11 תשובות
מי אומר את זה,
התנך נכתב על ידי בני אדם בתקופות שונות.
פשוט מה שכתוב בו לא אמיתי לדעתנו
התנך נכתב על ידי בני אדם בתקופות שונות.
פשוט מה שכתוב בו לא אמיתי לדעתנו
idk זה מה שאנשים אומרים כל הזמן. מורים לתנך אמרו את זה גם.
יש את התורה שבעל פה שזה משהו אחר אבל התורה הכתובה נכתבה על ידי אנשים אחרת איך היא כתובה
שואל השאלה:
^^^ואיך אתה יודע את זה? על פי מי נכתב?
^^^ואיך אתה יודע את זה? על פי מי נכתב?
אנונימי
מצאו את מגילות התנך באאזטרי ים המלח וועוג מקומות
מצאו את הכתבים דפים עתיקים
שואל השאלה:
ו? מדוע זה מוכיח שבני אדם כתבו^^
ו? מדוע זה מוכיח שבני אדם כתבו^^
אנונימי
אז אי? מצאו מגילות מלפני אלפי שנים מי כתב אותם? קופים?
שואל השאלה:
אלוהים הכתיב את משה. בנוסף, מדבר על אנשים רגילים, לא על נביאים ודברים כאלה
אלוהים הכתיב את משה. בנוסף, מדבר על אנשים רגילים, לא על נביאים ודברים כאלה
אנונימי
אפילו הדתיים מאמינים שרוב התנך נכתב בידי בני אדם, על זה אני לא חושב שיש ויכוח, ואם תרצי נדבר על זה, אבל הרבה מהם מאמינים שהתורה עצמה נכתבה לא בידי אנשים. או יותר נכון על ידי משה עם השראה אלוהית, שאלוהים הכתיב למשה את התורה. וזו דעה לא נכונה לדעת חוקרי המקרא.
אני לא טוען שאני איזה חוקר מקרא או שאני מבין ממש בנושא הזה, ככה שכן הידע שלי מצומצם ואפשר לתקן אותי, והכי טוב לקרוא על ביקורת המקרא ולבסס את המידע על חוקרי מקרא. אני בטוח שאם אחקור בנושא יותר יהיה לי יותר מידע ואדע עוד על המסקנות של חוקרי המקרא.
אותי עניין תמיד הנושא בגלל כל מיני דברים בתנך שלא נראים הגיוניים (לפחות לי), לא רק הטענות המדעיות השקריות, או הסיפורים הכוזבים, אלא אפילו דברים כמו למשל העובדה שאומרים שמשה כתב את כל התורה בהשראת אלוהים, אבל בסוף ספר דברים מפורש על מות משה ועל נסיבות המוות שלו (וממה שהבנתי הפתרון שהמסורת מצאה לזה הוא שרק הסיפור הזה נכתב בידי יהושוע).
יש כל מיני דברים מוזרים כמו למשל שבספר מדבר כתוב שמשה היה האיש הצנוע ביותר והעניו בעולם, והרי אדם שהוא באמת הצנוע ביותר.. לעולם לא יכריז כך על עצמו שהוא הכי צנוע שיש בעולם.
בדברים גם רשום "ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" - ואיך משה אמור לדעת דבר כזה? והאם האדם הצנוע ביותר יעיד על עצמו שהוא הנביא הטוב ביותר שאי פעם היה?
המסקנה המתקבלת (או לפחוץ המתרמזת) היא שהטקסט נכתב בתקופה מאוחרת יותר על ידי מישהו שהכיר את הנביאים שבאו לאחר משה (והפתרון הפשוט לזה לפי מה שהבנתי זה שמשה היה נביא, ולכן יכול היה לצפות את העתיד).
ראיות נוספות לזה ניתן למצוא בסיפורים שונים שהסבירו את שמותיהם העתיקים של מקומות מסוימים, או מנהגים מסוימים.
למשל בבראשית ל"ב פסוק לג, בדברים ג' פסוק יד ובעוד מקומות... הסופר הוסיף את המילים "... עד עצם היום הזה" או "... עד היום הזה".
