12 תשובות
לא בדיוק צמתי כי תמיד שתיתי מים אבל לא היה לי תאיבון קרוב ל4 ימים, רק מים והכרחתי את עצמי תפוח
27 שעות בערך. הייתי גם מאוד מדוכאת בנוסף וזה דיכא את התאבון שלי, לכן הצלחתי להתגבר על הרעב
שואל השאלה:
לא כי כשאני כותבת אנורקסיה אז לפעמים זה מוריד לי את הס אז כדי שזה יהיה יותר ברור..לא יודעת
לא כי כשאני כותבת אנורקסיה אז לפעמים זה מוריד לי את הס אז כדי שזה יהיה יותר ברור..לא יודעת
אנונימית
שואל השאלה:
אבל איך הצלחתן לא לחשוב על אוכל בכלל? לא הייתן רעבות? זה לא קשה?
אבל איך הצלחתן לא לחשוב על אוכל בכלל? לא הייתן רעבות? זה לא קשה?
אנונימית
לא זזתי מהמיטה במשך 3 ימים וככה זה התחיל,
גם אם חשבתי על אוכל לא היה בי את הכוח לקום מהמיטה.
זה נמשך במשך חודשיים או יותר. שתיתי רק מים. ופה ושם בחודש האחרון אכלתי איזה פרי פעם ביום אם בכלל. ולאט לאט חזרתי לעצמי. התחלתי לאכול נורמלי ובריא. ואני בתהליך של לרדת במשקל בצורה נכונה.
גם אם חשבתי על אוכל לא היה בי את הכוח לקום מהמיטה.
זה נמשך במשך חודשיים או יותר. שתיתי רק מים. ופה ושם בחודש האחרון אכלתי איזה פרי פעם ביום אם בכלל. ולאט לאט חזרתי לעצמי. התחלתי לאכול נורמלי ובריא. ואני בתהליך של לרדת במשקל בצורה נכונה.
אנונימית
הדיכאון, המצב רוח שברצפה וחוסר כוחות נפשיים לכל דבר קטן לא באמת שינה לי כלום
שואל השאלה:
אבל אם אתן בזמן בית ספר וכזה גם שם אין לכן תאבון?
אבל אם אתן בזמן בית ספר וכזה גם שם אין לכן תאבון?
אנונימית
לא קמתי מהמיטה לא היה לי רצון ללמוד לא היה כוח נפשי לנשום אפילו
וכשלמדתי להדביק פערים לא התרכזתי באוכל
וכשלמדתי להדביק פערים לא התרכזתי באוכל
האמת שהחודש הראשון זה היה חופש גדול. אז לא הייתי בבית הספר, לא יצאתי מהבית בכלל.
אבל אז התחיל בית ספר, זה החודש השני, והתחלתי לאכול פירות או ירקות פעם ב..
וגם הבית ספר מתיש. והייתי בדיכאון. לא התרכזתי בלימודים. התעלמתי מכולם. ופשוט אמרתי לא לכל סוג אוכל שהציעו לי. הייתי מביאה חטיף לחברות כדי שיחשבו שאני גם אוכלת, הייתי פותחת אותו ובאה אליהם כדי שיחשבו שאכלתי קצת, אבל בעצם לא נגעתי בזה. לא רציתי שיחשדו.
והאמת? זה בכלל לא עבד כל הקטע הזה שחשבתי שארד במשקל אם ארעיב את עצמי. אמנם ירדתי איזה 18 קילו, אבל הגוף שלי עדיין היה נראה אותו הדבר וזו גם הסיבה שאף אחד לא שם לב. הדבר היחיד שהיה בו טיפה שינוי זה בפנים, נהייתי בפנים טיפה רזה יותר וחיוורת. אבל הגוף אותו הדבר. לא השתנה כלום.
להרעיב את עצמך זה לא הפתרון. בכלל.
אם זה בשביל לרדת במשקל- יש כלכך הרבה דרכים יותר טובות בשביל לעשות את זה. התקופה הזאת הייתה זוועה. ואני שמחה שיצאתי מזה. אמנם לפעמים אני עדיין חושבת על לא לאכול, אבל אז אני נזכרת בהרגשה הזוועתית הזאת ואני חוזרת לחשוב נורמלי.
לאכול בריא זה מה שעזר לי לרדת במשקל. ושיפר אותי נפשית, ריגשית ופיזית. נהייתי הרבה יוצר מוארת ושמחה. אני לא רוצה אף פעם לחזור למצב הזה שוב, בחיים.
אבל אז התחיל בית ספר, זה החודש השני, והתחלתי לאכול פירות או ירקות פעם ב..
וגם הבית ספר מתיש. והייתי בדיכאון. לא התרכזתי בלימודים. התעלמתי מכולם. ופשוט אמרתי לא לכל סוג אוכל שהציעו לי. הייתי מביאה חטיף לחברות כדי שיחשבו שאני גם אוכלת, הייתי פותחת אותו ובאה אליהם כדי שיחשבו שאכלתי קצת, אבל בעצם לא נגעתי בזה. לא רציתי שיחשדו.
והאמת? זה בכלל לא עבד כל הקטע הזה שחשבתי שארד במשקל אם ארעיב את עצמי. אמנם ירדתי איזה 18 קילו, אבל הגוף שלי עדיין היה נראה אותו הדבר וזו גם הסיבה שאף אחד לא שם לב. הדבר היחיד שהיה בו טיפה שינוי זה בפנים, נהייתי בפנים טיפה רזה יותר וחיוורת. אבל הגוף אותו הדבר. לא השתנה כלום.
להרעיב את עצמך זה לא הפתרון. בכלל.
אם זה בשביל לרדת במשקל- יש כלכך הרבה דרכים יותר טובות בשביל לעשות את זה. התקופה הזאת הייתה זוועה. ואני שמחה שיצאתי מזה. אמנם לפעמים אני עדיין חושבת על לא לאכול, אבל אז אני נזכרת בהרגשה הזוועתית הזאת ואני חוזרת לחשוב נורמלי.
לאכול בריא זה מה שעזר לי לרדת במשקל. ושיפר אותי נפשית, ריגשית ופיזית. נהייתי הרבה יוצר מוארת ושמחה. אני לא רוצה אף פעם לחזור למצב הזה שוב, בחיים.
אנונימית
שאפו לך
שואל השאלה:
אנורקסיה זה לאו דווקא לצום? או שזה יכול להיות גם למחשבות או ללאכול ממש קצת ביום
אנורקסיה זה לאו דווקא לצום? או שזה יכול להיות גם למחשבות או ללאכול ממש קצת ביום
אנונימית
זו הפרעת נפש בה פשוט מוותרים על הכל ובין היתר לאכול כי התפיסה בראש שאנחנו לא צריכים את זה
באותו הנושא: