39 תשובות
שואל השאלה:
כבר איבדתי אמון באנשים, מרגישה שכולם פועלים העולם הזה מאינטרסים ואין מי שיעזור לי
אני לא שייכת יותר לשום מקום, לא למשפחה ולא לקבוצת חברים בכיתה
כבר איבדתי אמון באנשים, מרגישה שכולם פועלים העולם הזה מאינטרסים ואין מי שיעזור לי
אני לא שייכת יותר לשום מקום, לא למשפחה ולא לקבוצת חברים בכיתה
בצבא כולם משתנים! ואת תראי שאת תמצאי את עצמך לאט לאט. הדור שלנו דפוק בגלל זה את מרגישה לא שייכת שונה! אבל זה ממש לא נכון את מיוחדת!
מ-י-ו-ח-ד-ת
מ-י-ו-ח-ד-ת
מזדהה איתך
אנונימית
שואל השאלה:
^^תקשיבי באמת אין לי כוח להיות מיוחדת יותר כבר נשבר לי בחרתי בלימודים כל כך קשים. בחרתי במגמה ביולוגיה ורפואה והייתי שנה שלמה ב5 יחל מתמטיקה ואז נשרתי ל4
זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים כולי מחוצקנת וכמות ההתקפי חרדה שהיו לי
אני גם סובלת, גם מכוערת מחצקונים, גם חסרת כל כיוון
^^תקשיבי באמת אין לי כוח להיות מיוחדת יותר כבר נשבר לי בחרתי בלימודים כל כך קשים. בחרתי במגמה ביולוגיה ורפואה והייתי שנה שלמה ב5 יחל מתמטיקה ואז נשרתי ל4
זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים כולי מחוצקנת וכמות ההתקפי חרדה שהיו לי
אני גם סובלת, גם מכוערת מחצקונים, גם חסרת כל כיוון
שואל השאלה:
אני עם חצקונים מגיל 11 בגלל לחצים ובכל זאת דחפתי את עצמי בכוח למגמה הזאת והתעקשתי להישאר בה ועכשיו אני עומדת לעבור בגרויות קשות ועברתי כבר מתכונת ביולוגיה וקיבלתי בה 65 ובמתכונת מעבדה הלך לי מזעזע ברמות לא הגיוניות ונשארתי במתכונות האלה את כל הזמן ואפילו נתנו לי 5 דקות יותר! נשארתי יותר מ3.5 שעות לכל מתכונת בזמן שהיו כאלה שיצאו לפני הזמן ועדיין קיבלו 90 ואף אחד בכיתה שלי לא נכשל ככה כולפ לומדים ואני מרגישה פשוט טיפשה שנשארתי בשביל ציונים כאלה גרועים
אני עם חצקונים מגיל 11 בגלל לחצים ובכל זאת דחפתי את עצמי בכוח למגמה הזאת והתעקשתי להישאר בה ועכשיו אני עומדת לעבור בגרויות קשות ועברתי כבר מתכונת ביולוגיה וקיבלתי בה 65 ובמתכונת מעבדה הלך לי מזעזע ברמות לא הגיוניות ונשארתי במתכונות האלה את כל הזמן ואפילו נתנו לי 5 דקות יותר! נשארתי יותר מ3.5 שעות לכל מתכונת בזמן שהיו כאלה שיצאו לפני הזמן ועדיין קיבלו 90 ואף אחד בכיתה שלי לא נכשל ככה כולפ לומדים ואני מרגישה פשוט טיפשה שנשארתי בשביל ציונים כאלה גרועים
שואל השאלה:
זה ייסורים מה שאני עוברת אני לא מסוגלת יותר
זה ייסורים מה שאני עוברת אני לא מסוגלת יותר
שואל השאלה:
ואז בצבא מה יהיה איתי בתפקיד הזה אני צריכה לסרב לו
ואז בצבא מה יהיה איתי בתפקיד הזה אני צריכה לסרב לו
שואל השאלה:
ושנתיים אני מנסה להוציא רישיון נהיגה ולא מצליחה מרוב לחץ
ושנתיים אני מנסה להוציא רישיון נהיגה ולא מצליחה מרוב לחץ
שואל השאלה:
אני פשוט בן אדם דפוק אין לזה הסבר אחר
אני פשוט בן אדם דפוק אין לזה הסבר אחר
מה כוונתך גדול מידי בשבילך?
שום דבר לא גדול מידי בשבילך.. יש דברים שנראים אולי קשים כרגע אבל בעתיד את תצחקי עליהם ותראי כמה הם פשוטים. הרבה דברים בהתחלה/ מהצד נראים לנו נורא גדולים עלינו, לא קשורירם אלינו.. כשאתה נכנס אל אותו הדבר אתה בדרך כלל מבין כמה טעית, הכל נראה הרבה יותר פשוט.
בסופו של דבר כולנו שונים זה מזה עם כמה שזה ישמע נדוש.. אין בן אדם שאומר לעצמו "וואו אני בדיוק כמו כל בן אדם אחר", בכל אחד מאיתנו יש משהו שהופך אותו שונה מהחברה וזה פחות או יותר אחד מהדברים היפים בבני האדם, אנחנו שונים זה מזה. בין אם זה באופי, בפחדים, בלחצים, ביופי וכו.. אל תנסי לחשוב על כמה שאת שונה מכולם, תהי את. ושוב זה אולי נדוש ומגוחך אבל אני חושבת שיש להתייחס אלייך כמיוחדת במקום שונה מהשאר... כולנו מיוחדים, את לא שונה מהסביבה שלך, את מיוחדת, אין עוד כמוך.
לגבי הלימודים :
זה לא נורא לרדת ל4 במתמטיקה, באמת..
הבריאות שלך לפני יחידות במתמטיקה ואם הרגשת שמאתגר לך להיות ב5, טוב שירדת ופינית לעצמך מקום לחיות במקום לחרוש את חייך רק בשביל ציונים טובים ב5. בסופו של דבר את תמיד יכולה להשלים ל5 בעתיד, אין דבר שעוצר בעדך..שוב - הבריאות הנפשית שלך לפני ציונים. הרבה תלמידים קשה להם ב5 מתמטיקה, אל תרגישי רע, סך הכל מתמטיקה זה לא מקצוע שבא בקלות לכולם. אבל היי! העיקר ניסית להיות ב5 ולמדת והשכלת שם נכון? אל תקחי את זה ברע, תקחי את זה בקליל, למדת נושאים שונים מיחידות שונות, החכמת יותר משאר התלמידים.
בקשר למגמות, כמה שאני מזדהה... תזכרי שנשאר לך עוד קצת, רק עוד חודש נכון?
תלמדי כמה שתוכלי, תעשי את מיטבך, מקסימום יצא לך ציון לא וואו, לפחות תדעי שניסית וזה הכי חשוב.
כרגע אני בביולוגיה וכימיה, ובהתחלה היה לי כל כך קשה בביולוגיה, ברמה שקיבלתי בכמעט כל המבחנים שלי שנה שעברה נכשל.
מה שעזר לי לעלות ולהשתפר בביולוגיה זה הדבר הבא -
תבקשי מהמורה שישלח סיכום של החומר אם יש לו/יכוון אותך לעמודים ספציפיים בספר הביולוגיה. תפתחי לך וורד/תכתבי במחברת סיכומים קצרים של החומר.
כל מילה שאת לא מבינה (בביולוגיה יש הרבה מילים קשות שצריך לזכור) תכתבי לך את הפירוש עם מרקר. תנסי לצייר לך את האיברים, את החומר הכתוב.. לי אישית עוזר בביולוגיה לראות יותר מאשר לקרוא. תראי גם סרטונים ביוטיוב על החומר, גם יכול מאוד לעזור.
תקדישי לך לא יותר מידי זמן ביום ללמידה, בסביבות השעה וחצי, אם את חושבת שאת מסוגלת ליותר בלי שיהיה לך לחץ, לכי על זה אבל תקדישי לך גם זמן אישי לעצמך, להפגש עם חברות, לטייל וכו'...
תעשי לך הפסקות בין לבין, נגיד תלמדי חצי שעה ואז הפסקה לשעה ואז תחזרי ללמוד.
תלמדי עם מוזיקה שקטה שאת אוהבת.
תכיני לך תה/שתייה טעימה בזמן שאת לומדת, זה באמת מהנה יותר ככה.
אל תפחדי לבקש עזרה מהמורה, מחברים או מהמשפחה בנושא שאת לא מבינה, זאת ממש לא בושה.
אל תעליבי את עצמך..
אני יודעת כמה קל לך לראות את עצמך כמחוצקנת מכוערת ואת האמת? רוב האוכלוסייה כמוך.
קל לנו לראות את הפגמים בנו ולהסתכל על כל שפם קטן שצומח לנו, בטן קטנה שגודלת, חצקונים...
תנסי להמנע מזה ולהסתכל על הדברים היפים בך - העיניים אולי? השיער? הגבות? כל דבר שעולה בראשך. אל תכנעי לרצון הזה שלהעליב את עצמך.. את כל כך הרבה יותר מזה.
תקני לך משחה נגד (ממליצה מאוד על טין קרם של לייף, לי זה עזר ברמות אבל לא יודעת אם גם לך יעזור), תמרחי אותה מתי שצריך.. תנסי משחות שונות, לשים קרם הגנה, לאכול פחות דברים שומניים.. בסופו של דבר בגיל הזה זה תקופת החצקונים, את לא לבד בזה וזה דבר נורא אנושי. תסתכלי סביבך ותראי כמה בני נוער מחוצקנים יש, נכון שזה לפעמים נורא מציק אבל זה בסופו של דבר עובר ושוב, זה אנושי סך הכל.
ואני מבקשת ממך לא לקרוא לעצמך טיפשה, החיים זה לא ציונים.
את הרבה מעבר לציון שלך במקצוע מסוים..
אולי את לא ממש טובה במקצוע הזה אבל במקצועות אחרים או בתחומים אחרים כן?
בנוסף, מבחנים תמיד מלחיצים, לכן הרבה פעמםי קשה לנו לקבל ציונים במבחניםשתואמים את הלמידה שלנו בכללי. תנשמי לפני כל מבחן, תקני לך איזה משהו מתוק לאכול תוך כדי, תעשי הפסקות ומידי פעם תלכי לשירותים לשטוף את הפנים..
את מושלמת 3>
שום דבר לא גדול מידי בשבילך.. יש דברים שנראים אולי קשים כרגע אבל בעתיד את תצחקי עליהם ותראי כמה הם פשוטים. הרבה דברים בהתחלה/ מהצד נראים לנו נורא גדולים עלינו, לא קשורירם אלינו.. כשאתה נכנס אל אותו הדבר אתה בדרך כלל מבין כמה טעית, הכל נראה הרבה יותר פשוט.
בסופו של דבר כולנו שונים זה מזה עם כמה שזה ישמע נדוש.. אין בן אדם שאומר לעצמו "וואו אני בדיוק כמו כל בן אדם אחר", בכל אחד מאיתנו יש משהו שהופך אותו שונה מהחברה וזה פחות או יותר אחד מהדברים היפים בבני האדם, אנחנו שונים זה מזה. בין אם זה באופי, בפחדים, בלחצים, ביופי וכו.. אל תנסי לחשוב על כמה שאת שונה מכולם, תהי את. ושוב זה אולי נדוש ומגוחך אבל אני חושבת שיש להתייחס אלייך כמיוחדת במקום שונה מהשאר... כולנו מיוחדים, את לא שונה מהסביבה שלך, את מיוחדת, אין עוד כמוך.
לגבי הלימודים :
זה לא נורא לרדת ל4 במתמטיקה, באמת..
הבריאות שלך לפני יחידות במתמטיקה ואם הרגשת שמאתגר לך להיות ב5, טוב שירדת ופינית לעצמך מקום לחיות במקום לחרוש את חייך רק בשביל ציונים טובים ב5. בסופו של דבר את תמיד יכולה להשלים ל5 בעתיד, אין דבר שעוצר בעדך..שוב - הבריאות הנפשית שלך לפני ציונים. הרבה תלמידים קשה להם ב5 מתמטיקה, אל תרגישי רע, סך הכל מתמטיקה זה לא מקצוע שבא בקלות לכולם. אבל היי! העיקר ניסית להיות ב5 ולמדת והשכלת שם נכון? אל תקחי את זה ברע, תקחי את זה בקליל, למדת נושאים שונים מיחידות שונות, החכמת יותר משאר התלמידים.
בקשר למגמות, כמה שאני מזדהה... תזכרי שנשאר לך עוד קצת, רק עוד חודש נכון?
תלמדי כמה שתוכלי, תעשי את מיטבך, מקסימום יצא לך ציון לא וואו, לפחות תדעי שניסית וזה הכי חשוב.
כרגע אני בביולוגיה וכימיה, ובהתחלה היה לי כל כך קשה בביולוגיה, ברמה שקיבלתי בכמעט כל המבחנים שלי שנה שעברה נכשל.
מה שעזר לי לעלות ולהשתפר בביולוגיה זה הדבר הבא -
תבקשי מהמורה שישלח סיכום של החומר אם יש לו/יכוון אותך לעמודים ספציפיים בספר הביולוגיה. תפתחי לך וורד/תכתבי במחברת סיכומים קצרים של החומר.
כל מילה שאת לא מבינה (בביולוגיה יש הרבה מילים קשות שצריך לזכור) תכתבי לך את הפירוש עם מרקר. תנסי לצייר לך את האיברים, את החומר הכתוב.. לי אישית עוזר בביולוגיה לראות יותר מאשר לקרוא. תראי גם סרטונים ביוטיוב על החומר, גם יכול מאוד לעזור.
תקדישי לך לא יותר מידי זמן ביום ללמידה, בסביבות השעה וחצי, אם את חושבת שאת מסוגלת ליותר בלי שיהיה לך לחץ, לכי על זה אבל תקדישי לך גם זמן אישי לעצמך, להפגש עם חברות, לטייל וכו'...
תעשי לך הפסקות בין לבין, נגיד תלמדי חצי שעה ואז הפסקה לשעה ואז תחזרי ללמוד.
תלמדי עם מוזיקה שקטה שאת אוהבת.