מי שכותב עד עצם היום הזה, לא מתאר מצב עכשווי.
צירוף מילים שכזה מתאים לסופר מאוחר, שמספר על משהו שקרה בעבר - ושעדות לכך נשארה עד לזמן שבו כתב את הטקסט.
בעוד פסוקים כמו למשל בבראשית י"ג פסוק ז, כתוב "...והכנעני, והפרזי, אז, ישב בארץ".
והעמים האלו *עדיין* היו בארץ בתקופת משה.
נראה שהדבר נכתב בתקופה שהם כבר לא היו בארץ והיה צריך להסביר לקוראים שהם ישבו בארץ בתקופה קדומה, כדי שהם יבינו את הסיפור.
בדברים א' פסוק א רשום "אלה הדברים אשר דיבר משה לאמור בעבר הירדן".
הפסוק הזה הוא די בעייתי כי כשמישהו כותב "בעבר הירדן", הוא מעיד על עצמו שהוא נמצא בצד השני, בארץ ישראל.
ומשה כידוע לא נכנס בכלל לארץ, אלא מת לפני.
בנוסף, התורה מלאה ברשימות של מקומות, ושמות שנקבעו רק *לאחר* מות משה.
רשימות כמו רשימת המלכים האדומיים שנאמר עליהם שהם המלכים שמלכו לפני תחילת המלוכה.
איך משה למשל היה יכול לדעת מתי התחילה המלוכה בישראל?
בגלל הבעיות האלו ועוד הרבה בעיות אחרות, חוקרים התחילו לחקור ולנסות לברר - מי באמת כתב את התורה.
לפי מה שאני יודע, המפתח לפתרון הוא הכפילות בסיפורים. בתורה יש 2 סיפורים על הברית בין אברהם לאלוהים, 2 סיפורים על בריאת על העולם, 2 סיפורים על קריאת שמו של יצחק, 2 סיפורים שבהם אברהם הכריז באוזני מלך זר ששרה היא אחותו, 2 סיפורים על מסעו של יעקב אבינו לארם נהריים, 2 סיפורים על איך אלוהים שינה את השם של יעקב, 2 סיפורים על משה שמוציא מים מהסלע וכו...
אין סיבה שספר מושלם לכאורה יכלול סיפורים כפולים שלפעמים סותרים זה את זה.
האנשים שדבקו במסורת כמובן טענו שהכפילויות הן לא חזרות, אלא תמיד סיפורים משלימים, ואין באמת סתירות של ממש אלא רק סתירות למראית עין.
ככה בעצם נוצרו מעשיות וסיפורים שלאחר מכן הפכו לפרשנות רשמית על ידי רבנים שונים.
אבל הטיעון הזה של סיפורים משלימים התערער לפי מה שהבנתי כשהחוקרים גילו שקיים מפתח לכפילויות.
לא מדובר בסתם חזרות אקראיות, יש סדר והגיון בכפילויות. יש למשל את החלק שבגרסה אחת של הסיפור, אלוהים מכונה בשמו המפורש, ואילו בגרסה השנייה אלוהים מכונה "אלוהים".
ככה ניתן היה (לפחות בהתחלה) לחלק את הכפילויות, ל2 יצירות מקבילות שאוחדו לאחר מכן. ולא מדובר רק בשמו של אלוהים כמו שאמרתי, כל קבוצת סיפורים נבדלה בסגנון כתיבה שונה, השקפת עולם שונה, ובתיאור שונה של אלוהים.
התופעה הזו תמכה בטענה שמישהו לקח 2 מקורות עתיקים נבדלים, גזר אותם והדביק לחמשת חומשי התורה של היום. וככה בעצם התחילה תורת המקורות.
לאחר מחקר הרבה יותר מעמיק של החוקרים, התברר שלא היו רק 2 מקורות, אלא 4 ואולי אפילו 5.
