מותר לי לרחם על עצמי ולבכות על זה?

יש ילדה אחת שהיינו חברות כמעט שנה שלמה והיינו שלושה חברות ממש ממש טובות. ממש כאילו.
אבל אני וחברה שלי הבנו לאט שהילדה הזאת ממש רעילה עבורי ועבורה והתחלנו לשנוא אותה ולנתק איתה קשר.
חברה שלי עזבה את הבית ספר ואני נשארתי עם הילדה הזאת לסבול אותה ולתת לה לפגוע בי מבפנים אבל עכשיו אני כבר התגברתי על זה. (בערך).
עכשיו, היה לי יום הולדת לפני כמה חודשים והילדה הזאת כתבה לי 'מזל טוב' בוואטסאפ ופה נגמר הסיפור. ואני קצת נעלבתי כי ליום הולדת שלה ממש השקעתי וקניתי לה שתי ספרים, והכנו לה עוגה והשקענו המון על המתנה שלה והכי חשוב, אני כתבתי לה ברכה של 2 עמודים וחצי!
והיא כתבה לי 'מזל טוב'.
ועכשיו לחברה שלי יש יום הולדת, והילדה הזאת כתבה לה ברכה יפה וזה.
וזה די מעליב אותי שהיא כותבת לחברה שלי ברכה מושקעת (יחסית) וזה ולי כלום ואני הייתי (היא אמרה לי) חברה יותר טובה שלה.
חברות שלי, כמה שאני אוהבת אותן, הן לא יודעות לכתוב ברכות. ובאמת בניתי עלייה שתכתוב לי ברכה יפה כי יש לה כישרון ולא קיבלתי את זה. זה פשוט כל כך לא פייר שאני משקיעה את כל מה שיש לי בשביל ימי הולדת של אנשים ואני כל הזמן נעלבת ביום הולדת שלי מחדש.
אני כל כך פגועה מהילדה הזאת שכתבה לחברה שלי ברכה קטנה ולי רק 'מזל טוב'!
שנה שעברה נהיינו חברות בדיוק בזמן היום הולדת של חברה שלי אז עשינו לה משהו די גדול ודי אני כל כך מקנאת ואני לא יודעת אם זה בסדר שאני מרחמת על עצמי ככה.
אמא שלי אומרת לי שאני נהנית לרחם על עצמי אבל זה באמת ממש פוגע בי ואני בוכה.
מה אתם אומרים?
ואם יש לכם רק הערות מגעילות אז לא פה בבקשה אני במילא במצב שביר