תכיני לך תה/שתייה טעימה בזמן שאת לומדת, זה באמת מהנה יותר ככה.
אל תפחדי לבקש עזרה מהמורה, מחברים או מהמשפחה בנושא שאת לא מבינה, זאת ממש לא בושה.
אל תעליבי את עצמך..
אני יודעת כמה קל לך לראות את עצמך כמחוצקנת מכוערת ואת האמת? רוב האוכלוסייה כמוך.
קל לנו לראות את הפגמים בנו ולהסתכל על כל שפם קטן שצומח לנו, בטן קטנה שגודלת, חצקונים...
תנסי להמנע מזה ולהסתכל על הדברים היפים בך - העיניים אולי? השיער? הגבות? כל דבר שעולה בראשך. אל תכנעי לרצון הזה שלהעליב את עצמך.. את כל כך הרבה יותר מזה.
תקני לך משחה נגד (ממליצה מאוד על טין קרם של לייף, לי זה עזר ברמות אבל לא יודעת אם גם לך יעזור), תמרחי אותה מתי שצריך.. תנסי משחות שונות, לשים קרם הגנה, לאכול פחות דברים שומניים.. בסופו של דבר בגיל הזה זה תקופת החצקונים, את לא לבד בזה וזה דבר נורא אנושי. תסתכלי סביבך ותראי כמה בני נוער מחוצקנים יש, נכון שזה לפעמים נורא מציק אבל זה בסופו של דבר עובר ושוב, זה אנושי סך הכל.
ואני מבקשת ממך לא לקרוא לעצמך טיפשה, החיים זה לא ציונים.
את הרבה מעבר לציון שלך במקצוע מסוים..
אולי את לא ממש טובה במקצוע הזה אבל במקצועות אחרים או בתחומים אחרים כן?
בנוסף, מבחנים תמיד מלחיצים, לכן הרבה פעמםי קשה לנו לקבל ציונים במבחניםשתואמים את הלמידה שלנו בכללי. תנשמי לפני כל מבחן, תקני לך איזה משהו מתוק לאכול תוך כדי, תעשי הפסקות ומידי פעם תלכי לשירותים לשטוף את הפנים..
את מושלמת 3>
ראיתי שהוספת עוד דברים.
אני לא מבינה באמת בנושא הצבא כמו שצריך עדיין אבל אולי יש אפשרות שתדברי עם מיטב? עם מישהו? את יודעת? תזכרי שצבא זה בסך הכל כמה שנים ואז את יוצאת לחיים האמיתיים. אל תנסי לראות את הצבא כעונש, תנסי לראות אותו כסוג של מבחן/חוויה.
את בוחנת את היכולות שלך, למה את מסוגלת, את תורמת מעצמך למדינה שלך שזה בעיניי הכי חשוב, את יכולה להכיר אנשים חדשים, את מתרגלת לשגרה חדשה שעוד לא הייתה לך, את עוברת שינויים - אל תראי את זה כעונש שנכפה עלייך.
לגבי הרשיון:
אני די במצבך כרגע, מרגישה שלא אעבור בכלל אף טסט.
אבל היי! תהי חיובית(:
אני בטוחה שבסופו של דבר תוציאי רישיון, אל תהי לחוצה מידי לגבי הנושא
אני מאמינה בך.
ודיי, את לא בן אדם דפוק
אני בטוחה שאת בן אדם כל כך מדהים פשוט יש לך הרבה על הראש.
אני לא מבינה באמת בנושא הצבא כמו שצריך עדיין אבל אולי יש אפשרות שתדברי עם מיטב? עם מישהו? את יודעת? תזכרי שצבא זה בסך הכל כמה שנים ואז את יוצאת לחיים האמיתיים. אל תנסי לראות את הצבא כעונש, תנסי לראות אותו כסוג של מבחן/חוויה.
את בוחנת את היכולות שלך, למה את מסוגלת, את תורמת מעצמך למדינה שלך שזה בעיניי הכי חשוב, את יכולה להכיר אנשים חדשים, את מתרגלת לשגרה חדשה שעוד לא הייתה לך, את עוברת שינויים - אל תראי את זה כעונש שנכפה עלייך.
לגבי הרשיון:
אני די במצבך כרגע, מרגישה שלא אעבור בכלל אף טסט.
אבל היי! תהי חיובית(:
אני בטוחה שבסופו של דבר תוציאי רישיון, אל תהי לחוצה מידי לגבי הנושא
אני מאמינה בך.
ודיי, את לא בן אדם דפוק
אני בטוחה שאת בן אדם כל כך מדהים פשוט יש לך הרבה על הראש.
לא ללכת לפי הציפיות של האנשים, ללכת לפי הקצב שלך ולפי הציפות שלך שה עבודה עצמית שלך עם עצמך עבודה קשה
דווקא אנשים כמוך הם האנשים הכי מיוחדים שיש. את כנראה לא מרגישה שייכת לשום מקום כי את פשוט ברמה הרבה יותר גבוהה. היום להיות שונה מכל הדור הזה זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למישהו. אומרת לך ממש מניסיון עכשווי, אני גם עוברת את זה.
שתדעי שאת לא לבד, תהיי גאה בעצמך שאת לא כמו כל השאר.
וכן, נכון, הכל אינטרסים, פשוט תנסי לחשוב שזה לא ככה ואם מישהו מסתיר ממך את האינטרסים שלו תשחקי באותו המשחק.
שתדעי שאת לא לבד, תהיי גאה בעצמך שאת לא כמו כל השאר.
וכן, נכון, הכל אינטרסים, פשוט תנסי לחשוב שזה לא ככה ואם מישהו מסתיר ממך את האינטרסים שלו תשחקי באותו המשחק.
אנונימית
בצבא אפשר תמיד לסרב בבקום להכנס למעצר שם ועדיין להמשיך לסרב לתפריד למרות שילחיצו אותך אולי גם ישלכו אותך לכלא 10 בקטנה כזה אבל בסוף יתנו לך תתפקידים שאת רוצה אין לך מה לפחד מהמילא כלא או מעצר זה סתם חרטה אולי קצת קשה כי אין פאלפון סיגריות וזה אבל בסופו של דבר זה עוד חוויה של צהל חחח
ועוד משו דברים משתנים כשאת גדלה את מגלה שאת באמת מיוחדת את מגלה דברים טובים על עצמך את משתנה החצקונים נעלמים ודברים טובים יותר באים אל תשברי בגלל התקוםה הזאת תעברי אותה בצורה הכי טובה שאת יכולה ואל תקנאי בילדים המקובלים כי תכלס מלא פעמים הם אלא שיוצאים הכי דפוקים יש משפט בשיר של איזי שהוא אומר כזה "כי גם מלכת הכיתה הפכה להיות כונפה עם הזמן" לחחח
אקיצרר אל תחשבי שמה שקורה עכשיו זה מה שיהיה כל החיים שלך כי זה לא נכון החיים יכולים להתשנות בשניותת וזה תמיד קורה את רק צריכה להאמין בזה ולהשקיע כמה שאת יכולה תני את ההכי טוב שלך ובסוף תצליחי
ועוד משו דברים משתנים כשאת גדלה את מגלה שאת באמת מיוחדת את מגלה דברים טובים על עצמך את משתנה החצקונים נעלמים ודברים טובים יותר באים אל תשברי בגלל התקוםה הזאת תעברי אותה בצורה הכי טובה שאת יכולה ואל תקנאי בילדים המקובלים כי תכלס מלא פעמים הם אלא שיוצאים הכי דפוקים יש משפט בשיר של איזי שהוא אומר כזה "כי גם מלכת הכיתה הפכה להיות כונפה עם הזמן" לחחח
אקיצרר אל תחשבי שמה שקורה עכשיו זה מה שיהיה כל החיים שלך כי זה לא נכון החיים יכולים להתשנות בשניותת וזה תמיד קורה את רק צריכה להאמין בזה ולהשקיע כמה שאת יכולה תני את ההכי טוב שלך ובסוף תצליחי
אנונימי
תראי, בכללי אני מעדיף לדבר על זה בפרטי אם תרצי אבל ככה בקווים כללים..