הנוסח הקשור בשמו המפורש של אלוהים, נקרא י', והנוסח הקשור בשם "אלוהים" נקרא א'.
שני המקורות האלה הם הקדומים ביותר, ומשקפים את אורחות החיים של הדת בתקופת הטבע והפריון.
הנוסח השלישי שהוא הארוך ביותר, שכולל את רוב הטקסט, ועוסק בחוקי המקרא ובכוהנים - נקרא כ', והנוסח שמצוי בספר דברים שהיא יצירה ספרותית נפרדת לגמרי - נקרא ד'. הנוסח הזה משקף את התקופה שבה הדת היתה בשלב הרוחני-מוסרי.
אומנם כן, במשך השנים הרבה מלומדים שמרנים נאבקו בתורת המקורות, גם נוצרים וגם יהודים...
ורוב הרבנים יטענו כנגדה ולא יציגו אותה באופן נכון - אבל היום נדיר מאוד למצוא בעולם חוקר מקראי שיטען שספרי התורה נכתבו בידי משה רבנו, או בידי מחבר יחיד כלשהו.
אשלח גם תמונה, שתוכל להבין אולי יותר טוב על מה אני מדבר בדיוק.
https://kevinbinz.files.wordpress.com/2018/06/documentary-hypothesis_-source-distribution.png?w=788
בשנים האחרונות התפתחו שיטות חדשות של ניתוח לשוני ואפשרו לנו עם השוואתם לממצאים ארכיאולוגים, לדעת בדיוק מה הם המאפיינים של השפה העברית בכל תקופה, ולבנות כרונולוגיה של התפתחות השפה העברית.
בשורה התחתונה, ניתן לקבוע שמשה חי זמן רב לפני שהתפתחו רוב הרבדים של השפה העברית - שבהם השתמשו בתורה.
המרחק בין הזמנים הוא ככ רב, שהוא גדול מהמרחק מהאנגלית שבה השתמש שייקספיר, לאנגלית המודרנית של היום.
ניקח לדוגמא את סיפור המבול.
הסיפור הזה הוא סיפור שבתוכו שזורים מספר מקורות, ולכן יש בו די הרבה סתירות. הסיפור הזה מורכב מהמקורות י' ו-כ'.
אם נפריד את המקורות ונסתכל על כל אחד בנפרד; נקבל 2 סיפורים שלמים, בעלי רצף דיווח שניתן לקרוא כל אחד בנפרד ללא צורך בכלל בסיפור השני.
סיפור אחד - בראשית ז פסוק 1,2,3,4,5,7,10,12.
סיפור שני - בראשית ז פסוק 6,8,9,11,13,14,15.
ולא רק שאנחנו מקבלים 2 סיפורים נפרדים, אלא שלכל סיפור יש לשון ייחודית לו.
והעובדה הכי מדהימה היא, שברגע שאנחנו מפרידים את המקורות, כל הסתירות בטקסט נעלמות.
לא יתכן שזה רק צירוף מקרים שחוזר על עצמו שוב ושוב עשרות פעמים - עם אותה תבנית; בתורה.
כ' מתאר זוג מכל החיות, י' מתאר 7 זוגות של חיות טהורות, וזוג מן החיות הלא טהורות.
כ' מקפיד באופן ברור על מידות, תאריכים וזמנים.
י' לא טורח בכלל.
ההבדל המשמעותי ביותר ששניהם משרטטים את דמותו של אלוהים בצורה שונה. מקור י' שהוא סופר קדום יותר - מצייר את אלוהים כמסוגל להתחרט על מעשיו; "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו". בגרסה הזו אלוהים גם מתעצב אל ליבו, סוגר את התיבה באופן אישי ("ויסגור ה' בעדו"), ומריח את קורבנותיו של נח ("וירח ה' את ריח הניחוח").
האל בסיפור הזה נראה יותר כמו אל מהמיתולוגיה היוונית בעל תכונות אנושיות.
לעומת זאת, במקור כ' - האל נראה שונה לגמרי.
הוא נראה כשליט עליון של היקום; דומה יותר לאל שאנחנו מכירים היום.
"ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ", "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה".
הרבה מהמתנגדים לתורת המקורות שכמובן לא למדו אותה לעומק כי אין סיבה לטרוח - חושבים שמדובר בחלוקה פשוטה; בכל מקום שבו כתוב השם אלוהים הוא מקור אחד, וכל מקום שבו מופיע השם המפורש הוא מקור אחר. אבל התפישה הזו היא מוטעית לחלוטין.
הנקודה העיקרית בתורת המקורות היא *לא* רק בשמו של אלוהים.
כמו שאמרתי, אלו תבניות זהות שחוזרות על עצמן שוב ושוב המון פעמים בתורה; והתבניות האלו בכל קבוצת סיפורים מכילות גם הבדלה בסגנון כתיבה שונה, השקפת עולם שונה, בתיאור שונה של אלוהים.. העלמת כל הסתירות הפנימיות ברגע שמפרידים בין הסיפורים לתבניות וכו..
למקורות השונים יש אפילו רעיון שונה מתי שמו המפורש התגלה לבני האדם.
לפי מקור י', אלוהים (כלומר השם "יהוה") היה ידוע לכלל האנושות עוד מימי הדורות הראשונים של בני האדם (בראשית ד' פסוק א... בראשית ד פסוק כו.. וכו).
אבל לעומת זאת המקורות האחרים - א' ו-כ', משתמשים בכינוי "אלוהים", עד שמגיעים לתקופתו של משה. אז אלוהים מתגלה למשה, ומגלה לו את שמו.
מכאן והלאה גם המקורות האלו משתמשים בשמו המפורש, כלומר - אלוהים בוחר לגלות את שמו *לא* לכלל האנושות, אלא לנציג העם הנבחר.
אלוהים אפילו אומר בצורה מפורשת שהוא הופיע לפני אברהם יצחק ויעקב, בשם אל "שדי" - ולא בשמו המפורש; שמות ו' פסוק ב-ג "וידבר אלהים, אל משה; ויאמר אליו, אני ה'. וארא, אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי; ושמי ה', לא נודעתי להם."
גם הדבר הזה יוצר בעיה מאוד גדולה אם אנחנו מנסים לקרוא את הכתוב כאילו סופר אחד - כתב את הכל.
אם נחזור לימי אברהם, אנחנו יכולים לראות שאלוהים דווקא *כן* מתגלה לאברהם בשמו המפורש ואברהם מכיר את השם הזה; בראשית ט"ו פסוק ז "ויאמר, אליו: אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים - לתת לך את הארץ הזאת, לרשתה. ויאמר: אדני ה', במה אדע כי אירשנה".
ולא נראה לי שאלוהים לא זכר באיזה שם הוא התגלה לאברהם קודם לכן.
אבל אם אנחנו דווקא קוראים את הכתוב לפי המקורות, הסתירה נעלמת, מהסיבה שמדובר במקורות שונים.
שמו של אלוהים חוזר יותר מ2000 פעמים בתורה, ובכל אותם הפעמים, תמיד שמו של אלוהים מתאים בדיוק למקור ממנו הוא נכתב.
אני גם יכול להסביר על מה אנחנו יודעים על מתי נכתבו המקורות השונים, בשביל זה אולי אצטרך לעשות עוד מחקר.
אוקיי, אז לדעת רוב חוקרי המקרא - התורה חוברה והועלתה על הכתב, בין המאה העשירית לבין המאה הרביעית לפני הספירה.
התיארוך המוקדם ביותר של המקורות מתאר שהמקורות הראשונים; א' ו-י' נכתבו בין המאה העשירית לתשיעית. תקופה של מאות שנים לאחר יציאת מצרים שהיתה אמורה להתרחש בין המאה ה13 למאה ה15.
