מאחורי נגעה אצבע על כתפי והסתובבתי. עמד שם מישהו עם הסמל של ראנט, אבל אני לא הייתי בטוח יותר. הוא ניגב את ידו וקלטתי שהוא בעצם פוראנט. ידעתי. עוד שבוי. למה הוא לא ברח ממני כמו כולם? נשארנו רק שנינו. היו לו 100 טבעות כוח, והן התבזבזו באחת כשהוא נגע בי. הוא סימן לי דרך צלחה והצביע על הרכבת לפני שהיא נוסעת. "לך תציל אותו." הוא אמר. הייתי מבולבל לכמה רגעים. מה אני אמור לעשות? סלילי הרכבת החלו לנוע. "נו, למה אתה מחכה?!" הוא טלטל אותי בלחץ. לאחר התאוששות קצרה, הנהנתי לעברו באסירות תודה. פתאום הבנתי איזה כוח יש לי בידיים בזכותו, והתמלאתי אומץ לזנק במהירות מהרציף ברגע האחרון כשהרכבת עברה. תפסתי בידית השבורה של החלון. היא כמעט התפרקה. הבחור התכווץ מפחד. גם אני. זה היה מסוכן, למרות שידעתי שזה לא.