בתור ילד לא היה לי עתיד - אני באתי מרקע כלכלי לא פשוט..לא היה לי הרבה..
מהלימודים נשרתי בגיל 16..
החצ'קונים לא עברו לי עד היום..
נתנו לי פטור מהצבא..
בחיים לא הייתה לי אפילו בת זוג..
ובגדול - חוץ מהעניין האחרון, הצלחתי להתגבר על הכל..
עשיתי קריירה..התגייסתי לצבא בכח ולגבי החצ'קונים פשוט וויתרתי אבל זה אפשרי.
בתור ילד לא היה לי עתיד - אני באתי מרקע כלכלי לא פשוט..לא היה לי הרבה..
מהלימודים נשרתי בגיל 16..
החצ'קונים לא עברו לי עד היום..
נתנו לי פטור מהצבא..
בחיים לא הייתה לי אפילו בת זוג..
ובגדול - חוץ מהעניין האחרון, הצלחתי להתגבר על הכל..
עשיתי קריירה..התגייסתי לצבא בכח ולגבי החצ'קונים פשוט וויתרתי אבל זה אפשרי.
אני לא יכול להגיד יותר מידי אבל אם את צריכה מישהו שחקשיב אני פה
פשוט להבין שאת לא היחידה, להבין שהחיים קצת קשים וזה בונה, להבין שאת עושה טוב לעצמך ומשתפרת, להבין מה חשוב לך בחיים ולמה
לכולנו קשה, באמת שכן
אבל זה לא הכי נורא
פשוט לשכוח מהקושי ולההמשיך הלאה
לכולנו קשה, באמת שכן
אבל זה לא הכי נורא
פשוט לשכוח מהקושי ולההמשיך הלאה
פאק...חוסר מוטיבציה את שואלת בעצם למה כל זה
את צעירה אל תשכחי להינות מהרגע וכן קחי בחשבון שתמיד יהיו רגעים כאלה..
חשוב לך קרבה יותר מהכל וכול זה לא באמת קשה לך אבל רק כשאין לך מוטיבציה, כן החיים זה טרגדיה לפעמים..אני לא מסכים עם זה ואת?
את צעירה אל תשכחי להינות מהרגע וכן קחי בחשבון שתמיד יהיו רגעים כאלה..
חשוב לך קרבה יותר מהכל וכול זה לא באמת קשה לך אבל רק כשאין לך מוטיבציה, כן החיים זה טרגדיה לפעמים..אני לא מסכים עם זה ואת?
שואל השאלה:
בילבי
ואי תודה לך, איזה מקסימה את.
האמת שעל הירידה ל4 יחל מזמן התגברתי כי אני כבר שנה בארבע יחל ושמחה שלקחתי את ההחלטה הזאת.
אבל מתרחטת כרגע קצת שלא נשרתי מביולוגיה.
כל הבגרויות והמתכונות של בביולוגיה מאוד מאוד צפופות, יש לי פחות משבוע ללמוד לכל מתכונת או בגרות ולכן שעה וחצי בחיים לא תספיק, אפילו למבחן שבוחן על 2 נושאים לא הייתי לומדת שעה וחצי.
אני חייבת להגיד לך שאני כן לפעמים רואה את עצמי כבן אדם מיוחד אבל הגעתי כבר לנקודת שבירה שלי וכולם בסביבה שלי נגדי אז כבר עייפתי להילחם ולהרגיש מיוחדת ויפה.
אני לא בן אדם שטחי שמבקר את עצמו לפי נראות בכלל, זאת לא מי שאני. הושפעתי מאוד מהסביבה הקרובה אליי ביותר, מהמשפחה. אמא שלי תמיד מבקרת אותי יתר על המידה, על החצקונים, על הגוף.
במשפחה אני מתביישת להסתובב בלי מייקאפ על הפנים, נגעלים ממני, רואים אותי כלא מטופחת. אחרי טיפול פנים או התפרצות חצקונים אני לא מסוגלת לצאת מהחדר. במידה ורואים אותי שופטים אותי, כאילו לא שילמתי הרגע 350 שקלים מכיסי על טיפול והתמודדתי עם קשיים נפשיים חמורים שגרמו לי להתפרצות חצקונים.
עייפתי כבר, אני מתחילה להיכנע ולנסות לרצות את אמא שלי והאידאל יופי הלא הגיוני שלה.
יש לי גוף כל כך יפה, אבל אם אני לא נשארת בטווח מסויים של 45-47 קילו אני או רזה מידי או שמנה מידי עבורה והיא לא תפסיק להיכנס לי לצלחת לא משנה כמה גבולות אציב לה.
זה הגיע למצבים שאני פשוט אומרת לה "סתמי", לאמא שלי! כי היא אומרת לי לא לאכול ארוחת ערב כשאני במשקל תקין לחלוטין ויש לי גוף מהמם!!! היא רוצה שאהיה שטוחה לגמרי וללא קימורים כמו דוגמנית! היא שוכחת שאני בן אדם! היא ממשיכה ומתכננת את תוכניות החג כך שלא יהיה לי הרבה "אוכל משמין" לאכול. יש תקופות שהיא לא קונה הרבה אוכל
עמוק בפנים אני יודעת שהגוף שלי יפה ואני יפה ומיוחדת אבל כשכולם נגדי, אני מרגישה כבר דפוקה. גם על הכמות שיעורי נהיגה שעשיתי קיבלתי ביקורת וגם חברתית אין לי אף אחד וגם במשפחה אני לא שייכת. כבר מרגיש לי שלהגיד לעצמי שאני יפה ומיוחדת ומוצלחת זה לשקר לעצמי, כי אין שום דבר שיוכיח שזה נכון.
אני מטפלת בחצקונים אך המקור שלהם הוא לחץ וכפי שאת רואה יש הרבה מאוד לחץ ולכן החצקונים ממש נוראיים ולא מפסיקים לצאת.
בילבי
ואי תודה לך, איזה מקסימה את.
האמת שעל הירידה ל4 יחל מזמן התגברתי כי אני כבר שנה בארבע יחל ושמחה שלקחתי את ההחלטה הזאת.
אבל מתרחטת כרגע קצת שלא נשרתי מביולוגיה.