את הסתירת שציינתי רבנים ניסו כמובן להסביר בעזרת הסברים שונים לאורך השנים. חלק מהפרשנים שלקחו בחשבון הרבה מהסתירות, הסבירו שאלוהים הכתיב אותה למשה בצורה כזו שזה יראה כאילו כתבו אותה מספר אנשים שונים, וכנראה שגם כאן אלוהים מנסה להעמיד אותנו במבחן; ואני לא קונה את זה. שום אלוהים טוב לא יהיה אכזר מספיק כדי לעשות את זה.
ובאמת כתבו דבר כזה, כמו למשל הרב מרדכי ברויאר; "תורת משה אכן ניתנה מהשמיים, אך הוכתבה באופן כזה, שתכלול אפיונים שונים וגם מנוגדים וסותרים. כך נראה לאדם המתבונן מבחוץ, כאילו כמה אנשים עסקו בכתיבת המקרא, ולכל אחד מהם היה סגנון אחר ותפיסה אחרת, אבל באמת אלוהים שיצר את התורה, עשה באופן הזה, וכך הכתיב אותה למשה".
אני לא טוען שאני איזה חוקר מקרא או שאני מבין ממש בנושא הזה, ככה שכן הידע שלי מצומצם ואפשר לתקן אותי, והכי טוב לקרוא על ביקורת המקרא ולבסס את המידע על חוקרי מקרא. אני בטוח שאם אחקור בנושא יותר יהיה לי יותר מידע ואדע עוד על המסקנות של חוקרי המקרא.
אותי עניין תמיד הנושא בגלל כל מיני דברים בתנך שלא נראים הגיוניים (לפחות לי), לא רק הטענות המדעיות השקריות, או הסיפורים הכוזבים, אלא אפילו דברים כמו למשל העובדה שאומרים שמשה כתב את כל התורה בהשראת אלוהים, אבל בסוף ספר דברים מפורש על מות משה ועל נסיבות המוות שלו (וממה שהבנתי הפתרון שהמסורת מצאה לזה הוא שרק הסיפור הזה נכתב בידי יהושוע).
יש כל מיני דברים מוזרים כמו למשל שבספר מדבר כתוב שמשה היה האיש הצנוע ביותר והעניו בעולם, והרי אדם שהוא באמת הצנוע ביותר.. לעולם לא יכריז כך על עצמו שהוא הכי צנוע שיש בעולם.
בדברים גם רשום "ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" - ואיך משה אמור לדעת דבר כזה? והאם האדם הצנוע ביותר יעיד על עצמו שהוא הנביא הטוב ביותר שאי פעם היה?
המסקנה המתקבלת (או לפחוץ המתרמזת) היא שהטקסט נכתב בתקופה מאוחרת יותר על ידי מישהו שהכיר את הנביאים שבאו לאחר משה (והפתרון הפשוט לזה לפי מה שהבנתי זה שמשה היה נביא, ולכן יכול היה לצפות את העתיד).
ראיות נוספות לזה ניתן למצוא בסיפורים שונים שהסבירו את שמותיהם העתיקים של מקומות מסוימים, או מנהגים מסוימים.
למשל בבראשית ל"ב פסוק לג, בדברים ג' פסוק יד ובעוד מקומות... הסופר הוסיף את המילים "... עד עצם היום הזה" או "... עד היום הזה".
מי שכותב עד עצם היום הזה, לא מתאר מצב עכשווי.
צירוף מילים שכזה מתאים לסופר מאוחר, שמספר על משהו שקרה בעבר - ושעדות לכך נשארה עד לזמן שבו כתב את הטקסט.
בעוד פסוקים כמו למשל בבראשית י"ג פסוק ז, כתוב "...והכנעני, והפרזי, אז, ישב בארץ".
והעמים האלו *עדיין* היו בארץ בתקופת משה.
נראה שהדבר נכתב בתקופה שהם כבר לא היו בארץ והיה צריך להסביר לקוראים שהם ישבו בארץ בתקופה קדומה, כדי שהם יבינו את הסיפור.
בדברים א' פסוק א רשום "אלה הדברים אשר דיבר משה לאמור בעבר הירדן".
