אין אווירת שבת בכלל אז נזרום.. נלך לנוח בחדר עם המוזיקה החזקה.

כל מה שהבאתי לך כאן זה סיטואציות אמיתיות וזה רק קצה המזלג. עוד לא הגענו לקשיים הגדולים יותר. תנסי לחשוב רגע איך את מתמודדת עם זה בלי להתפשר? אפשרי לשרוד אבל זה קשה בטירוף ואת תצטרכי להתפשר. הסדר פותר הרבה מהבעיות הללו אבל זה לא קיים לנשים. בנוסף גיוס נשים לצבע עובר על כללי הצניעות והרבנים החרדים טוענים שגם שירות לאומי אותו דבר.

מעתיק עוד משהו מהידברות:
"טופז גולדנברג התגייסה לחיל האוויר מתוך רצון לתרום למדינה, ומתוך תקווה שתוכל לשמור מצוות גם בצבא. לתדהמתה, גילתה פעם אחר פעם כי השירות הצבאי מתנגש ללא הרף עם דרישות ההלכה.

בשיחה לעיתון 'בשבע', אמרה גולדנברג את הדברים הבאים: "כשהתגייסתי לצבא, לא הבנתי שמשמעות הגיוס היא, שצה"ל יוכל להציב אותי בכל תפקיד שהוא. יש שם 120 קורסים. זה יכול להיות גם מ"כית, שזו טירונות מעורבת, וגם אי אפשר ללבוש חצאית בכל מהלך השירות.

טופז מתייחסת למדור 'בת חיל', המעודד בנות דתיות להתגייס לצה"ל, וטוענת כי היו כשלים רבים בהתנהלותו: "המדור עושה מאמצים רבים לשכנע בנות דתיות להתגייס לצה"ל, אבל אין שם שום הסברה. יש להם רשימה של מקומות לבנות דתיות, אבל למעשה המקומות הללו לא ראויים לבנות דתיות".

עוד מציינת טופז כי "מרגע שמתגייסים, אין למדור בת חיל בעצם שום סמכות לעזור לנו. הם לא יכולים למשל להעביר אותנו לתפקיד אחר. חברה שלי שהתקשרה אליהם לבקש עזרה, אמרו לה שהסמכות שלהם היא עד הגיוס. עכשיו רק הרבנות הצבאית יכולה לעזור לה. את בעצם ננטשת, את כמו כל חייל רגיל שמגויס לחיל האוויר".

"לאחר השיבוץ, הייתי בטירונות נפרדת לבנות, אבל היה לי מפקד גבר דבר שמאוד הקשה עלי", היא מסבירה.

טופז מתייחסת לכך, שכאשר התגייסה לצבא, למרות שהיתה בתהליכי תשובה מתקדמים, עדיין לא חלחלה בה ההבנה שהשירות הצבאי אסור לנשים בתכלית. "לא ידעתי כלום, לא ידעתי מהי דעת תורה, מה עם ישראל באמת צריך ממני בתור אישה. חשבתי שהעיקר שאני תורמת לעם ישראל, לא משנה איך. אבל גם מי שרוצה לתרום לעם ישראל, צריך לקבל הדרכה של תורה".

"צריך להבין שהטייסת היא מקום קיצוני מבחינת התנאים הדתיים. דתיות בדרך כלל לא נמצאות שם. אבל חשוב לי להבהיר: לא משנה איפה את נמצאת, זה עדיין לא בסדר שאת בצבא. אם גדולי הדור אמרו באופן גורף, שאסור לבנות להיות בצבא, אז יש פה עניין גדול של ערך הצניעות של האישה מול הרצון שלה לתרום. ולכן לא משנה אם התנאים נוחים יותר או פחות לבת הדתית בצבא. השאלה היא איך אני כאישה יהודייה תורמת לעם ישראל על פי הדרכת התורה", מסבירה טופז.

חוויותיה בטייסת לא היו קלות. "הבנים לא שמחו בכלל כשהגעתי לטייסת, באופן מוצדק לגמרי", היא אומרת. "פיזית, אני לא יכולה לעבוד כמו שהם עובדים. אני לא יכולה להבריג דברים כמו שהם, לסחוב כמוהם, ככה זה. אצלנו למשל אסור היה לבנות להביא טילים, כי זה מסוכן להן לסחוב. היה ברור שהבנות שם רק למטרה שוויונית, שיראו שיש פה נשים. זה לא באמת מועיל למערכת".

טופז מתייחסת לקושי מעצם השהייה המשותפת של חמש בנות בתוך 70 בנים. "להיות בנוכחות גברית 24/7 זה לא נוח לאף אישה, לא רק לי כדתייה. דיברנו בינינו הבנות שקשה לנו עם זה, להיות מיעוט. לא תמיד היינו ביחד, ואז זה להיות יום שלם בת יחידה רק עם גברים. זה מאוד מקשה, למרות שאני הקפדתי שלא יגידו לי שום דבר שלא מתאים".