כל הבגרויות והמתכונות של בביולוגיה מאוד מאוד צפופות, יש לי פחות משבוע ללמוד לכל מתכונת או בגרות ולכן שעה וחצי בחיים לא תספיק, אפילו למבחן שבוחן על 2 נושאים לא הייתי לומדת שעה וחצי.
אני חייבת להגיד לך שאני כן לפעמים רואה את עצמי כבן אדם מיוחד אבל הגעתי כבר לנקודת שבירה שלי וכולם בסביבה שלי נגדי אז כבר עייפתי להילחם ולהרגיש מיוחדת ויפה.
אני לא בן אדם שטחי שמבקר את עצמו לפי נראות בכלל, זאת לא מי שאני. הושפעתי מאוד מהסביבה הקרובה אליי ביותר, מהמשפחה. אמא שלי תמיד מבקרת אותי יתר על המידה, על החצקונים, על הגוף.
במשפחה אני מתביישת להסתובב בלי מייקאפ על הפנים, נגעלים ממני, רואים אותי כלא מטופחת. אחרי טיפול פנים או התפרצות חצקונים אני לא מסוגלת לצאת מהחדר. במידה ורואים אותי שופטים אותי, כאילו לא שילמתי הרגע 350 שקלים מכיסי על טיפול והתמודדתי עם קשיים נפשיים חמורים שגרמו לי להתפרצות חצקונים.
עייפתי כבר, אני מתחילה להיכנע ולנסות לרצות את אמא שלי והאידאל יופי הלא הגיוני שלה.
יש לי גוף כל כך יפה, אבל אם אני לא נשארת בטווח מסויים של 45-47 קילו אני או רזה מידי או שמנה מידי עבורה והיא לא תפסיק להיכנס לי לצלחת לא משנה כמה גבולות אציב לה.
זה הגיע למצבים שאני פשוט אומרת לה "סתמי", לאמא שלי! כי היא אומרת לי לא לאכול ארוחת ערב כשאני במשקל תקין לחלוטין ויש לי גוף מהמם!!! היא רוצה שאהיה שטוחה לגמרי וללא קימורים כמו דוגמנית! היא שוכחת שאני בן אדם! היא ממשיכה ומתכננת את תוכניות החג כך שלא יהיה לי הרבה "אוכל משמין" לאכול. יש תקופות שהיא לא קונה הרבה אוכל
עמוק בפנים אני יודעת שהגוף שלי יפה ואני יפה ומיוחדת אבל כשכולם נגדי, אני מרגישה כבר דפוקה. גם על הכמות שיעורי נהיגה שעשיתי קיבלתי ביקורת וגם חברתית אין לי אף אחד וגם במשפחה אני לא שייכת. כבר מרגיש לי שלהגיד לעצמי שאני יפה ומיוחדת ומוצלחת זה לשקר לעצמי, כי אין שום דבר שיוכיח שזה נכון.
אני מטפלת בחצקונים אך המקור שלהם הוא לחץ וכפי שאת רואה יש הרבה מאוד לחץ ולכן החצקונים ממש נוראיים ולא מפסיקים לצאת.
שואל השאלה:
בילבי
לגבי הצבא אני מקווה שיסתדר, אלך לפסיכולוג מהקופת חולים וכך יהיה לי יותר קל להסתדר בתפקיד שמתאים לי. דיברתי עם מיטב והפניה בטיפול כבר שבועיים. אני לא מרגישה שיש לי מה לתרום ומה לתת יותר, מרגישה סחוטה, אני חושבת שסבלתי מספיק ואם אמשיך לסבןל בצבא אין לי טעם לשרת ולהמשיך עם הסבל.
בילבי
לגבי הצבא אני מקווה שיסתדר, אלך לפסיכולוג מהקופת חולים וכך יהיה לי יותר קל להסתדר בתפקיד שמתאים לי. דיברתי עם מיטב והפניה בטיפול כבר שבועיים. אני לא מרגישה שיש לי מה לתרום ומה לתת יותר, מרגישה סחוטה, אני חושבת שסבלתי מספיק ואם אמשיך לסבןל בצבא אין לי טעם לשרת ולהמשיך עם הסבל.
מן הסתם שרצוי שתעשי מאמץ ותעברי לתפקיד שאת יכולה ממש לתרום בו ואת מרגישה שיעשה לך טוב..
שואל השאלה:
אני חצויי
כן אני קבעתי היום תור לפסיכולוג מקופת חולים, קצת היה קשה להשיג את זה אבל הצלחתי בעזרה מאבא שלי
אני חצויי
כן אני קבעתי היום תור לפסיכולוג מקופת חולים, קצת היה קשה להשיג את זה אבל הצלחתי בעזרה מאבא שלי
אני רואה שהבעיה העיקרית שלך היא סלחי לי אבל אמא שלך.
אני בן אדם שמכבד הורים והכל אבל אני חושבת שהיא ללא ספק מגזימה ומצפה ממך דברים לא הגיוניים כלל, מהבת שלה, לא סתם!
אני חושבת שכל עיניין הגועל מעצמך ללא ספק מתחיל בה, כל עיניים הכמה את מכוערת.. ולכן אני חושבת שאת צריכה לפתור את זה בהקדם כי זה יכול להגיע למצבים נורא לא טובים גם אם עכשיו נראה לך שאת רחוקה מזה.
(לא בקטע של להלחיץ או משהו, נטו לטובתך אני אומרת)
תדברי איתה על נושא ותגידי לה כמה זה פוגע בך שאת מנסה מה שאת יכולה אבל כל רגע היא באה ומורידה לך את הביטחון. תגידי לה שאת אוהבת את עצמך אבל היא גורמת לך לאהוב את עצמך לפעמים טיפה פחות. אל תפחדי לעשות את השיחה הזאת, אם היא לא מתביישת בעצמה שככה היא מדברת אל הבת שלה - אל תפחדי לגשת אליה, אל תרגישי נבוכה.
אם היא לא מקשיבה לך, תנסי לדבר עם אבא שלך שידבר איתה, אולי הוא יקשיב.
עיניין החצקונים כמו שכתבתי, הוא פתיר.. חצקונים עוברים ולא נשארים לנצח, תקני תכשירים בהתאם, אל תתביישי בפנים היפות שלך.
שקלת אולי טיפול פסיכלוגי לגבי כל הלחץ שלך? מישהו לפרוק לו מה שעובר עלייך?
לגבי הריחוק המשפחתי:
אני חושבת שזה תהליך..
תנסי יותר לשבת לראות איתם סרטים, לאכול ארוחות משותפות איתם..
אפילו סתם לשתף את אחים שלך או משהו בדברים שקרו לך היום וכו'.
את לא צריכה אף אחד שיוכיח לך שאת יפה ומהממת, את רק צריכה *שאת* תאמיני בזה, את תאהבי את עצמך.. אל תחפשי הוכחה, אין צורך בהוכחה.
ואם זה מקובל עלייך, אני ההוכחה שלך. אני חושבת יפה ומיוחדת ומוצלחת.