הפסוק הזה הוא די בעייתי כי כשמישהו כותב "בעבר הירדן", הוא מעיד על עצמו שהוא נמצא בצד השני, בארץ ישראל.
ומשה כידוע לא נכנס בכלל לארץ, אלא מת לפני.
בנוסף, התורה מלאה ברשימות של מקומות, ושמות שנקבעו רק *לאחר* מות משה.
רשימות כמו רשימת המלכים האדומיים שנאמר עליהם שהם המלכים שמלכו לפני תחילת המלוכה.
איך משה למשל היה יכול לדעת מתי התחילה המלוכה בישראל?
בגלל הבעיות האלו ועוד הרבה בעיות אחרות, חוקרים התחילו לחקור ולנסות לברר - מי באמת כתב את התורה.
לפי מה שאני יודע, המפתח לפתרון הוא הכפילות בסיפורים. בתורה יש 2 סיפורים על הברית בין אברהם לאלוהים, 2 סיפורים על בריאת על העולם, 2 סיפורים על קריאת שמו של יצחק, 2 סיפורים שבהם אברהם הכריז באוזני מלך זר ששרה היא אחותו, 2 סיפורים על מסעו של יעקב אבינו לארם נהריים, 2 סיפורים על איך אלוהים שינה את השם של יעקב, 2 סיפורים על משה שמוציא מים מהסלע וכו...
אין סיבה שספר מושלם לכאורה יכלול סיפורים כפולים שלפעמים סותרים זה את זה.
האנשים שדבקו במסורת כמובן טענו שהכפילויות הן לא חזרות, אלא תמיד סיפורים משלימים, ואין באמת סתירות של ממש אלא רק סתירות למראית עין.
ככה בעצם נוצרו מעשיות וסיפורים שלאחר מכן הפכו לפרשנות רשמית על ידי רבנים שונים.
אבל הטיעון הזה של סיפורים משלימים התערער לפי מה שהבנתי כשהחוקרים גילו שקיים מפתח לכפילויות.
לא מדובר בסתם חזרות אקראיות, יש סדר והגיון בכפילויות. יש למשל את החלק שבגרסה אחת של הסיפור, אלוהים מכונה בשמו המפורש, ואילו בגרסה השנייה אלוהים מכונה "אלוהים".
ככה ניתן היה (לפחות בהתחלה) לחלק את הכפילויות, ל2 יצירות מקבילות שאוחדו לאחר מכן. ולא מדובר רק בשמו של אלוהים כמו שאמרתי, כל קבוצת סיפורים נבדלה בסגנון כתיבה שונה, השקפת עולם שונה, ובתיאור שונה של אלוהים.
התופעה הזו תמכה בטענה שמישהו לקח 2 מקורות עתיקים נבדלים, גזר אותם והדביק לחמשת חומשי התורה של היום. וככה בעצם התחילה תורת המקורות.
לאחר מחקר הרבה יותר מעמיק של החוקרים, התברר שלא היו רק 2 מקורות, אלא 4 ואולי אפילו 5.
הנוסח הקשור בשמו המפורש של אלוהים, נקרא י', והנוסח הקשור בשם "אלוהים" נקרא א'.
שני המקורות האלה הם הקדומים ביותר, ומשקפים את אורחות החיים של הדת בתקופת הטבע והפריון.
הנוסח השלישי שהוא הארוך ביותר, שכולל את רוב הטקסט, ועוסק בחוקי המקרא ובכוהנים - נקרא כ', והנוסח שמצוי בספר דברים שהיא יצירה ספרותית נפרדת לגמרי - נקרא ד'. הנוסח הזה משקף את התקופה שבה הדת היתה בשלב הרוחני-מוסרי.
אומנם כן, במשך השנים הרבה מלומדים שמרנים נאבקו בתורת המקורות, גם נוצרים וגם יהודים...
ורוב הרבנים יטענו כנגדה ולא יציגו אותה באופן נכון - אבל היום נדיר מאוד למצוא בעולם חוקר מקראי שיטען שספרי התורה נכתבו בידי משה רבנו, או בידי מחבר יחיד כלשהו.
