החיים נהיים רק עוד יותר חרא אחרי סיום 12 שנות לימוד?

החיים אף פעם לא חרא זה תלוי איך בוחרים להסתכל עליהם ברור שאחרי שמסיימים בית ספר יש צבא יש יותר מודעות כלפי העולם כלפי החיים אבל תמיד חשוב לקחת הכל באווירה טובה וחיובית!

כמו שהאדם הראשון אמר
הם ניהים יותר מסובכים
אבל מטרת הלימודים הם להכין אותך בצורה מנטלית ללחץ ולתת לך את הכלים להתמודד ולהתפתח

^^^כי אין מה שיחזיק אותך, נהפך יותר מסובך לראות חברים כי בלי מסגרת לא תמיד יש לך איך לראות אותם, אתה צריך להתחיל לקחת יותר אחריות, כל הציפיות שהיו ממך בבית ספר מתחלפות לציפיות אחרות, אתה צריך למצוא עבודה ובית והחברה עוד דוחפת להקים משפחה ובאמת שעוד לא חסרות דוגמאות.
לפחות בבית ספר אתה יודעה מה מבוקש ממך... גם אם זה לא תמיד הכי מובן מאליו...

שואל השאלה:
כי יש את הצבא שזה כבר סבל ענקי
אחרי שיוצאים מזה יש טיול אבל אחרי זה מתחילים תואר שכבר אין ממש חברים בשלב הזה כל אחד דואג לעצמו וכל אחד תקוע במשרד הרבה שעות ומטפל בילדים ואז יש ריבים עם האישה ופתאום ההוא מקבל סרטן וההוא נפטר
מה שאני אומר זה שהחיים בטוח לא נהיים קלים יותר
זה נכון שחשוב לראות את חצי הכוס המלאה אבל זה נראה לי כרגע שרוב הכוס היא ריקה

זה כי אתה מסתכל על החיים כמו הפרק הזה בובספוג של הגבר שעם אוצו פרצוף מהרגע שהוא קם, בארוחת בוקר, בפקק, במשרד, חוזר בערב אוצו פרצוף תשעה באב

שואל השאלה:
ככה החיים באמת
אם לא יותר גרוע

ברור שהחיים לא קלים ומי שיגיד אחרת זה שקר אבל החוכמה בחיים זה תמיד להיות עם ראש מורם ולהגיד תודה על מה שיש על בית על משפחה שאוהבת על זוגיות טובה במידה ויש ולגבי הצבא? נכון צבא זה דבר לא קל אבל אפשר לקחת את זה למקום שזה לא משהו נצחי ולהסתכל על זה על איזו שהיא חוויה מסויימת שזה עוד פרק בחיים

חבל שככה אתה רואה את זה

החיים ממש לא ככה מיסטר סאנסי
אם בא לך להסתכל על החיים ככה אז אתה היחיד שהולך לחיות בסבל כזה

אני ממש תומך פה במה שאדירוס אומר

שואל השאלה:
החיים כן ככה
אתה מקבל בתחת בצבא ומהרגע שאתה נכנס לתואר כל אחד דואג לעצמו ואין ממש חברים יותר
אתה מוצא זוגיות וגם זה נשחק מאוד מהר
ומתחילים למות אנשים וחלק מקבלים סרטן
ואתה מביא ילדים ואתה עובד במשרד הרבה שעות ובשעות שנשארו אתה מטפל בילדים תוך כדי שאתה רב עם האישה
נשאר לך איזה חצי שעה מסכנה לראות טלוויזיה
ואולי פעם בשנה יהיה לך איזה שבוע של חופש
אני יכול להסתכל על החלק הקטן שטוב
אבל הרוב הוא דיי חרא

אחי..
דיי
אתה ילד בן 16
אפילו לא חיית את החיים
כמה שאתה דרוך על העמדה הזאת שאין לך שום ניסיון חיים מאחורייה אומר הרבה על כמה שאתה סופג דברים מהמקומות הלא נכונים

תתחיל לחשוב חיובי
לא הכל חרא
אופטימיות זה שם המשחק

שואל השאלה:
גם אתה ילד בן 16

נכון
אני לא באמת יודע כלום על החיים
אני רק יכול לנחש ולהיות אופטימי
אם מיליארדי אנשים חייו את החיים האלה לפני ומיליארדים יחייו אותם אחרי ולחלק מאוד גדול מהם היה כיף וטוב בחיים שלהם
למה שגם לי לא?

טוב תחשוב מה שאתה רוצה בהצלחה עם התופעות לוואי של הציפרלקס

שואל השאלה:
למה אתה כל כך בטוח שלחלק מאוד גדול מהם היה כיף? אני בטוח שרוב האנשים שחיים על כדור הארץ מחשיבים את החיים כסבירים או סבירים מינוס
זה למה הרבה אנשים מעשנים או עושים סמים או מאמינים באלים
כי ככה הם מקבלים סוג של טעם לחיים הטפלים האלה

טוב

אנשים מעשנים כי זה כיף להם
אנשים עושים סמים כי זה כיף להם
אנשים מאמינים באלים כי זה נותן להם תקווה ועושה להם טוב

לא הכל מריר ואפל

שואל השאלה:
הכל בא מתוך רצון להעלים את המרירות הזאת

הכל בא מרצון של לנסות דברים חדשים וממקום של כיף

בבקשה תפסיק להיות כזה אפלולי
אתה תעשה רק הרס לעצמך כי זה יוציא ממך את כל המוטיבציה

יותר מסובך אבל יותר חופשי

לא לכולם. יש לא מעט כאלה שהחיים שלהם השתפרו. אם לומר את האמת, גם אצלי הקטע של לסיים בית ספר בסוף לא היה מפחיד כמו שחשבתי בכלל, ואני מסתדר בינתיים די אחלה בלי המסגרת שהייתי רגיל אליה במשך כל כך הרבה זמן.
אחרי בית ספר כן יש יותר עצמאות, יותר חופש לעשות את מה שתמיד רצית לעשות, אף אחד לא מכתיב לך מה לעשות ואתה אדון לעצמך (אני אומר את זה בלי קשר לצבא למרות שגם בצבא זה סוג של נכון, תלוי בתפקיד) וזה לטוב ולרע.
אנשים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם אחרי סיום בית ספר כנראה יחוו קושי בהתחלה אבל בסוף כולם עוברים את זה.
לא יוצא לי לשמוע על הרבה אנשים שהם ממש מתגעגעים לתקופה של בית הספר, כולל אותי..

ממש לא
למה להסתכל על הדברים ככה

את זה קשה לדעת כי לכל אחד יש דרך שונה משלו, אבל אפשר להיות בטוחים שהם נהפכים להרבה יותר קשים אחרי שעוזבים את המסגרת הלימודית