איזו פדיחה היה לי כאבי בטן הלכתי לשירותים חצי שעה והמורה שאלה אותי מול כל הכיתה ''נתקעת הרבה זמן בשירותים מה עשית שם?''

מורה מפגרת

הייתי אומר לה השירותים היו יותר מעניינים מהשיעור שלך

שואל השאלה:
אני מתביישת לבוא לבית ספר מחר

^ ח ח ח ח טוב שלך

אל תתביישי, תבואי מחר כמו גדולה ותראי לה שלא אכפת לך

שואל השאלה:
נמאס לי. אני כל כך פחדנית, מוותרת לעצמי, מורידה מהערך של עצמי.
שום טיפול לא עוזר, מקדם בדבר אחד ומורידבדבר אחר, אני לא מתקדמת בכלל, רק הולכת אחורה. אבל בכל זאת גדלה, הגיל עולה והביטחון יורד, הוא בקושי היה בהתחלה אבל עדיין הוא מתחת לאפס.
אני בעייתית. אני רגישה. אני רכרוכית. אני נמנעת מהכל.
ואמא שלי בשפה אחרת, היא בתדר אחר, היא רק רואה את הבעיות שלי ושל אחותי. היא תמיד מנסה כל כך הרבה כדי שיהיה לנו טוב, היא תמיד עושה כל כך הרבה ומתאמצת, ואני שונאת שאני לא מצליחה להעריך. כל פעם כשקשה לי אני מוותרת. אבל היא לא תומכת, היא גם עברה את אותם דברים אבל היא בכל זאת שופטת, היא מנסה שאנחנו נתגבר, אבל היא עושה לנו את אותו הדבר שהפריע לה.
אני לא כועסת
איך לצאת מהלופ?.