מה דעתכם על הסיטואציה? מי צודקת?

יש לי בשכבה ילדה שעברה חרם חלק מהזמן ביסודי, וכשהיא הגיעה לחטיבה לא היו לה הרבה חברים. היו שמועות שהחרם לא קרה סתם, אבל היא אמרה לכל מי שהיה מוכן לשמוע שזה היה בגלל איך שהיא נראית (היא מלאה יחסית). גם לי אין הרבה חברים, אז החלטתי לנסות להתחבר איתה כי היא נראתה נחמדה ואחלה. היינו חברות לא מעט זמן והכל היה סבבה ונחמד, אבל בשלב כולשהו היא התחילה להיות ממש מגעילה ולצחוק עליי על עניין אישי כולשהו שאני מתמודדת איתו, ההצקות האלה מצידה היו ממש בריונות, לא צחוקים חברותיים. ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים ולהסביר לה שזה פוגע בי, אבל היא כל פעם המשיכה לעשות את זה. בשלב כולשהו הבנתי שהקשר איתה רק עושה לי רע, ואמרתי לה שאני לא רוצה שנהיה חברות יותר. למחרת ההורים שלי קיבלו מלא שיחות טלפון, גם מההורים שלה וגם מהצוות בבית ספר, הסתבר שהיא רצה מיד לספר לכולם שביקשתי להפסיק את הקשר איתה ושהיא מרגישה כיאילו שוב עושים עליה חרם. מהר מאוד הפכתי להיות בעיני כולם "הילדה המרושעת שנטשה מישהי עם טראומה מחרם". גם ילדים בבית ספר הסתכלו עליי מוזר וזרקו הערות (למרות שהם בעצמם התעלמו ממנה שנים), היא ממש סיפרה לכולם, אבל כמובן לא את הפרטים של איך היא התנהגה אליי.
עכשיו המצב נרגע ויותר טוב, סיפרתי להורים שלי ולמחנכת את כל הסיפור כולל הצד שלי ועכשיו לכאורה אף אחת מאיתנו היא לא זאת שצודקת חד משמעית.
אבל עדיין מעניין אותי לשמוע מה דעתכם.