אשלח גם תמונה, שתוכל להבין אולי יותר טוב על מה אני מדבר בדיוק.
https://kevinbinz.files.wordpress.com/2018/06/documentary-hypothesis_-source-distribution.png?w=788
בשנים האחרונות התפתחו שיטות חדשות של ניתוח לשוני ואפשרו לנו עם השוואתם לממצאים ארכיאולוגים, לדעת בדיוק מה הם המאפיינים של השפה העברית בכל תקופה, ולבנות כרונולוגיה של התפתחות השפה העברית.
בשורה התחתונה, ניתן לקבוע שמשה חי זמן רב לפני שהתפתחו רוב הרבדים של השפה העברית - שבהם השתמשו בתורה.
המרחק בין הזמנים הוא ככ רב, שהוא גדול מהמרחק מהאנגלית שבה השתמש שייקספיר, לאנגלית המודרנית של היום.
ניקח לדוגמא את סיפור המבול.
הסיפור הזה הוא סיפור שבתוכו שזורים מספר מקורות, ולכן יש בו די הרבה סתירות. הסיפור הזה מורכב מהמקורות י' ו-כ'.
אם נפריד את המקורות ונסתכל על כל אחד בנפרד; נקבל 2 סיפורים שלמים, בעלי רצף דיווח שניתן לקרוא כל אחד בנפרד ללא צורך בכלל בסיפור השני.
סיפור אחד - בראשית ז פסוק 1,2,3,4,5,7,10,12.
סיפור שני - בראשית ז פסוק 6,8,9,11,13,14,15.
ולא רק שאנחנו מקבלים 2 סיפורים נפרדים, אלא שלכל סיפור יש לשון ייחודית לו.
והעובדה הכי מדהימה היא, שברגע שאנחנו מפרידים את המקורות, כל הסתירות בטקסט נעלמות.
לא יתכן שזה רק צירוף מקרים שחוזר על עצמו שוב ושוב עשרות פעמים - עם אותה תבנית; בתורה.
כ' מתאר זוג מכל החיות, י' מתאר 7 זוגות של חיות טהורות, וזוג מן החיות הלא טהורות.
כ' מקפיד באופן ברור על מידות, תאריכים וזמנים.
י' לא טורח בכלל.
ההבדל המשמעותי ביותר ששניהם משרטטים את דמותו של אלוהים בצורה שונה. מקור י' שהוא סופר קדום יותר - מצייר את אלוהים כמסוגל להתחרט על מעשיו; "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו". בגרסה הזו אלוהים גם מתעצב אל ליבו, סוגר את התיבה באופן אישי ("ויסגור ה' בעדו"), ומריח את קורבנותיו של נח ("וירח ה' את ריח הניחוח").
האל בסיפור הזה נראה יותר כמו אל מהמיתולוגיה היוונית בעל תכונות אנושיות.
לעומת זאת, במקור כ' - האל נראה שונה לגמרי.
הוא נראה כשליט עליון של היקום; דומה יותר לאל שאנחנו מכירים היום.
"ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ", "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה".
הרבה מהמתנגדים לתורת המקורות שכמובן לא למדו אותה לעומק כי אין סיבה לטרוח - חושבים שמדובר בחלוקה פשוטה; בכל מקום שבו כתוב השם אלוהים הוא מקור אחד, וכל מקום שבו מופיע השם המפורש הוא מקור אחר. אבל התפישה הזו היא מוטעית לחלוטין.
הנקודה העיקרית בתורת המקורות היא *לא* רק בשמו של אלוהים.
כמו שאמרתי, אלו תבניות זהות שחוזרות על עצמן שוב ושוב המון פעמים בתורה; והתבניות האלו בכל קבוצת סיפורים מכילות גם הבדלה בסגנון כתיבה שונה, השקפת עולם שונה, בתיאור שונה של אלוהים.. העלמת כל הסתירות הפנימיות ברגע שמפרידים בין הסיפורים לתבניות וכו..