בהצלחה בצבא, ברישיון נהיגה ופשוט בהכל, אני מאמינה שאת תצליחי להתגבר על כל הקשיים בקרוב מאוד, ואני מקווה שרק תצמחי מהתקופות הנוכחיות שאת עוברת.
אני בן אדם שמכבד הורים והכל אבל אני חושבת שהיא ללא ספק מגזימה ומצפה ממך דברים לא הגיוניים כלל, מהבת שלה, לא סתם!
אני חושבת שכל עיניין הגועל מעצמך ללא ספק מתחיל בה, כל עיניים הכמה את מכוערת.. ולכן אני חושבת שאת צריכה לפתור את זה בהקדם כי זה יכול להגיע למצבים נורא לא טובים גם אם עכשיו נראה לך שאת רחוקה מזה.
(לא בקטע של להלחיץ או משהו, נטו לטובתך אני אומרת)
תדברי איתה על נושא ותגידי לה כמה זה פוגע בך שאת מנסה מה שאת יכולה אבל כל רגע היא באה ומורידה לך את הביטחון. תגידי לה שאת אוהבת את עצמך אבל היא גורמת לך לאהוב את עצמך לפעמים טיפה פחות. אל תפחדי לעשות את השיחה הזאת, אם היא לא מתביישת בעצמה שככה היא מדברת אל הבת שלה - אל תפחדי לגשת אליה, אל תרגישי נבוכה.
אם היא לא מקשיבה לך, תנסי לדבר עם אבא שלך שידבר איתה, אולי הוא יקשיב.
עיניין החצקונים כמו שכתבתי, הוא פתיר.. חצקונים עוברים ולא נשארים לנצח, תקני תכשירים בהתאם, אל תתביישי בפנים היפות שלך.
שקלת אולי טיפול פסיכלוגי לגבי כל הלחץ שלך? מישהו לפרוק לו מה שעובר עלייך?
לגבי הריחוק המשפחתי:
אני חושבת שזה תהליך..
תנסי יותר לשבת לראות איתם סרטים, לאכול ארוחות משותפות איתם..
אפילו סתם לשתף את אחים שלך או משהו בדברים שקרו לך היום וכו'.
את לא צריכה אף אחד שיוכיח לך שאת יפה ומהממת, את רק צריכה *שאת* תאמיני בזה, את תאהבי את עצמך.. אל תחפשי הוכחה, אין צורך בהוכחה.
ואם זה מקובל עלייך, אני ההוכחה שלך. אני חושבת יפה ומיוחדת ומוצלחת.
בהצלחה בצבא, ברישיון נהיגה ופשוט בהכל, אני מאמינה שאת תצליחי להתגבר על כל הקשיים בקרוב מאוד, ואני מקווה שרק תצמחי מהתקופות הנוכחיות שאת עוברת.
שואל השאלה:
flowing
עברתי מזמן את השלב של להבין שאני לא היחידה.
אני יודעת שלכל אחד יש את הקשיים שלו וכל אחד סובל אבל אני בן אדם חזק והגעתי כאן לקצה שלי.
בלי חברים, ציונים מזעזעים, לומדת המון שעות ביום, בלי שקל או פרוטה, עם חצקונים, עם אמא שיורדת על הגוף שלי ורוצה להרעיב אותי. זה הכי נורא שהיה לי בשנים האחרונות ועברתי הרבה.
שנתיים שלמות הייתי נשארת עד חמש בבית הספר ואז חוזרת הבייתה ללמוד למבחנים כי כל השנתיים האלה היו לנו 2 או 3 מבחנים בשבוע ללא הפסקה! ללא הפסקה! אף תואר זה לא ככה! עבודה אקדמאית ברפואה גם הייתה וגם היו 2 בבילוגיה! הכל בשביל המגמות האלה! בשביל 65? באמת? למה עשיתי את כל זה?!
אני יודעת שאני בן אדם חזק אבל כאן כבר נשברתי, אין לי אף אחד, לא נשאר לי אף אחד יותר. הכל בגלל חברה שהפנתה נגדי את הגב ולקחה ממני את כל מעגל החברים יחד איתה. החברים זה כל מה שהיה לי. כשהמשפחה המצמומצמת שלי מורכבת מאמא ואחיות עם הפרעות אכילה והמשפחה המורחבת שלי בנתק, חברים זה כל מה שהיה לי. אין משפחה, אין ציונים טובים, היו לי רק חברים.
רק לאחרונה איבדתי את החברים ועכשיו אני מרגישה חסרת כל. כאן הגעתי לקצה, יש לי רק את עצמי, ואפילו לי אין כוח להרים את עצמי יותר.
flowing
עברתי מזמן את השלב של להבין שאני לא היחידה.
אני יודעת שלכל אחד יש את הקשיים שלו וכל אחד סובל אבל אני בן אדם חזק והגעתי כאן לקצה שלי.
בלי חברים, ציונים מזעזעים, לומדת המון שעות ביום, בלי שקל או פרוטה, עם חצקונים, עם אמא שיורדת על הגוף שלי ורוצה להרעיב אותי. זה הכי נורא שהיה לי בשנים האחרונות ועברתי הרבה.
שנתיים שלמות הייתי נשארת עד חמש בבית הספר ואז חוזרת הבייתה ללמוד למבחנים כי כל השנתיים האלה היו לנו 2 או 3 מבחנים בשבוע ללא הפסקה! ללא הפסקה! אף תואר זה לא ככה! עבודה אקדמאית ברפואה גם הייתה וגם היו 2 בבילוגיה! הכל בשביל המגמות האלה! בשביל 65? באמת? למה עשיתי את כל זה?!
אני יודעת שאני בן אדם חזק אבל כאן כבר נשברתי, אין לי אף אחד, לא נשאר לי אף אחד יותר. הכל בגלל חברה שהפנתה נגדי את הגב ולקחה ממני את כל מעגל החברים יחד איתה. החברים זה כל מה שהיה לי. כשהמשפחה המצמומצמת שלי מורכבת מאמא ואחיות עם הפרעות אכילה והמשפחה המורחבת שלי בנתק, חברים זה כל מה שהיה לי. אין משפחה, אין ציונים טובים, היו לי רק חברים.
רק לאחרונה איבדתי את החברים ועכשיו אני מרגישה חסרת כל. כאן הגעתי לקצה, יש לי רק את עצמי, ואפילו לי אין כוח להרים את עצמי יותר.
את לא לבד. את אף פעם לא לבד - אל תוותרי לעצמך.
החיים קשים, והחיים חרא - והמטרה שלך זה להתרחק ולהרחיק מעצמך אנשים רעילים, את חייבת להפסיק להקשיב לאנשים שלא רוצים מה שאת רוצה ואת חייבת להתחיל להקשיב לעצמך ולעשות מה שהכי טוב ונכון בשבילך, תשימי זין אם מישהו אומר לך משהו שנוגד את זה, את חושבת שאת יפה ומישהו שאומר לך שאת מכוערת?תעיפי אותו, תפסיקי להקשיב..!
שואל השאלה:
בילבי
אני מנסה לסדר את המצב עם אמא שלי, זה מאוד קשה איתה. אם אגיד לה שפגעה בי כשאמרה משפט מסויים היא תכחיש שאמרה אותו ותגרום לי להרגיש משוגעת. היא ממש עושה גזלייטינג.