טופז מתארת את התמודדותה הקשה בחברה המעורבת בה נאלצה לשרת: "בהפסקה, למשל, כשכולם ישבו במועדון, לא ישבתי איתם אף פעם. ישבתי בחוץ וקראתי ספר. בכלל, בקושי דיברתי עם אנשים בטייסת. בשעות העבודה לא דיברתי מעבר לתחום המקצועי, ובשעות שאחר כך גם לא דיברתי איתם. בשעות העבודה הייתי פשוט שומעת המון שיעורים באוזניות. מעולם לא ישבתי איתם בשק"ם. הייתי בבדידות כזאת. כשאתה לא מדבר עם אף אחד אתה פשוט בודד", היא מספרת. "זה היה ממש לא פשוט".

גם בשבתות היתה בודדה. "לא רציתי ולא יכולתי לשבת עם כל הבנים בחדר האוכל, אז הייתי אוכלת בחוץ. בשבתות הייתי מקדשת לעצמי לבד בחדר, אוכלת לבד. לשבת לבד זו לא אווירת שבת. הייתי יושבת בשבת ובוכה, ואז כועסת על עצמי שאני בוכה בשבת".

אסתי ברנדס, לוחמת מג"ב, פרסמה את דעתה בנושא, תחת הכותרת: "את מאבדת את הנשיות שלך". הנה ציטוטים מתוך דבריה: "תרשו לי לפנות אליכן בנות, אתן לא יודעות מה אתן מבקשות. עם כל היופי שבוואסח הנחשק, וברצון להיות שוות פיזית לגברים, אנחנו פשוט לא.

"גם אני הייתי במחשבה שהחטיבה זה מה שחשוב, אבל הכל זה בוואסח. כשתהיי שם, רובצת לך בחול, רוצה לאכול, את מרגישה שאיבדת את הנשיות שלך. את לא תחשבי: 'הי, אני משרתת בגולני, משרתת בצנחנים. תראו איזה מגניבה אני.

"אבל זה לא העניין", קוראת אסתי מתוך ניסיון מר. "זה כאב של גוף שלא התאושש מאתמול. עייפות, רעב, המון תסכול. נהניתי. פרחתי. אבל זה היה כרוך במחיר גבוה. נקעתי את הקרסול, אבל המשכתי, כי רציתי להיות לוחמת, ודפקתי לעצמי את הקרסול לכל החיים.

"החיים בצבא לא מחייכים לנשים, מרדפים מעצרים הפרות סדר, בהם את כל הזמן צריכה להוכיח את עצמך כאישה. כי גברים לא מאמינים בך. אסור לך לחשוף שקשה לך, כי אז הם פותחים עלייך יותר עינים. הם מחפשים שתיכשלי כדי להוכיח את מה שהם מאמינים בו, שאת חלשה.

"את סוחבת על עצמך אפוד, קסדה, נשק, ועדיין צריכה לרוץ ביחד איתם. שעות על גבי שעות של עמידה במקום, של שמירות, בוקר, צהריים, או לילה, אז את פשוט נושכת שפתיים וממשיכה", אמרה.

"בתור לוחמת את חווה שתי מלחמות: את המלחמה הביטחונית היום יומית, והמלחמה על המקום שלך בתור אישה.

"ראיתי בנות מתפרקות, ורוב הבנות לא שורדות - לא את הטירונות ולא את השטח. זאת פשוט התעלמות מעובדות, מהפיזיולוגיה שלנו בתור בני אדם. לרצות להיות כמו לוחמים מרחוק זה קל. אבל מניסיוני, לבצע זה כבר סיפור אחר", מסיימת ברנדס את דבריה.

מקור והרחבה:
https://www.hidabroot.org/article/1141886

מצרף מידע נוסף:
הייחוד הנשי שלך מול המערכת הצבאית:
https://www.chotam.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f/%d7%94%d7%99%d7%99%d7%97%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%90%d7%99/

הנוקשות של המערכת הצבאית:
https://www.chotam.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f/%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%97%d7%93-%d7%a1%d7%99%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%aa/

למה דווקא שירות לאומי?
https://www.chotam.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%aa/

"אני בטוחה שאשרוד מבחינה רוחנית"
https://www.chotam.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%a0%d7%95-%d7%a1%d7%95%d7%9e%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa/

מציאות לא אפשרית לבת הדתייה:
https://www.chotam.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f/%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%aa/

האם השירות של בנות בצה"ל הוא האידיאל?
https://www.chotam.org.il/%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%9f/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%9c%d7%a6%d7%94%d7%9c/

המדריך למתלבטת הדתייה:
https://www.kipa.co.il/%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%9c%d7%91%d7%98%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99/