למקורות השונים יש אפילו רעיון שונה מתי שמו המפורש התגלה לבני האדם.
לפי מקור י', אלוהים (כלומר השם "יהוה") היה ידוע לכלל האנושות עוד מימי הדורות הראשונים של בני האדם (בראשית ד' פסוק א... בראשית ד פסוק כו.. וכו).
אבל לעומת זאת המקורות האחרים - א' ו-כ', משתמשים בכינוי "אלוהים", עד שמגיעים לתקופתו של משה. אז אלוהים מתגלה למשה, ומגלה לו את שמו.
מכאן והלאה גם המקורות האלו משתמשים בשמו המפורש, כלומר - אלוהים בוחר לגלות את שמו *לא* לכלל האנושות, אלא לנציג העם הנבחר.
אלוהים אפילו אומר בצורה מפורשת שהוא הופיע לפני אברהם יצחק ויעקב, בשם אל "שדי" - ולא בשמו המפורש; שמות ו' פסוק ב-ג "וידבר אלהים, אל משה; ויאמר אליו, אני ה'. וארא, אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי; ושמי ה', לא נודעתי להם."
גם הדבר הזה יוצר בעיה מאוד גדולה אם אנחנו מנסים לקרוא את הכתוב כאילו סופר אחד - כתב את הכל.
אם נחזור לימי אברהם, אנחנו יכולים לראות שאלוהים דווקא *כן* מתגלה לאברהם בשמו המפורש ואברהם מכיר את השם הזה; בראשית ט"ו פסוק ז "ויאמר, אליו: אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים - לתת לך את הארץ הזאת, לרשתה. ויאמר: אדני ה', במה אדע כי אירשנה".
ולא נראה לי שאלוהים לא זכר באיזה שם הוא התגלה לאברהם קודם לכן.
אבל אם אנחנו דווקא קוראים את הכתוב לפי המקורות, הסתירה נעלמת, מהסיבה שמדובר במקורות שונים.
שמו של אלוהים חוזר יותר מ2000 פעמים בתורה, ובכל אותם הפעמים, תמיד שמו של אלוהים מתאים בדיוק למקור ממנו הוא נכתב.
אני גם יכול להסביר על מה אנחנו יודעים על מתי נכתבו המקורות השונים, בשביל זה אולי אצטרך לעשות עוד מחקר.
אוקיי, אז לדעת רוב חוקרי המקרא - התורה חוברה והועלתה על הכתב, בין המאה העשירית לבין המאה הרביעית לפני הספירה.
התיארוך המוקדם ביותר של המקורות מתאר שהמקורות הראשונים; א' ו-י' נכתבו בין המאה העשירית לתשיעית. תקופה של מאות שנים לאחר יציאת מצרים שהיתה אמורה להתרחש בין המאה ה13 למאה ה15.
את הסתירת שציינתי רבנים ניסו כמובן להסביר בעזרת הסברים שונים לאורך השנים. חלק מהפרשנים שלקחו בחשבון הרבה מהסתירות, הסבירו שאלוהים הכתיב אותה למשה בצורה כזו שזה יראה כאילו כתבו אותה מספר אנשים שונים, וכנראה שגם כאן אלוהים מנסה להעמיד אותנו במבחן; ואני לא קונה את זה. שום אלוהים טוב לא יהיה אכזר מספיק כדי לעשות את זה.
ובאמת כתבו דבר כזה, כמו למשל הרב מרדכי ברויאר; "תורת משה אכן ניתנה מהשמיים, אך הוכתבה באופן כזה, שתכלול אפיונים שונים וגם מנוגדים וסותרים. כך נראה לאדם המתבונן מבחוץ, כאילו כמה אנשים עסקו בכתיבת המקרא, ולכל אחד מהם היה סגנון אחר ותפיסה אחרת, אבל באמת אלוהים שיצר את התורה, עשה באופן הזה, וכך הכתיב אותה למשה".
שואל השאלה:
הולי שיט אחי
הולי שיט אחי
אנונימי