יש גם דברים הרבה יותר גרועים שאמרה או עשתה באותו הרגע אם היא אומרת משהו קשה אני אומרת לה "סתמי" או מתעלמת. כרגע היא בעיקר עושה את זה מאחורי גבי והיא לא לוחשת טוב בכלל אז אני שומעת. היא ממש עושה את בלי טאקט.
הופכת אותי לבעיה שלה, כאילו אני הבת המכוערת, השמנה והלא יוצלחת שלה. אני יודעת שאני לא כזאת אבל קשה כשאמא שלי רואה אותי במשקפיים כאלה שחורות, קשה לי לראות את עצמי כפי שאני.
הלוואי שהייתה לי אמא אחרת, הלוואי ויכולתי בקלות פשוט לעבור דירה ולברוח מהבית עם האישה הזאת, אבל זה לא פשוט. יקר פה, אין לי כסף משל עצמי ואני צריכה את הקורת גג הזו. בגלל זה גם החרטה הגדולה שלי על כך שאני במגמה הזאת, יכולתי לעבוד ולחסוך המון כסף אם הייתי במגמה פשוטה. יכולתי אפילו לעסוק במשהו שאני אוהבת. אני לא חושבת שאני אוהבת ביולוגיה ורפואה, כבר נמאס לי מיזה.
יש לי תכשירים, אני עושה טיפולי פנים ולוקח לכל התפרצות שלי 3 חודשים או 4 לעבור לגמרי (כולל הכתמים) ואז מה שקורה בדרך כלל זה שיש לי התפרצות נוספת מלחץ ואני מרגישה שהכל לחינם. אך אם לא אטפל זה יראה בכלל נורא כרגע אני עם פוסט אקנה וייקחו לו חודשיים או חודש להחלים, מקווה שחלילה לא תיהיה התפרצות נוספת.
לגבי טיפול פסיכולוגי, בדיוק השגתי הפניה לטיפול מהקופת חולים, בעבר הייתי בפרטי אבל כבר לא נעים לי לקחת סכומים כאלה מאבא שלי.
הדבר היחיד שטוב ונורמאלי בחיים שלי הוא אבא שלי אבל הוא ממש רגיש ואי אפשר לפרוק לו כל כך כי כשפרקתי לו לאחרונה הוא סיפר על הקושי שלו בצבא, הוא כאילו רגיש אבל לא יודע לעזור כמו פסיכולוג לצערי לפעמים בנקודות קצה שלי אני מוצאת את עצמי צועקת דווקא עליו, מוציאה את התסכול שיש לי על אמא שלי עליו.
לפעמים אני רוצה שפשוט יתגרשו ואחייה עם אבא שלי, אבל זה שינוי גדול מידי לעשות עכשיו וצריך שזה יבוא מהם ולא ממני. הם איימו בגירושים בריבים ואבא שלי לפעמיפ כשהוא כועס על אמא שלי הוא מתחרט שהתחתן איתה אבל זה אף פעם זה לא יוצא לפועל.
אחותי הגדולה לא תראה איתי סרט בשביל כסף, היא כל הזמן עם חבר שלה, אחותי השנייה בת 30 עם ילדים, אני בעצמי אין לי זמן אבל אם היה מישהו מהמשפחה שהייתי רוצה לבלות איתו שאת בת דודה שלי. כל המשפחה המורחבת (שהכוונה זה דודים וסבתא מצד אמא) בנתק והיא לא מדברת איתי יותר. זה לא משהו שאני עשיתי אלא ריב בין הדודים ואמא שלי, הם כביכול החרימו אותנו.
בילבי
אני מנסה לסדר את המצב עם אמא שלי, זה מאוד קשה איתה. אם אגיד לה שפגעה בי כשאמרה משפט מסויים היא תכחיש שאמרה אותו ותגרום לי להרגיש משוגעת. היא ממש עושה גזלייטינג.
יש גם דברים הרבה יותר גרועים שאמרה או עשתה באותו הרגע אם היא אומרת משהו קשה אני אומרת לה "סתמי" או מתעלמת. כרגע היא בעיקר עושה את זה מאחורי גבי והיא לא לוחשת טוב בכלל אז אני שומעת. היא ממש עושה את בלי טאקט.
הופכת אותי לבעיה שלה, כאילו אני הבת המכוערת, השמנה והלא יוצלחת שלה. אני יודעת שאני לא כזאת אבל קשה כשאמא שלי רואה אותי במשקפיים כאלה שחורות, קשה לי לראות את עצמי כפי שאני.
הלוואי שהייתה לי אמא אחרת, הלוואי ויכולתי בקלות פשוט לעבור דירה ולברוח מהבית עם האישה הזאת, אבל זה לא פשוט. יקר פה, אין לי כסף משל עצמי ואני צריכה את הקורת גג הזו. בגלל זה גם החרטה הגדולה שלי על כך שאני במגמה הזאת, יכולתי לעבוד ולחסוך המון כסף אם הייתי במגמה פשוטה. יכולתי אפילו לעסוק במשהו שאני אוהבת. אני לא חושבת שאני אוהבת ביולוגיה ורפואה, כבר נמאס לי מיזה.
יש לי תכשירים, אני עושה טיפולי פנים ולוקח לכל התפרצות שלי 3 חודשים או 4 לעבור לגמרי (כולל הכתמים) ואז מה שקורה בדרך כלל זה שיש לי התפרצות נוספת מלחץ ואני מרגישה שהכל לחינם. אך אם לא אטפל זה יראה בכלל נורא כרגע אני עם פוסט אקנה וייקחו לו חודשיים או חודש להחלים, מקווה שחלילה לא תיהיה התפרצות נוספת.
לגבי טיפול פסיכולוגי, בדיוק השגתי הפניה לטיפול מהקופת חולים, בעבר הייתי בפרטי אבל כבר לא נעים לי לקחת סכומים כאלה מאבא שלי.
הדבר היחיד שטוב ונורמאלי בחיים שלי הוא אבא שלי אבל הוא ממש רגיש ואי אפשר לפרוק לו כל כך כי כשפרקתי לו לאחרונה הוא סיפר על הקושי שלו בצבא, הוא כאילו רגיש אבל לא יודע לעזור כמו פסיכולוג לצערי לפעמים בנקודות קצה שלי אני מוצאת את עצמי צועקת דווקא עליו, מוציאה את התסכול שיש לי על אמא שלי עליו.
לפעמים אני רוצה שפשוט יתגרשו ואחייה עם אבא שלי, אבל זה שינוי גדול מידי לעשות עכשיו וצריך שזה יבוא מהם ולא ממני. הם איימו בגירושים בריבים ואבא שלי לפעמיפ כשהוא כועס על אמא שלי הוא מתחרט שהתחתן איתה אבל זה אף פעם זה לא יוצא לפועל.
אחותי הגדולה לא תראה איתי סרט בשביל כסף, היא כל הזמן עם חבר שלה, אחותי השנייה בת 30 עם ילדים, אני בעצמי אין לי זמן אבל אם היה מישהו מהמשפחה שהייתי רוצה לבלות איתו שאת בת דודה שלי. כל המשפחה המורחבת (שהכוונה זה דודים וסבתא מצד אמא) בנתק והיא לא מדברת איתי יותר. זה לא משהו שאני עשיתי אלא ריב בין הדודים ואמא שלי, הם כביכול החרימו אותנו.
שואל השאלה:
wastedslot
אין לי דרך להעיף את האנשים שחיים איתי באותו הבית. שקלתי הרבה לעזוב את הבית אבל מרגישה שגם זה גדול עליי, בגיל 18 ללכת ולהשכיר דירה? במשכורת צבאית? בלי כסף בחשבון? לאן אגיע בקצב כזה?
אני מציבה גבולות לאמא שלי והיא פשוט מתחילה לרכל עליי בחוסר טאקט, פשוט לוחשת לידי דברים לאחיות שלי או לסבתא שלי. אוי ובכלל לעבור עלייה בלי שתסרוק לי את הגוף מכף רגל ועד ראש זה לא אפשרי. זה מחליא אותי.
הגעתי למצב של להכניס את הבטן שאין לי בשביל שהמכנסיים יראו ענקיים עליי
wastedslot
אין לי דרך להעיף את האנשים שחיים איתי באותו הבית. שקלתי הרבה לעזוב את הבית אבל מרגישה שגם זה גדול עליי, בגיל 18 ללכת ולהשכיר דירה? במשכורת צבאית? בלי כסף בחשבון? לאן אגיע בקצב כזה?
אני מציבה גבולות לאמא שלי והיא פשוט מתחילה לרכל עליי בחוסר טאקט, פשוט לוחשת לידי דברים לאחיות שלי או לסבתא שלי. אוי ובכלל לעבור עלייה בלי שתסרוק לי את הגוף מכף רגל ועד ראש זה לא אפשרי. זה מחליא אותי.
הגעתי למצב של להכניס את הבטן שאין לי בשביל שהמכנסיים יראו ענקיים עליי
גרתי עם אמא שלי וסבתא שלי עד לפני כמה שנים - זה לא קל..וגם לא הייתי עם חדר, הייתי ישן בסלון - אבל מוצאים עבודה..מפתחים קריירה ועוזבים...אני שנאתי לגור שם כי שנאתי את אמא שלי כי אני מאמין שהיא הרסה לי את החיים..ריבים בלתי פוסקים והכל אבל בסוף את יכולה לקחת את עצמך בידיים ולברוח בדיוק כמוני
את יכולה לענות בפרטי?
שואל השאלה:
בגלל האישה הזאת הייתי אנרוקסית ויכולתי בגלל לאבד את החיים, לקבל מחלות, לפגוע לעצמי בלב ועוד כל כך הרבה דברים. והיא? ממשיכה!
בגלל האישה הזאת הייתי אנרוקסית ויכולתי בגלל לאבד את החיים, לקבל מחלות, לפגוע לעצמי בלב ועוד כל כך הרבה דברים. והיא? ממשיכה!
אל תוותרי, גם אני חשבתי שאיבדתי אמון באנשים ושהכל אצלם זה אינטרסים אז הדברים שיש לי להגיד לך על זה זה שזה נזכרתי שקיימים אנשים כמוני שאני יודעת בלב שלם שכשאני חברה טובה של מישהו זה בלי שום אינטרסים וזה לא תלוי בדבר.
זה אומר שקיימים אנשים כאלה, כמוני, כמוך
פשוט תחכי וזה יגיע המצב לא ישאר אותו דבר כל הזמן
לגבי הדבר השני, אני גם נמצאת בתקופה דיי "הישרדותית" כרגע מבחינת חברים. אם את מרגישה שכולם פועלים מתוך אינטרס , תנתקי את הרגש ותפעלי גם מתוך אינטרס כלפי אותם אנשים.
זה לא כיף אני יודעת אבל זה מה שאני עושה כדי לא להרגיש לבד וזה דיי הולך לי ועל הדרך אני מצליחה גם להתחבר לאנשים מהלב
מסכימה איתך אנשים זה חרא דבר ועברתי שנה נןרא קשה רק בגלל ההבנה הזאת שאצל כולם זה אינטרסים .
לגבי המשפחה, אני כל כך מבינה את זה שאת צריכה לפחות משהו אחד שיתמוך בך. אני מבינה כמה זה מעיק, אני בטוחה שהם אוהבים אותך ואת יכולה לנסות לעשות איתם שיחה על זה, ואם לא , אני מציעה לך ללכת לפסיכולוגית לי אישית זה מאוד עוזר לי לקחת דברים בפרופורציות ולשפוך את מה שעל הלב שלי
זה אומר שקיימים אנשים כאלה, כמוני, כמוך
פשוט תחכי וזה יגיע המצב לא ישאר אותו דבר כל הזמן
לגבי הדבר השני, אני גם נמצאת בתקופה דיי "הישרדותית" כרגע מבחינת חברים. אם את מרגישה שכולם פועלים מתוך אינטרס , תנתקי את הרגש ותפעלי גם מתוך אינטרס כלפי אותם אנשים.
זה לא כיף אני יודעת אבל זה מה שאני עושה כדי לא להרגיש לבד וזה דיי הולך לי ועל הדרך אני מצליחה גם להתחבר לאנשים מהלב
מסכימה איתך אנשים זה חרא דבר ועברתי שנה נןרא קשה רק בגלל ההבנה הזאת שאצל כולם זה אינטרסים .
לגבי המשפחה, אני כל כך מבינה את זה שאת צריכה לפחות משהו אחד שיתמוך בך. אני מבינה כמה זה מעיק, אני בטוחה שהם אוהבים אותך ואת יכולה לנסות לעשות איתם שיחה על זה, ואם לא , אני מציעה לך ללכת לפסיכולוגית לי אישית זה מאוד עוזר לי לקחת דברים בפרופורציות ולשפוך את מה שעל הלב שלי
תגידי לאמא שלך את האמת את כל מה שאת אומרת פה בלי לרחם עליה
ותזכרי שעוד מעט את בצבא ואת תהיי בן אדם בפני עצמך ואף אחד מהמשפחה לא יוכל להחליט עלייך
ותזכרי שעוד מעט את בצבא ואת תהיי בן אדם בפני עצמך ואף אחד מהמשפחה לא יוכל להחליט עלייך
גם אני ככה
תנסי כמה שיותר ואם לא עובד אז תגשי לזה בצורה שונה
תנסי כמה שיותר ואם לא עובד אז תגשי לזה בצורה שונה
שואלת השאלה את יכולה לפנות למשקית תש שלך ולראות מה אפשר לעשות יכול להיות שיעזרו לך לממן דירה מהצבא
היא לא בצבא - היא כרגע לא יכולה לפנות למש"קית תש.
ככה אני מרגיש לפניי כול דבר שאני עושה ואז כשאני עובר את זה אני מרגיש כמו הקלה
כן זה חיים פשוט תהיי יותר טובה זה התשובה אין מעקפים
אולי תלכי לטיפול פסיכולוגי
ולאבחן בעיות רפואיות ונפשיות
לי זה מאוד עזר(:
ולאבחן בעיות רפואיות ונפשיות
לי זה מאוד עזר(: